א

סימן פב

לאה' ש"ב ידידי המופל' הותיק וכו' מוהר"י בער סגל נ"י על יין צמוקים אם מברכין עליו בפה"ג ומקדשין עליו. לפי ששמעת בשם רבנו ז"ל שיהי' דוקא ג' ליט' לחצי טאפ. הנה באחרונים לא מצאתי מקום לחומרא זו, דבבכ"ש בפ"ו דב"ב כ' שצריך ליזהר שלא יהיו הצמוקי' א' מששה במים אחר שנתגדלו כו', ובספר תוספת שבת סי' ערב חלק עליו והקיל גם בזה. מיהו יש להחמיר כמ"ש הבכ"ש. רק לפי מ"ש בת' ח"ץ סי' ק"מ דיין צמוקים השנוי בבריי' שאם הביא כשר לנסכים בלוקח צמוקים ועצרם ביורה והוציא מהם יינם בלי תערובת מים מיירי וכו', אבל יין צמוקים כמו שאנו עושי' שכולו מים אלא שקולט' טעם הצמוקי' חלילה להכשירו לנסכים דודאי שהוא גרע טובא מיין מזוג וכו'. לכאורה לדבריו י"ל דג"כ אין מקדשין עליו. שהרי המתירין לקדש עליו למדו מדכשר לנסכי'. ולדבריו התם בלי מים מיירי. אך באמת א"כ יהיו דבריו נגד הגאונים והרי"ף והרמב"ם והרא"ש שכתבו גבי קידוש דשריין הצמוקים במיא כו'. אע"כ צ"ל דגם הוא ז"ל כתב כן אלא לנסכי' אבל לקידוש כשר דה"ל יין מזוג דכשר לקידוש אע"פ שפסול לנסכים. ולדבריו צ"ל דכוונת הגאוני' להביא ראי' דצמוקי' כשר לקידוש מדכשר לנסכים. אבל בזה אינן שוים, דהתם מזוג פסול הילכך צ"ל בלי מים, אבל לקידוש דמזוג כשר שורין הצמוקי' במים. והכי משמע לשונו כמו שאנו עושים, דמסתמא הוא בשביל קידוש. וכן משמע חלילה להכשירו לנסכים כו' מזוג כו'. וכש"כ שבמג"א וש"פ סי' תסב משמע דלא קיי"ל כמ"ש הח"ץ, וע"ש בפר"מ. אמנם מה שי"ל טעם לחומרא, לפי מה ששמעתי מדודי זקני הרב מוהר"י ליב ז"ל שדקדק בלשון ומעצרינן להו שברי"ף (וכן מצאתי בפר"מ סי' תסב שכ' שלשון זה צריך ביאור). גם בה"ג דף ט' כ' ועצר להו. ע"כ הי' דעתו של דו"ז הרב ז"ל שאין נותני' מים רק כדי שיבלעו בהצמוקים עד שיתפחו הצמוקים ביותר ותו לא מידי, ואח"כ מעצרינן להו להצמוקי', אבל לא יתן מים ביותר והא"ש ל' ומעצרינן. וביותר משמע כן ל' בה"ג מייתי עינבי יבשתא דכמישן בגופייהו ותארי להו במיא ועצר להו כו'. וכ"ה ג"כ ל' רבינו נסים שברא"ש פ"ק דכתובות וישרה הצמוקים ויסחטו אותם כו'. אמנם באמת ג"ז אינו מוכרח כ"כ, די"ל דמ"ש ועצר להו שהם עיקר היין ואעפי"כ המים שבפ"ע מתערבי' עמהם. ובהדיא הקיל בזה בש"ע סי' רב ססע"י יא (אפי' קודם שעירבם עם מה שעצר מהצמוקי') יעו"ש. וכ"ה בריב"ש סס"י ט. ובפרט כיון דקיי"ל דיין מזוג כשר א"כ מהכ"ת יהי' פסול יותר מיין מזוג, וכל שטעם יין עליו כשר. ע"כ אין להורות כן לאחרים. ואלו הייתי שומע כן מכ"ק רבינו ז"ל ודאי הייתי מחמיר, אכן אני לא שמעתי כן בפי', ואין ראי' ג"כ מזה להיפך. ואעפי"כ מי שיוכל להחמיר לעצמו שיהיו צמוקים כנ"ל ראוי להחמיר הואיל וי"א כן משמו ז"ל. וגם יש מקום לחומרא מלשון הגאונים כנ"ל. אה' מנחם מענדל