סימן ג

לענין סכך או ערבה או שארי ד' מינים אם מותר לישראל בעצמו לקוץ מקרקע של א"י ע' סי' תרל"ז ותרמ"ט ותרס"ד דאסור, משום דסתם א"י גזל שדה זו וקרקע אינה נגזלת, והרי היא לעולם בחזקת הנגזל, וא"כ הקוצץ משדה זו הרי הוא הגוזל, ואע"פ שבעל הקרקע נתייאש ממנה, מ"מ יאוש כדי לא קנה בלא שינוי רשות, אבל אם ישראל קוצץ כדי למכור לאחרים ה"ז מותר שיש כאן שינוי רשות מרשות הגזלן, דהיינו ישראל הקוצץ לרשות הלוקח, אבל בלא"ה אסור אפי' מדעת הא"י, ובדיעבד כשר ומברך דמספיקא ל"ח לגזולה (מ"א סי' תרמ"ט סק"ו). עי' ט"ז סי' תרל"ד סק"ב דבמקום שיש רשות לאנשי המקום לקוץ עצים מן היער מדינא דמלכותא אין איסור אז ליקח שם לסכך. עי' סי' תרל"ז ס"ב בהג"ה, ותרמ"ט ס"א בהג"ה, וסי' תרס"ד ס"ו, וצ"ע בכ"ז בראשונים.