ג

אך הר"ן שם חלק בענין אחר ע"ש וכן פי' בהק"נ דברי הרא"ש גם בשט"מ שם נזכר חילוק דהתם הספק נולד להם בשעה אחת ולא באה שעה אחת לפסול לאחת קודם חברתה ומ"ה לא פסלינן להו מספק לשאר עדות דעלמא. אבל הכא שעדי הפסול באו תחלה ונפסלו אלו ע"י הראשונים מן הדין כשבאין אחרים אח"כ ומעידין עליהם דכשרים אמרינן הואיל וכבר נתקיימה עדות הראשונים ואמרו ועמדו בפיסול לא נסמוך על אלו האחרונים דמאי חזית דסמכת אהני סמוך אהני ויהיו בפיסולם כמו שעמדו תחלה עכ"ל. ועל חילוק דהשט"מ לכאורה ישאר קושיות התוס' פ"ב דכתובות (ד"כ ע"א) ד"ה אלא אמר רב נחמן. מיהו שני התירוצים דתוס' שם שייכים גם לחילוק דהשט"מ ומעתה לפי חילוקו דהר"ן יש להחמיר בנד"ז גם המעיין בשט"מ בשם הרמב"ן יראה דהצריך ג"כ חילוקו דהר"ן על כן נראה להקל מטעם אחר אף להר"ן. דהא הרי"ף שם סיים ולא מפקינן ממונא אפומיה ופי' הר"ן משום דמוקמינן חזקה דהעמד ממון על חזקתו נגד חזקת כשרות. לכן אמרינן היכא דקאים ממונא ליקום והוא מדברי הרמב"ן במלחמות שם וז"ל דאע"ג דאיכא לאוקמי אחזקה. חזקה דממונא עדיפא. דאי נמי שקולין הן לא עבדינן עובדא לאפוקי ממונא מחזקת מאריה כו' עכ"ל. וא"כ בנדון זה ליכא שום חזקה לנגד שהרי הספק עליו בבדיקת הריאה ומשום זה באנו לפסול ולא להאמינו על בדיקת הריאה וא"כ שם ליכא חזקה דאיסורא לנגד חזקת כשרות. דהא קיי"ל נשחטה בחזקת היתר עומדת עד שיוודע לך במה נטרפה. וא"כ אדרבה חזקת היתר דהבהמה מסייע ג"כ לחזקת כשרות דגברא ואיכא תרתי חזקה לקולא. ומבואר בהדיא בש"ס פ"ג דערובין (דל"ו ריש ע"א) דבתרתי חזקה לקולא אפילו בתרי ותרי מוקמינן גברא אחזקתי' ע"ש גבי רבא אמר הכא תרתי חזקה לקולא ובפרש"י שם ובחידושי הריטב"א שם ובכנה"ג בח"מ סי' ל"א בהגהות הטור סעיף ו' בשם תשוב' משפטי שמואל סי' קי"ז שהאריך הרבה בזה. וכ"כ עוד הכנה"ג בח"מ סי' מ"ז. ואם משום דבשחיטה יש חזקת איסור דבהמה בחייה בחזקת איסור עומדת. אך על השחיטה לא אתרעי כלל כ"א בבדיקת הריאה ובודאי שהחשוד על הטרפה אין חשוד על הנבלה דחמירא טפי וכמ"ש הש"ך בנקה"כ סי' כ"ז והפר"ח סי' ל"ג סק"ה והשמ"ח סי' כ' ס"ו ואאזמו"ר הגאון נ"ע סי' ל"ג סק"ז. והפסול בשחיטה הוא איסור נבלה כמ"ש בש"ע רס"י י"ח. א"כ כיון על השחיטה אין לפקפק עליו רק על הבדיקה של הריאה. ובהא איכא תרתי חזקה לקולא. (ואף שעדיין יש לפקפק משום שי"ל דמיד כשנודע לנו שיש סרכא שלא כסדרן אזי אתרעי החזקת כשרות דבהמה וא"כ יש לומר דדומה כאילו רק חדא חזקה לקולא. רק שאין שום חזקה לנגד וא"כ ה"ל מחלוקת דרש"י ותוס' דכ"ו ע"ב הנ"ל. מ"מ יש טעמים אחרים להקל אף לפ"ד התוס' שם אלא שאין להאריך כיון שכבר [חסר קצת ] ואף את"ל דחזקת היתר דהבהמה משנשחטה ג"כ אתרעי מיד כשנודע שיש סירכא. מ"מ עכ"פ ליכא חזקת איסור לנגדו וג"כ אין להחמיר לדברי הרי"ף והר"ן רק כשיש חזקה לנגד כנ"ל ועיין בתשוב' גבעת שאול סי' מ"ט שלדבריו אין מוכרח כ"כ דאתרעי החזקות כשרות לגמרי. וכאשר כתבתי כן מצאתי בכנה"ג בי"ד סי' א' בהגהת הב"י סוף הסימן סעיף צ"ז שהביא כן בשם תשובת מהרשד"ם וז"ל אם היו שנים מעידין על הריאה שהיתה נקייה ושנים אחרים שהיתה בה סירכא השוחט כשר מכאן ולהבא דאוקי תרי לבהדי תרי ואוקי גברא אחזקתיה כו' משום דנשחטה בחזקת היתר עומדת עכ"ד (ונראה שיש לקיים דבריו לכל הדיעות משום כיון שהספק עליו בבדיקת):

קיצור. (לחילוק דהר"ן יש להחמיר בנ"ד אך יש להקל משום הרי"ף והרמב"ן לא החמירו רק משום דחזקת ממון עומד נגד חזקת כשרות. משא"כ בנ"ד אדרבה נשחטה בחזקת היתר עומדת וא"כ יש להעמיד אחזקת כשרות וכ"פ בכנה"ג בשם מהרשד"ם חי"ד סי' נ"ג. ועוד כיון שיש תרתי חזקה לקולא ומבואר בערובין (דל"ו ע"א) דבכה"ג מוקמינן אחזקה אף בתרי ותרי. אלא שע"ז יש להשיב דמיד שנודע שיש סירכא אתרעי חזקת היתר דבהמה):