א

סימן צז

כבוד אהו' ח"ד ידיד נפשי הרב הגאון וכו' מו"ה נחמיה נ"י:

תשובה. ע"ד דבדיק לן מר במ"ש המק"ח סי' תל"ו סק"ד דאותן שנותנין כו' צריכים לבדוק חמץ בליל י"ד וכ"ש כיון וכו'. הגם כי מה אדע אשר לא ידע וגם אין פנאי כ"כ לעיין. אך לפע"ד ג"כ נראה כמ"ש כת"ר שאין דבריו מתקבלים כיון שדעתו בעת חיוב הבדיקה למכור ולהשכיר הכל למחר וזהו ביעורם עכ"ל. ויש להטעים הענין כי חיוב הבדיקה היינו אמקומות שאמרה התורה לא יראה כו'. והיינו בכל גבולך. משא"כ חדרים הנ"ל שלא יהיו בי"ד גבולין שלך כ"א של אחרים. ואין לומר דכיון שבעת חיוב הבדיקה הוא גבולו בתר עת ההוא אזלינן. דמנלן להחמיר כן דהא חיוב הביעור מדאורייתא הוא בי"ד בהגיע זמן איסורו. כדכתי' אך ביום הראשון כו'. וחכמים שחייבו להקדים אור לי"ד היינו על מה שיתחייב בי"ד בביעור מדאורייתא. משא"כ מה שבעת אך ביום הראשון לא יהי' גבולו כלל מהיכ"ת נאמר שיחוייב בבדיקה. וראי' לזה ממ"ש בגמ' ד"ח. ובשו"ע סי' תל"ג ס"ו דחצר א"צ בדיקה מפני שעתידים העורבים שיאכלוהו. ולרמ"א שם א"ל ודאי חמץ שבשם א"צ בדיקה מה"ט. הרי לא חל חיוב הבדיקה בשעת תק"ח אף שעדיין לא אכלו העורבים את החמץ מפני שבשעת איסור החמץ מדאורייתא לא ימצא שם. אף שאין זה וודאי גמור. וע"ש בחמד משה סי' תל"ג שהאריך בדין ההוא. כ"ש הכא שבוודאי לא יהי' החדר ההוא בגבולו וימכור כל חתיכות חמץ שימצאו שם ומסתמא ג"כ כבר התחיל בזה המו"מ עם הא"י רק שלא נגמר. וא"כ מה"ט ג"כ י"ל דאין לחוש לשכחה כי הא"י יזכרנו להנאתו. ועיין בשו"ע אאזמו"ר ז'ל ססי' תל"א ושו"ע סי' רע"ה סעי' ב' ג' וכש"כ כשהכל מוכרים לבע"כ א' והוא אינו קונה רק ע"מ להקנות. לשכחה בזה ליכא למיחש כלל. וגם החדר ההוא שרואין אותו ראי' מביאה לידי זכירה. ועוד י"ל דמלבד זה לא דמי למה שחששו בגמ' ד"ו סע"ב לשכחה. דהתם היינו דמהאי טעמא יעשו זמן קבוע להביטול בשעת הבדיקה. משא"כ להטריחו טורח חנם שא"צ לו כלל מפני חשש שכחה זה אין ללמוד משם דהרבה חשו לטורח. עיין בפ"ק דפסחים די"ג ע"א. מובטח להן כו' מפני הטורח. ועל יתר הפרטים לא יכולתי לעיין כעת מנחיצת מוכ"ז. ויקבל החוה"ש מאדה"ש. כנפשו ונפש ידישו דוש"ת מלונ"ח מנחם: