א

סימן קי

הנה ודאי דברי כת"ר**) נכוחים, ואעפ"כ במקום שאין המחלה בחזקה ח"ו נראה שיאכל פחות מככותבת בכדי אכילת פרס וכן בשתי' כמשנ"ת השיעורים בשו"ע סי' תרי"ח דכך יש להורות כן לשואל בט"ב שבזה לא נעקר התענית לגמרי ע' ב"י סי' תקס"ח ורחמנא ליבא בעי ומי שירצה להתענות במקום שאין המחלה בזעף ח"ו יש לייעצו ולהזהירו שלא ילך מפתח ביתו כל היום ולהכריחו כשיצא ישא סביב לחוטמו ופיו חתיכה קטנה קאמפער ומעט עשב מייענטע:

קריאת ויחל, אם יש בבהכנ"ס אף רק ג' מתענים יש לקרות ול"ד למ"ש באחרונים ס' תקס"ו גבי בה"ב. אך עננו צ"ע די"ל שאין לומר ברכה בפ"ע בין גואל לרופא אא"כ יש עשרה שמתענין ואם אין עשרה יאמר בשומע תפלה, ואעפ"כ יש לומר כיון שיש ג' מתענין לגמרי ובודאי יהיה עוד שבעה שיאכלו רק פחות מכשיעור יוכל הש"ץ לומר עננו ג"כ ברכה בפ"ע:

והנה הטור סי' תקס"ו לא כתב רק כשאין עשרה שמתענין הבה"ב לא יאמרו עננו ברכה בפ"ע. אבל לא הזהיר כן אקריאת ויחל, ובח' ב' אגודה כתב דכשיש ג' יאמרו עננו ויקרא ויחל. וי"ל הטור ג"כ לא יחלוק על ויחל דדמי לפורסי' על שמע לג' שלא שמעו וכו' ועוד דברכת התורה אינה כ"כ ברכה לבטלה אף אם אין חובה לקרות דיש כמה פוסקים דצריך לברך אפי' אלימוד בעלמא כשהפסיק ע' סי' מ"ז בשם רש"י. וגם ברכו ע' סי' קל"ה בב"י דלא הוי התחלה כו' מוכח דל"ח ברכה לבטלה רק ברכה אחרונה צ"ע. וג"כ עב"י סי' מ"ז בשם תשו' רשב"א דהקשה אמאי אין מברכין אלימוד לאחריה. ומ"ש הרשב"א מפרק בא סימן הנה במערבא מברכים בסילוק תפילין ומ"ש ר"ת כתוס' שם דרק בתפילין לבד מברכים ע' חי' הרמב"ן שהשיג עליו ואף שדבריו שם מבוארים ג"כ דא"צ לברך אחר לימוד התורה מצד טעם שכתב הב"י סי' מ"ז מ"מ יש לומר דאינה ברכה לבטלה. ותו דהא בש"ס ברכות דף כ"א ס"ל לר' יוחנן דצריך לברך:

ויש לומר דלא איתותב רק דאין חיוב מדאורייתא לברך לאחריה כו' ע' שו"ת שאגת ארי' ועכ"פ כשצריך לקרות מספק יש לומר דצריך לברך ע' שו"ת מ"ב סי' ס"ב ועוד דהעיקר דבנד"ז חובה לקרות ממש כמשי"ת. דהנה ע' תשו' ריב"א שבב"י (ורמ"א בהגהה שם רסי' הנ"ל הביאו) רסי' קל"ה הרי אף שהוא מועד רק לג' אנשים יקראו ד' גברי כמו"כ הכא בתענית. רק יש לחלק דהתם דוקא כשחל בב' וה'. אך עכ"פ הדין אמת בד' צומות הקבועים לקרות בהן בתורה (לפשפש במעשיו ולשוב ולכן תיקן דקורין בהו ברכות וקללות דאם בחוקתי כדפרש"י) א"כ להב"א הנ"ל כשיש ג' מתענין פשיטא דיקראו. ואף למש"ש דלא נהיגי כן. היינו משום דלגבי שאר אנשים אינו מועד כלל. אבל הכא בד' צומות שאדרבה כולנו מחוייבים להתענות ומוטל החובה לקרות בתורה רק שפוטרים א"ע מצד חשש כו' והיינו רק שאינו מתענה אבל חוב הקריאה בתורה מי הפקיע ממנו. ונהי דהוא עצמו לא יקרא כשאינו מתענה וג"ז כ' בשו"ע ס' תקס"ו רק בלשון יחיד יש מי שאומרה כו' מ"מ כשיש ג' מתענין פשיטא דיקראו שהרי גם על יתר השבעה מוטל החובה רק דאניסי כו' והרי בענין ברכה מעין ז' שאומרים בליל ש"ק אף דעכשיו בטל הטעם לגמרי מ"מ כיון שהתקינו נשאר התקנה. כש"כ התקנה לקרות בתורה בד"צ שהוא מצד עצם הדברים שאירע לאבותינו באותן הימים. איך תתבטל מצד סיבת המחלה כו' וע' בהרמב"ם פי"ג מה' תפלה הי"ח ובשאר התעניות שאנו מתענין על מה שאירע לאבותינו קורין ויחל כו'. ובתעניות שגוזרין אותן הצבור מפני הצרות כו' קורין ברכות וקללות כדי שישובו העם כו' הרי קריאת ויחל בד"צ וכ"ש קריאה דט"ב בשחרית הם שייכים רק עבור מה שאירע לאבותינו. וא"כ מי הפקיע החוב ממי שא"א לו להתענות כו' וע' בהר"ן ס"פ ב' דתענית שכ' שד' צומות לאבל הם ולא לתפלה וזעקה כו' א"כ אף מי שא"א לו להתענות חייב לזכור האבל והחורבן כו' וכמ"ש הגד להם את הבית ויכלמו מעונותיהם כו' וא"כ חוב הקריאה בתורה קבוע על חולה ג"כ ממש וכמו ביוהכ"פ. א"כ כשיש עכ"פ שלשה שמתענין ודאי יש לקרות ויחל. משא"כ בתענית בה"ב בזה ודאי בעינן עשרה:

ואף גם לענין עננו יש לומר דהאגודה לקח זה מהתוס' דפרק במה מדליקין ד' כ"ד ע"א ד"ה תעניות שכתבו ומה שש"ץ מתפלל עננו שחרית היינו לפי שא"א שלא יתענה אחד מהם וכ"כ המרדכי שם והסמ"ג. הרי אם אפילו רק אחד לבד התענה אין ברכה דעננו שבין גואל לרופא לבטלה ח"ו וכש"כ ג'. וזה הראני ההמ"ץ דמחננו. וקרוב ללשון זה הוא בהרא"ש פ"ק דתעניות סי' י"ז והובא בטור ס' תקס"ה. וא"כ הגם שנדחו דברי האגודה היינו רק בבה"ב ולא בד"צ. ויש לצרף עוד ב' טענות. א' דבתענית דף י"ד יש סברא בגמרא דאפי' יחיד קובע ברכה לעצמו וע' בהרא"ש שם סי"ז א"כ בנד"ז שאינו יחיד רק צבור ממש רק דאניסי מלהתענות ויחידים מהן מתענים יש לומר דלכ"ע קובע ברכה לעצמו. ב' אם עכ"פ עוד שבעה ג"כ יאכלו רק פחות מכשיעור דנק' התענה אע"פ שעשה איסור כמ"ש בתשו' הריב"ש סי' רפ"ז שהביא כת"ר והובא בא"ר וכש"כ הכא דהאוכלים פחות כשיעור התענו וגם לא עשו איסור ועדיף מנדון דהריב"ש, לכן יש לומר דשפיר דמי לומר עננו בין גואל לרופא. כ"ז אמרתי בחפזי ואתו המדע ולא להורות כלל באתי כ"א ככותב, וה' יסיר מאתם ומאתנו ומכ"י כל מחלה וירפא כו' וישלח ברכה כו':