א

סימן צ

[דין היהודים השוכרים הפאצט וסוסים שלהם] היהודים השוכרים בפאצט, וסוסים שלהם מוכרחים לנסוע בשבת ויו"ט עם אדונים ושאר הנוסעים על הפאצט בשבת ויו"ט, יש למצוא תקנה שלא יהי' חילול שבת, שישכיר היהודים הפאצט ליהודי אחר עם גוי בשותפות, שיהי' להגוי חלק בהסוסים והעגלות וכל השייך לזה, ערך חלק חומש, ויתנו ביניהם בשעה שמשתתפים שיטול הגוי ימי השבתות ויו"ט בחלק, ויהי' אז הסוסים קנויות לו, ואין לישראל חלק בהן. ריב"ש סי' קנ"א הובא ב"י סס"י רמ"ה, ועי' במשנה וגמרא רפ"ה דנדרים ובפי' הר"ן שם, וכ"ד רשב"ם בטור תרט"ו, וע' שם בב"י בשם הה"מ והרשב"א. וקנין הגוי מבואר ביו"ד סי' ש"ך דצריך כסף ומשיכה או כסף וחצירו. עי' שו"ע אדמו"ר בענין מכירת בכור, ואפשר דכאן צריך שטר מכירה. אך לפי"ז צריך שיהי' ידוע כמה פראהן עלו בימי השבת ג"כ. ואח"כ יחזור היהודי הראשון ויקנה חלק היהודי, וחלק הגוי ישאר להגוי. והמספוא שיקח היהודי (אכ"ח) [אח"כ] צ"ל קנוי להגוי בשבת. דאל"כ אסור בשבת. ואיך יקנהו לו מעכשיו, דבר שלב"ל או שלא בא לרשותו (עיין בח"מ סי' ר"ט). אין תקנה אא"כ יהי' מספוא להגוי, או שיקח מספוא מעט בפ"ע ויקנהו לגוי, ובכל שבת כשיצטרך הפאצטיליאן ליקח מספוא, יקח מאותו מקום דוקא, וכן בשאר תיקוני העגלה. וכה"ג איסור מ"ע ג"כ ליכא, ע' מ"א סי' רמ"ה ססק"א וסק"ח, ואדמו"ר שם ססע"י י"ג וסעי' י"ד. ומ"מ צריך לפרסם ההיתר, [ש]עשה כן (ונשתתפים) [ונשתתף] עם גוי שיש לו חלק ממש בגוף הסוסים, ושבת ויו"ט היא שלו. ובצ"צ סי' ל"ה לא שייך תקנה זו. ועוד דהכא מוכרח ליתן הסוסים, ע"כ ההכרח למצוא ההיתר כנ"ל. וצריך ליזהר שלא ישב הישראל בעת קבלת הפראהן.