א

סימן פט

[לסי' רמ"ד] [יהודי אומן קיבל לשרוף יי"ש אצל אדון א' וליתן מכל פוד כך וכך יי"ש. ואחריות התבואה עד חזרת היי"ש על היהודי. והכלים והעוזרים של האדון. ויש בתוכם א"י שיודע ג"כ בטיב המלאכה. האיך יתנהג במלאכתו בשבת. ובימי הפסח שיש שמנה ימים וקשה לבטל העסק לגמרי וא"א לסמוך משך זמן על א"י הבקי. ואם להניח לאכול בראהע ולשתות החלב]. נראה עפמ"ש המ"א סס"י רמ"ד ס"ק י"ח גבי מכס להשכיר לא"י אף שמשכיר רק לשבת דהוה כמוכר לו ההורמנא וביאר זה אאזמו"ר נ"ע (אף) שלא נשאר לו כלום בזה ליום הנ"ל. ולפ"ז מותר לומר לו מע"ש כך וכך יעשה למחר דה"ל כאומר לו כבה דליקתך דשרי אף שעי"ז מגיע הנאה לישראל כמ"ש בש"ע סס"י ש"ז וברבינו שם. וצ"ע קושיית התוס' שמוכר לו דשלב"ל. וי"ל שהמ"א לא חש לזה. דמה שקנה מכר כו' וא"כ גם הקני' לא הוה קני'. והנה לפ"ז היה שרי גם שהישראל ילך למחר להשגיח עליו כמו בגבינות אך בזה אסר המ"א דנקרא שם ישראל עליו. ומה שצ"ע דהר"מ לא התיר רק גבי מכס שיש פסידא ע"פ רוב. גם כאן י"ל כן שאם לא יעשה בשבת לא ישכיר לו השר ואיכא פסידא כו' וצ"ע:

והנה בפמ"ג במ"א ס"ק הנ"ל כ' לתרץ קושיית התוס' הנ"ל דיכול לסלק א"ע עכ"פ מדבר שלב"ל. ונ' דמצינו כה"ג בגמ' דאע"פ שהלוקח אינו זוכה עדיין עכ"ז המוכר נסתלק לגמרי מזה והוא מ"ש בגמ' דחז"ה (דנ"ד ע"ב) א"י מכי מטא זוזי לידיה אסתלק ישראל לא קנה עד דמטא שטרי' לידי' כו'. אע"ג דהרשב"ם כ' שם דבישראל לא אמרינן כן. זהו משום דבישראל אין כל קנינו בכסף. אבל הכא י"ל כן אם יכתוב שטר עכ"פ דאף שאין השטר והכסף קונה בדשלב"ל עכ"ז הישראל נסתלק כו' וממילא זה קונה והא דלא מהני מכירה מה"ט בכל דשלב"ל זהו בדבר שהמוכר זוכה בו אח"כ ממילא כמו בפירות דקל הרי הקרקע והדקל של המוכר זוכים לו פירותיו כשיבואו לעולם בטרם שיזכה הלוקח משא"כ הכא. ועוד דהכא הוי כדשב"ל שהרי התבואה ושא"ד של השר הם כבר תח"י הישראל מע"ש. ועיין בחמד משה סס"י רמ"ד סק"ו דפי' והנראה שהישראל והא"י קבלו המטבע ר"ל לעשות המטבע למלך והם עצמן העושים המטבע ולכן התיר לשכור את שותפו שיעשה עבורו כיון דאין המלאכה של ישראל אלא של מלך עכ"ל. א"כ לדבריו בנד"ז ג"כ שהישראל עושה היי"ש להשר מדגן של השר מותר לשכור את הא"י שיעשה עבורו כו'. אבל לא הבינותי דבריו דכיון דהוא קבל לעשות המטבע והוא מעמיד פועל במקומו ה"ז אסור בודאי אף שאין המלאכה שלו. לכן נראה דאפילו בכה"ג צריכים אנו לטעמו דהמ"א שמוכר לו מה שיש עליו לעשות כו' אלא דנפ"מ דלפ"ז אינו המכירה בדשלב"ל:

וכמו כן לענין חג הפסח צריך למכור תחלה לא"י ועי' ט"ז סס"י ת"ן כ' בהדיא דפסח כשבת בזה כו'. וטוב שיתנה תחלה ויקח רשות מהשר שיוכל למכור לא"י על שבת ויו"ט. והרי אין הפסד להשר בזה. ונידון להאכיל הבהמות בראהע עי' בבכור שור פרק כל שעה: