א

סימן צא

[השלמה לשו"ת חאו"ח סי' ל"א] על השאלה מהרב ר"ח דק' זלט"פ במי שיש לו בית רחיים בתוך חצירו שהוא תוך עיבורה של עיר, א"י שום היתר לעשות מלאכה בשבת ויו"ט. וגם היתר מכירה הכל לא"י אינו שייך כאן, כמ"ש מעל' בעצמו שא"א למכור כלל, שמביאין ומוליכי' סחורה בכל יום. והגם במחזיקי הפאצט יש נוהגים להקל ע"י מכירת הסוסים והשחת לא"י י"ל שם יותר אפשר למכור מכאן, וגם שם היהודי המחזיק הפאצט מוכרח שיתנו מהפאצט שלו סוסי' לא"י הנוסעי' בשבת ויו"ט דאל"כ יענישו אותו, ע"כ אין לחוש כ"כ למראית העין, דחשש שיענישו אותו גרע מהפסד בכיסו. אבל בנד"ז אין שייך עונש ולא הפסד מכיסו, והמראית עין גדול מאד, גם המכירה קשה מאד בנד"ז, והוא הערמה גדולה . ועיין בספר בכור שור (כמדומה שהגביר הוא ממשפחתו ) פכ"ש אסור למכור בהמות לא"י קודה"פ להאכילם חמץ בפסח משום שמכירה זו הערמה היא ולא מהני באיסור דאורייתא, כ"א בדרבנן. ושם מיירי אף שההערמה היא קלה כי המכירה היא כד"ת בכסף ומשיכה, רק שההערמה שהא"י הקונה הוא עני. ואעפ"כ אסר, כ"ש בנד"ז שההערמה היא אמיתית, כי אין שייך קנין בדבר שאינו קצוב כלל, וא"א לקצוב כלל כמה הוא הדברים הנמכרים מכל פרטי המינים, עצים ושא"ד ודגן וקמח שמוליכין לבית הטחינה ומה שמוכרים, אא"כ יאמינו הקונה הכל ולבסוף יאמינו כמה ריוח שיהי' ויקנה ממנו ואיך יקנה לו כל המינים שיביאו, י"ל דה"ל מכירת דשלב"ל, וא"כ זהו הערמה אמיתית, ובדאורייתא דהיינו המלאכה שעושים הסוסים והשוורים, ובהרא"ש בערובין פרק הדר סי' י"ג דעבריין לחלל שבתות בפרהסיא אפילו במילי דרבנן חשוב ככותי לענין ביטול רשות, א"כ נשמע שזה חמור טובא משאר איסורין. ואף להמק"ח שחלק על הבכ"ש לא חלק רק כשההערמה היא רק מה שהקונה הוא עני לא כאן שעצם המכירה היא הערמה וגם שם גבי מכירת פרות הסכים להבכ"ש.