סימן ג

אם לברך על טלית שאולה. ואם רשות לנשים לברך על ציצית שילבשו. יבאר דמ"ע דציצית כיון שיש בה איסור כלאים ולדעת הרמב"ם והראב"ד לא הותר אלא במקום מצוה. א"כ כיון שטלית שאולה פטורה מן הציצית א"כ לא קאי מ"ע בכה"ג ואין לברך. ול"ד למ"ע שהז"ג שנשים מברכות. (א) וה"ה דנשים אינן מברכות. יבאר לדעת הרמב"ם נשים אינן מברכות על מ"ע שהז"ג דאיך יאמרו וצוונו. ותי' הר"ן פ"ד דר"ה צ"ע מהא דעולא שבת ס"ב. (ב) טעם השני משום לא תשא. הרמב"ם לשיטתו דנשים אסורות לסמוך. אבל לדעת רוב הפוסקים דמותרין לסמוך כיון שהוא רק דרבנן. ה"נ מברכות. דלא תשא הוא רק מדרבנן. ויפה פסק הרמ"א כהתוס' והר"ן דמברכות. (ג) קושיא על הרמ"א למה ביו"ד סי' רס"ה ס"ג ס"ל שלא לברך אפי' מי שמחויב במצוה דאורייתא מספק. (ד) ראי' הרמב"ם מסוכה מ"ז יש לדחות. (ה) קושי' הנ"ל אות ג' קשה גם על הרשב"א והר"ן כמ"ש הה"מ ספ"ו מהל' סוכה. ומחלק דהתם הוי דרך מקרה משא"כ נשים וכמ"ש התוס' בר"ה ל"ג גבי סומא. ועוי"ל דרשות דנשים עדיף מס' דאורייתא. דהוי ודאי מצוה קלה ועדיף מספק גמור. (ו) דעת הפנ"י והפר"ח לענין ברכת הנהנין הא דספק ברכות להקל ר"ל דהיינו שא"צ לחזור ולברך אבל אם רוצה רשאי וי"ל כן בכוונת המ"א סי' רט"ו סק"ו. (ז) ראי' לזה מהירושלמי ס"פ א"ע ספק לא הזכיר של ר"ח מחזירין אותו. מיהו י"ל דתפלה שאני. בב' אנפי. (ח) ראי' מדעת רה"ג בטור סי' כ"ט מיהו למ"ש הרמב"ן בפ' בא סימן אין מזה ראי'. קצת ראי' מהא דברכות מ"ד ב' זימנין דכי מדכרנא כו'. (ט) ראי' מברכות ס' א' פלוגתא דרבי מאיר ור"י והא דר"מ דא"צ לברך נק' כחא דהתירא ומה שחילק הא"ר סי' כ"ב בין ברכת שהחיינו לשאר ברכות תמוה. יכריע דאם הספק נוטה יותר שלא בירך שיוכל להחמיר ולברך. וכן בתפילין אם מסופק אם אמרה לברכה א' או עדיין לא אמרה. (י) ולפ"ז נשי דידן שנהגו לברך על מ"ע שהז"ג שפיר עבדי. מכאן עד סוף התשו' מפלפל בד' השואלים: