א

סימן קה

כבוד אה' ידידי הרב המפ' הותיק מהור"ר נתן נ"י סג"ל. מכתבך הגיעני היום ומנחיצת המוכ"ז שנוסע היום לחזרה לא הי' הז"ג לעיין היטב רק בקצרה הנני להודיעו דלפע"ד לק"מ הקושי' שהק' מעל' על רבינו ז"ל. דהנה מה שהקשה על מ"ש רס"י תס"ב ע"י שמרי יין שנתייבשו כו' נלענ"ד דהברייתא דכ"ח קשיתי' דמרבינן שנתחמץ ע"י ד"א והיכי משכחת לה את"ל במי פירות ומים, להאומרי' דחייבי' על חימוצה כרת א"כ החימוץ הוא מחמת המים וא"כ היינו שנתחמצה מעצמה כו' אע"כ צ"ל דהיינו כמ"ש כמ"ש התוס' דכ"ח שנתחמצו ע"י שמרי יין שנתייבשו בתנור ודוקא קתני שנתייבשו בתנור דאז יש כמה פוסקי' דס"ל דאין תורת יין עליהם לשום דבר כמ"ש התוס' בע"ז ד' ל"ד ד"ה דורדי' וכ"ד הרא"ש והטור שם וכ"ד הרמב"ם פי"א מהמ"א כמ"ש הר"ן בע"ז שם בשמו, וא"כ להכי לענין חמץ נמי אין תורת מי פירות עליה, ולר"ת נמי האוסר שם גבי יי"נ י"ל דאזיל הכא והכא לחומרא [א"נ] לדידי' מיירי (התוס' בפסחי') בשמרים שנתמדו במים ונסחטו ומעתה בנד"ז אין לנו עסק אם מיירי שנילוש במים או בלא מים, ואף גם להאו' דאפי' אם מי פירות עם מים אין חייבי' על חימוצו כרת מ"מ בדין זה דנתחמץ בשמרים שנתייבשו בתנור י"ל דלכ"ע הדין אמת מה"ט דאז אין תורת מי פירות עליהן כלל כדחזינן לענין יי"נ שהמחמיץ עם שמרים הנ"ל הפת מותרת לכמה פוסקי' ולר"ת בשנתמדו במים עכ"פ קודם, הפת מותרת ולה"נ בכה"ג לענין פסח הו"ל חמץ גמור. ואל תתמה על החפץ לומר נהי דלענין יי"נ מקילינן היינו משום דס"ל דלכשנתייבשו לא נשאר בהן ריח יין והרי הן כעפר וכאדמה כמ"ש הרמב"ם. אבל לענין חמץ דקפדינן אמיא דוקא ושאר משקין אין מחמיצי' א"כ מנ"ל דחייבי' על חימוצן, הא לק"מ דאפ"ל דדוקא משקין אמרינן שאין מחמיצי' משא"כ שמרים אלו החמוצי' ואינן בתורת משקין שאין מחמיצי' שהרי היין שבהן כלה י"ל דמחמיצים, ותדע שהרי רש"י נסתפק במי ביצים שמא לא חשיב מי פירות משום שהעיסה נעשה עבה על ידיהם יותר ממים, אלמא דאפשר מים לאו דוקא, ואף דהרב"י היקיל בזה מכל מקום בשמרי יין שנתייבשו י"ל דכ"ע מודי' להתוס' בזה כיון דלא אשכחן מאן דפליג עלי' להדי', וגדולה מזו כ' הח"י סי' תס"ב ב' הג"א פ"ב דע"ז יעו"ש שלמד מדברי' דעיסה שנילושה בשמרי יין לא נק' מי פירות רק דינם כמים שמחמיצי' וד' הג"א הנ"ל הובאו ג"כ בב"ח ביו"ד סי' קכג. ונהי דהח"י חלק עלי' היינו בשמרים לחים דבהכי איירי הג"א שם, אבל בנתייבשו בתנור י"ל דכ"ע מודו מטעם הנ"ל ודו"ק, ובהכי א"ש פי' הברייתא שנתחמצו ע"י ד"א וכו'. ומה שהקשה מעל' עוד ממ"ש בסי' תנ"א סעי' ע"ג וי"א דאפי' הגעלה כו' ככ"ח ואילו בסעי' ס"א כ' ואפי' הוא כלי חרס. לא ידענא מאי קשיא לי' עלי' דרבינו ז"ל יותר מהרמ"א ז"ל שסתם בסעי' כ"א כוותי' דהרב"י והוא מ"ש רז"ל בסעי' כ"א, ובסעי' כ"ו הביא דעת היש מחמירי' והוא הי"א שהביא רז"ל בסעי' עג ובודאי דיעות חלוקות הן, וקיי"ל בדיעבד להקל ולכתחילה מחמירי' כמ"ש המ"א, וא"כ לק"מ על רבינו ז"ל שכבר כ' ג"כ בסעי' ס"א ועכשיו נהגו להחמיר כו' ובסעי' ע"ב כ' ג"כ שהמנהג הוא שלא להשתמש בפסח כלל בכ"ח ישנים (כמשי"ת) [כמשנ"ת] _ והוא בסעי' מ"ג וא"כ לא חש לבאר בסעי' ס"א כיון דבדיעבד קיי"ל (כמשי"ת) [כמשנ"ת] שם ונהי דיש חולקי' (כמשי"ת) [כמשנ"ת] בסעי' ע"ג הרי באמת המנהג להחמיר יותר (כמשי"ת) [כמשנ"ת] סעי' מ"ג. ומה שהקשה מעל' עוד על מ"ש ססע"י ע"ג ע"י מילוי ועירוי, ואילו בסעי' ס"א משמע שכשנבלע ע"י חריפות לא מהני עירוי וכו', לק"מ דהתם מיירי בכ"ח והכא מיירי בכלי זכוכי' דבדיעבד ודאי לא מחמירי' בהו כמו בכ"ח דהא י"א דאין בולעין כלל, וזה פשוט מאד ומוכרח ממ"ש המ"א ס"ק מ"ט ומכ"ש וכו'. ויותר אין הז"ג להאריך ויקבל החוה"ש כנפשו ונפש אהובו דו"ש מלונ"ח וישמח בחג הבע"ל. מנחם מענדל בלא"א מוהר"ר שלום שכנא זלה"ה