א

סימן קז

הנה במג"א סי' תס"ז סי"א עמ"ש רמ"א ואמרינן כאן נמצא כאן היתה וע"ז כתב המ"א ס"ק ט"ז וה"ה מי שהיתה עיסה בידו וחתך ממנה מצות ונתן לאחרים ונשאר מצה אחת בידו ונמצא עלי' חטה אסורים כולם דאמרינן שמא הי' עלי' קודם לכן דדוקא ממקום למקום לא מחזקינן איסורא עכ"ל. ועיין במשנה ספ"ט דטהרות גבי נמצא בגג המעטן טהור נמצא במעטן הגג טמא פירש בתוס' חדשים ממוהרש"ח זצ"ל שם כדברי המג"א הנ"ל ולא כהתוי"ט שם שהקשה דמאי שנא וכן פירשו הר"ש והרמב"ם והרא"ש שם ועמ"ש מזה על המשנה הנ"ל והמק"ח סי' תס"ז סק"ו השיג עליו ודעתו דבדבר דאתיילד הריעותא מחזיקין ממקום למקום ג"כ וכבר קדמו בחקירה זו בשו"ת ושב הכהן סי' וא"ו והשיג ג"כ על המג"א ועל מוהרש"ח הנ"ל ועיין עוד בתשו' הנ"ל סי' ל"ט. (קיצור המ"א ס"ל דלא מחזקינין איסורא ממקום למקום ועיין בחמד משה סי' תס"ז סי' יו"ד ס"ק י"ד והושה"כ ס"ל דספיקא הוי וכן המק"ח נחלק על המג"א.) והנה המק"ח כתב דהא חזקה דמעיקרא עדיף מחזקה דכאן נמצא כאן הי' כמ"ש התוס' פרק המדיר דע"ו ע"א ד"ה וחדא וכאן נמצא וכאן הי' גרידא דעדיפא מחזקת הגוף היינו משום דמסייע לי' חזקת ממון כו' וכיון שהרשב"א פ"ק דחולין ד"י ע"א בד"ה ולענין כל ספק בשחיטה והת"ש סי' כ"ט הסכימו שבדבר דאיתיילד ריעותא לא אזלינן בתר חזקה דמעיקרא א"כ כ"ש בחזקה דכאן נמצא כאן הי' עכ"ד. והב"ש סי' ל"ט ס"ד סקי"א העלה דלדעת הטור שם סמכינן על חזקה דכנכ"ה שלא להצריכה גט כלל והיינו אע"פ שחזקת הגוף הוא כנגדה ועיין בבית מאיר שם וגבי אמנם מ"ש הב"ש דהטור ס"ל דאף גט א"צ כו' וברש"י משמע דכאן נמצא לא שייך כ"א לאיתרע חזקת הגוף כו' מבואר שחולק על הב"ש אף דהרא"ה בכתובות שם ס"ל כהב"ש ועיין בספר בני אהובה פרק כ"ה מהלכות אשות הלכה ד' גבי והנה הרב ב"ש סי' ל"ט סקי"א הסכים כו' דאלימא חזקה דכנוכ"ה עד שא"צ הימנו גט כלל כו' והרא"ה ז"ל בחידושיו לכתובות החליט דא"צ הימנו גט כלל דאנו אומרים כנוכ"ה אלא שהב"ש הפריז על המדה לומר דאפילו היכא דטוענת משנתארסה נולדה בה המומין מ"מ אינה צריכה הימנו גט כו' ודבר זה רחוק מהסברא וכי בשביל כנוכ"ה כו' לא תהי' מצות לשווא לנפשה חתיכא דאיסורא כו', אך באמת אני נבוך מאוד לומר דכנוכ"ה יהי' מחליט הענין לבטל הקדושין כו' והעלה דצריכה גט אף בלא הטעם דשויתה נפשה חד"א. (קיצור) המק"ח כתב דהתוספת כתבו דחזקה דמעיקרא עדיף מכנכ"ה והב"ש סי' ל"ט סקי"א ס"ל דע"י כנכ"ה א"צ הימנו גט וכ"כ הרא"ה אמנם הבני אהובה והבית מאיר חלקו על הב"ש). ואפ"ל דלא קיי"ל כתירוץ הראשון שבתוס' דכתובות שם אלא כתירוץ בתרא שם סד"ה וחדא שכתבו ועוד יש לפרש דמשום הכי כי הוו תרוייהו בהדי הדדי עדיפי טעמי' האשה כו' שלתירוץ זה יש לומר דכנכ"ה עדיף מחזקת הגוף כמ"ש התוס' תחילת הדבור משום דהא עודה בבית אבי' על האב להביא ראי' ולא מהני לי' חזקת הגוף, ומה שכתבו לתרץ בתירוץ הראשון דהיינו משום דמהני לי' ג"כ חזקת ממון לכנכ"ה א"א להעמידו לפי מסקנא דגמרא דע"ה ע"ב בכלה בית אבי' ולקדושין וע"ש בתוספת דאלמא אע"פ שחזקת ממון הוא ג"כ נגד כנכ"ה ומסייע לחזקת הגוף דהא מעות הקדושין הם ביד האב אפילו הכי על האב להביא ראי' ולרבא הטעם משום כנכ"ה אלמא דעדיפא חזקה דכנכ"ה מחזקת הגוף ומחזקת ממון יחד ואע"פ שהתוס' שם סד"ה כלה בבית אבי' כתבו אבל כרבא דאמר כנכ"ה ליכא לאוקמא. וא"כ לכאורה אין ראי' משם דכנכ"ה עדיף מתרי חזקה דחזקת הגוף וחזקת ממון המעיין שם יראה בהפך דלרבא ודאי הדין כן אלא דליכא לאוקמא הא דשמואל דעל בעל החמור להביא ראי' כוותי' דשאני בהא דכלה דאיתרא חזקת רשות האב ר"ל משום דיש לומר כנכ"ה משא"כ בהא דשמואל לא שייך לומר כן וא"כ מהו ותנא תונא כלה ולכן צ"ל דשמואל כרב אשי ס"ל זהו כוונת התוספת אבל עכ"פ לרבא טעמא דכנכ"ה מהני שבעודה בבית אבי' על האב להביא ראי' אף לענין ממון הקדושין ולא מהני חזקת הגוף וחזקת ממון וכ"כ בשט"מ שם בשם הרמב"ן והרשב"א דאף לענין ממון הקדושין על האב להביא ראי' כרב נחמן בר יצחק והיינו משום דע"כ מתניתן אף לקדושין קאמר שעל האב להביא ראי' דאל"כ מאי קאמר על האב להביא ראי' שהרי אף על הבעל להביא ראי' לאפוקי קדושין ולא הוה לי' למפסק ולמתני על האב להביא ראי' ולא על הבעל אלא המוציא מחבירו עליו הראי' דאב מייתי ראי' ומפיק כתובה ובעל מייתי ראי' ומפיק קדושין אלא ע"כ אב מייתי ראי' אפילו לאוקמי קדושין כנ"ל עכ"ל הרשב"א וכ"כ הטור אה"ע סי' ל"ט, נמצאו בה מומין לאחר שנתארסה והיא עדיין בבית אבי' והאב טוען שלאחר שנתארסה נולדו ומזלו של הבעל גרם עליו להביא ראי' ואם לא ראי' תצא בלא כתובה ואפילו הקדושין צריכה להחזיר עכ"ל, והכנה"ג הראה מקום לחידושי מוהרי"ט בכתובות וראיתי בו בד"ה כלה בבית אבי' ולקדושין כתב לענין קדושין דמפקינן מיני' לא מפקינן אלא כשהוא טוען שמא עכ"ל, ורי"ו במשרים נכ"ג חלק ח' לעולם אמרינן כנכ"ה ואין חילוק לפי"ז בין טענת בריא לשמא עכ"ל. והב"ח סי' ל"ט סעיף ז' כתב אבל הא מילתא דאי לא מייתי האב ראי' דאפילו הקדושין צריך להחזיר הלכתא היא עכ"ל ומשמע ודאי אפילו האב טוען בריא וכן משמע מדברי הרשב"א הכל דמדקדק כן מלשון המשנה על האב להביא ראי' משמע בלא ראי' לא מהני לי' אף טענת בריא. קיצור. יש לומר דלתירוץ השני שבתוספתא שם כנכ"ה עדיף מחזקת הגוף וכן משמע מהא דכלה בית אבי' ולקדושין דאי לא מביא האב ראי' מוציאין ממנו גם ממון הקדושין אע"ג דאיכא שני חזקות לנגד חזקת הגוף וחזקת ממון ובודאי גם לרבא הדין כן כמו לרב אשי דמוכח כן מלשון המשנה על האב להביא ראי' כ"כ הרשב"א וכ"כ הטור סי' ל"ט ומ"ש בחידושי מהרי"ט דהיינו דוקא כשהאב טוען שמא אין דבריו נכונים לרבא עכ"פ וכ"מ ברי"ו וכ"ג ח"ח ועיין ב"ח סי' ל"ט סעיף ז'). (ב') וכן יש להוכיח ממ"ש הרי"ף על בעל החמור להביא ראי' משום כל שנולד הספק ברשותו עליו להביא ראי' ואי לא מייתי ראי' יפסיד אף שהוא מוחזק בהפרה ברשות וחזקת הגוף ג"כ מסייע לי' ופירש הר"ן דהיינו משום כאן נמצא כאן הי' שזהו מ"ש רמי ב"ר יחזקאל כל שנולד הספק ברשותו עליו להביא ראי' משום טעמא דכאן נמצאו וכאן היו וכ"כ הרז"ה שם דהטעם משום כנוכ"ה, וכ"כ הרא"ש שם סי' ט"ז ור' אלפס כתב כו' וקרי נולד הספק ברשותו לפי שהחמור הי' עומד ברשותו וכאן נמצאו וכאן היו, ועיין מזה בכסף משנה פ"כ מהלכות מכירה הלכה י"ד, ואף שרש"י והתוס' ס"ל דלרמי בר יחזקאל על בעל הפרה להביא ראי' ולא אמרינן כאן נמצא החמור מת בבית בעל החמור כאן הי' ביאר הרא"ש שם דס"ל דלא שייך לומר כנכ"ה דאין רשות בעל המקום גורם אלא רשות בעל הממון והיינו בעל הפרה שהחמור נכנס לרשותו בשעת משיכת הפרה כו' ע"ש שהאריך בזה ודבריו לקוחים מדברי רש"י והתוספת שהרי רש"י כתב וכדתרצה רבא לעיל וכ"כ התוספת ואוקי לכלה דמתניתין כרבא, עודה בבית אבי' על האב להביא ראי' והיינו אפילו לגבי מעות הקדושין כרב נחמן בר יצחק.