סימן ה

א) א) ע"ד א"י ששכר ישראל שישמור החטים שלו משעת קצירה בכדי למוכרם לישראל לצורך מצת מצוה, והיהודי שמרם משעת קצירה ובשעת הדישה כדבעי. ואחר המירוח הניח הישראל החטים בחבית שיש לה ב' שוליים, והעמידה על שולו הא', ופתח השולים העליונה ונתן החטים לתוכה, וחתם השוליים העליונה בחותם כדת, וגם המגופה חתם בחותם, רק השוליים לא הי' חתום כלל, והחבית עם החטים נשארו ברשות הא"י בעל החטים. ואח"כ בא ישראל ששמר החטים בשעת קצירה כו' ושחתם החבית וראה שהחותם של שוליים העליונה ושעל המגופה היא שלמה ולא נתקלקלה, ופתח את השולים העליונה של החבית ולקח החטים וטחן אותה למצת מצוה לפסח (ובתחתית החבית לא ראה אם החטים היו טובים כמו שהניח, ואולי החליפם, שהחטים שהניח היו טובים ומובחרים). והנה הי' מקום לחוש שמא פתח השוליים התחתונה והחליף את החטים... ב) איש אחד שלח לעיר אחרת יי"ש של פסח ע"י אדם נאמן, והכלי הייתה במגופה וזפותה בזפת בלא חותם, והיהודי הנ"ל שלח את היי"ש הנ"ל לעיר אחרת ע"י א"י. והורה המורה שלא ישתו מהיי"ש הנ"ל בפסח עד שיבא היהודי ויכיר אותה בט"ע, ובא היהודי וראה והכיר בט"ע את הזפת שהיתה זפותה בו הכלי, איך שהוא כמקדם ולא שלטו בו ידי זרים. והתיר המורה לשתותה בפסח, ושתו מעט ממנה. אח"ז אמר המורה שלא ישתו ממנה עד שיתיישב בזה היטב. וכבר שלח אשתקד השאלה הנ"ל להרב שי', ימחול מע"כ לחקור מה ענה בזה הרב שי', או עכ"פ ימחול לעיין בעצמו ולהשיבני הלכה למעשה (עכ"ל השאלה מד"מ קודם הפסח תר"ב). (תשובה) ... ומה שביקש שאדע מה דעת הרב שי' בזה, הנה כעת קוה"פ השעה דחוקה להטרידו בזה, ומסתמא גוף השאלה כבר נאבדה ממנו. אך דרך כלל שמעתי ממנו אחר פסח תר"א העבר, שהפריז על המדה הרב המורה הנ"ל להחמיר על היי"ש הנ"ל (ואמר ששאלה זו של היי"ש עם השאלה נידון חשש הסרת השוליים שקודם לזה, שניהם הם חומרות יתירות וחששות רחוקות).