א

סימן צג

כתב סמ"ג לאוין ס"ה ד"י ע"ד ואם נר אחד דולק בשבת ועכו"ם הדליק עוד הרבה נרות או נתן הרבה עצים באש (הדולקת מע"ש) מותר ישראל ליהנות מהן כיון שמתחלה היה יכול קצת ליהנות מן הנר ומן האש. וכן אם עשה הגוי האש בשביל תינוק או בשביל חולה שאין בו סכנה מותר (להתחמם) אף לבריא עכ"ל. וכלשון הזה ממש כ' בסה"ת סס"י רנ"ב וע"ש, וכ"כ בהגהות מיימני פ"ו וע"ש. ועי' בטור סי' רע"ו שכ' דין נר ושמן, וכ' שאחר שיכבה הנר והשמן שדלוק כבר אסור להשתמש לאור הנר שהדליק העכו"ם. ודין מדורה שהוסיף עליה עכו"ם אש שכתבו סמ"ג וסה"ת והגהות לא כתבו הטור. והנה באמת בסמ"ג וסה"ת והגהות לא הוזכר כלל איסור לאחר שיכבה הנר הראשון, ומשמע שאפי' שאחר שיכבה הראשון מותר להשתמש לאור הנר שהוסיף עכו"ם. וכך משמע מלשונם שכ' כיון שמתחלה הי' יכול ליהנות קצת מן הנר ומן האש ע"כ, שנר ואש שוה ובשניהם מותר מטעם הנ"ל. והנה באש הרי מותר גם לאחר שיכבה האש הדלוק כבר וכמ"ש הב"י בפי'. וכתבו ע"ז הטעם משום דהי' יכול ליהנות כו', גם טעם זה יהי' לנר. והנה מהרב"י בסי' רע"ו נ' שלא פי' כך, ולטעמייהו אזלי דלא מפלגי כו' ע"ש. משמע מדבריו שם דבנר ושמן שיוכל לעמוד מתי יפסיק ההיתר ויתחיל האיסור גם סמ"ג וסה"ת והגהות מודים דאסור לאחר שיכבה. ורק כשהרבה על האש המדורה שבזה אין יוכל לעמוד על הדבר מתי יתחיל האיסור. וא"כ מותר לגמרי עד שיכבה אעפ"י שבודאי ישתמש לאור התוס' שהוסיף העכו"ם, וע"ז נתנו הטעם כיון שהי' יכול ליהנות כו'. וכ"ד תלמידי מהר"מ שהובא בט"ז סק"ג ע"ש. והנה בין שהיתה מדורה דולקת מע"ש ובא עכו"ם והוסיף עליה ובין שהדליקה עכו"ם בשבת לצרכו ואח"כ מוסיף עליה לצורך ישראל אין בזה איסור לדעתם. משא"כ לד' הטור ור"ת והרוקח עב"י ודאי אסור. ולכן כ' הטור רס"י רעו אם עשה עכו"ם מדורה לצרכו אסור לישראל שיתחמם כנגדה שמא ירבה בשבילו ע"כ, שאם ירבה יהי' אסור וכנ"ל. משא"כ לד' סמ"ג והס"ת והגהות שאפי' ירבה אין כאן איסור כלל, וכפי' הרב"י שם. ולפ"ז צ"ע מ"ש הרב"י שם לפ' שיטת סמ"ג וסה"ת דמדורה הוא כמו נר ואין שייך כלל ריבוי דנר לא' ונר למאה ע"ש. וצ"ל דהדר בי' הרב"י כו'. ולפ"ז יפה כ' בש"ע ס"א פלוגתא במדורה וכ' המתירים בסתם והאוסרים בלשון י"א, משמע דס"ל עיקר כהמתירין, ובס"ד כ' סתם לאסור בנר ושמן אחר שכבה הראשון, כאלו אין בזה חולק כלל. והיינו כנ"ל דבנר ושמן שיוכל לעמוד על התחלת זמן האיסור ופסיקת ההיתר ודאי אסור לד"ה. זהו שיטת הרב"י בדין זה. ובזה מתורץ קושיית הט"ז בסק"ב ע"ש.