ג

מיהו נראה דאע"פ שהחשוד על הטרפה אינו חשוד על הנבלה היינו נבלה האסורה מדאורייתא אבל על נבלה האסורה מדרבנן ודאי יש לחושדו אם חשוד על טרפות דאורייתא אע"פ שנבלה חמורה מטרפה מ"מ כיון שזה דאוריי' וזה דרבנן יש לדמותו להא דתנן פ"ד דבכורות (ד"ל ע"א) החשוד על השביעית אינו חשוד על המעשרות כו' החשוד על זה ועל זה חשוד על הטהרות ומפרש הטעם בגמרא כיון דחשוד אדאורייתא כ"ש אדרבנן ופרש"י הטהרות דרבנן נינהו שיהא אדם אוכל חולין בטהרה. ופסק כן הרמב"ם ספ"י מה' מטמאי משכב ומושב. הרי אף שהחשוד על איסור אחד דאורייתא אינו חשוד על איסור אחר דאורייתא כמו שביעית ומעשרות וכמ"ש הרמב"ם פ"ח מהל' שמיטה ויובל הט"ו מ"מ חשוד אאיסור דרבנן אף שהוא איסור אחר כענין שביעית וטהרות. וא"כ הרי בשחיטות נמצא כמה איסורים שי"ל שהן רק מדרבנן כמ"ש בתשו' בית אפרים סי' ד' ה'. ועיין בדברי הגאאזמו"ר ז"ל סי' כ"ה ססק"א בשם הת"ש ואין להאמינו על זה. ולכאורה י"ל דתליא בפלוגתא דהנה הפר"ח בק"א סי' ב' כתב שבספר בית הלל הביא מ"ש בשו"ע א"ח סי' שפ"ה ס"ג ישראל מומר לעבודת כוכבים או לחלל שבתות בפרהסיא אפי' אינו מחללו אלא באיסור דרבנן הרי הוא כעובד כוכבים כו' וכ' דלפ"ז נראה דגם כאן לגבי שחיטה הדין כך דמי שהוא מחלל שבתות בפרהסיא אפי' בא' מן האיסורין דרבנן הוא פסול לשחיטה כעובד כוכבים והוא מהסוגיא דעירובין (דס"ט ע"ב) והוא ז"ל נחלק עליו דדוקא לענין ביטול רשות הוא דמדרבנן עשאוהו כעובד כוכבים אבל לא לענין שחיטה ושאר איסורין שאם הוא חשוד לאיסורין דרבנן אינו חשוד לאיסורין דאורייתא וכדלקמן סי' קי"ט עכ"ד וכ"ד השמ"ח שם סעיף ט"ז.ובתשו' שם ס"ק כ"ח הביא גמרא מפורשת פ"ג דהוריות (די"א סע"א) לענין הלובש כלאים דרבנן ת"ק סבר מדאורייתא הוי מומר מדרבנן לא הוי מומר ומר סבר כלאים כיון דמפרסם איסוריה אפי' בדרבנן הוי מומר* וקיי"ל כת"ק דדאורייתא בעינן וכ"כ שם הגאאזמו"ר ז"ל סק"ה. ובחידושי הריטב"א בעירובין שם כ' וז"ל ושמעינן מהכא מומר לחלל שבתות מקרי אפי' עבר על איסורא דרבנן דהכא דרך מלבוש הוציאם כדמשמע לישנא דנפיק בחומרתא הלכך אפי' הוציאם לר"ה עכ"ל ולשון זה נוטה כדעת הבה"י. ועיין בגמ' פ"ק דסוכה (דט"ז ע"ב) דשבת חמירא הדרבנן שבו מעשה דסוכה להקס"ד. א"כ לפ"ז אפשר להוציא מזה לנ"ד דכמו שלדעת הבה"י כיון דשבת חמירא אין חילוק בין איסור דאורייתא שבו לאיסור דרבנן וכמ"ש בהשו"ע א"ח סי' שפ"ה ס"ג. לפ"ז י"ל ג"כ כיון דנבלה חמירא מטרפה לכן אפי' האיסור דרבנן שבנבלה חמירא ליה ואינו חשוד עליו. והא דחשוד על השביעית חשוד על הטהרות היינו משום דטהרות כל כללות האיסור הוא רק מדרבנן שהוא שיאכל חולין בטהרה. אבל הכא השחיטה היא דאורייתא וחמירא טובא וכמ"ש בא"ח סי' שכ"ח סי"ד לענין חולה שיש בו סכנה שצריך לאכול בשר שוחטין לו ואין אומרים נאכילנו נבלה כו' (ע"ש בב"י ב' הר"ן ובבאה"ט סק"ז). א"כ אף איסורי דרבנן שבו חמירא ליה טובא. ועוד דאינו מבחין כ"כ מהו דרבנן וסובר שהכל דאורייתא. אבל להפר"ח וסייעתו אינו כן וכמ"ש בהדיא שאם הוא חשוד לאיסורין דרבנן אפילו בשבת החמורה אינו חשוד לאיסורא דאורייתא דשחיטה וטרפות א"כ כמ"כ להפך כשחשוד על איסור דאורייתא דטרפות ודאי חשוד לאיסור דרבנן דשחיטה. מיהו ראייתו דהפר"ח מסי' קי"ט אינו מובן דהא שם ס"ז כ' חוץ מעבודת כוכבים וחלול שבת בפרהסיא כו'. ומ"מ אפשר דגם להבה"י אין ראיה שי"ל דלא הושוו איסור דרבנן דשבת לדאורייתא אלא לענין פרהסיא דטעמיה משום חוצפא ואפיקרותא וזהו שייך אפי' באיסור דרבנן. וכ"מ בהוריות די"א סע"א ומ"ס כיון דמפרסם איסוריה כו' כנ"ל. אבל לענין עצם החומרא וקולא יודה דכל איסור דאורייתא חמור מאיסור דרבנן בעיני הבריות:

קיצור. (אך מ"מ הרי החשוד על השביעית דאורייתא חשוד אטהרות דחשיד אדאורייתא חשיד אדרבנן א"כ ה"נ כמה איסורי דרבנן יש בשחיטה לכן אף דשחיטה חמירא מ"מ חשוד אטרפה דאורייתא חשיד אדרבנן שבשחיטה. ואפשר תלוי בפלוגתא דבה"י עם הפר"ח והתשו' בדין המחלל שבת באיסור דרבנן אם שחיטתו פסולה וי"ל אף להבה"י אין ללמוד קולא מחומרא ועוד דשם עיקר הטעם משום פרהסיא שאני):