ג

וי"ח (מהר"י בירב ש"ע לבוש ש"ך סי' רעט) ואומרין שמיד שנמצא הטעות באמצע קריאה של פרשת חד גברא מוציאים ס"ת כשרה וגומר קריאתו בס"ת כשרה וא"צ לברך לפני' כלל כיון שכבר בירך על פרשה זו מ"ל ס"ת זו מ"ל אחרת ולא אמרינן דקריאתו בספר הפסול הוי הפסקה בין ברכה לתחלת מעשה לפי שכל שהוא מדרכי הדבר שמברכין עליו לא הוי הפסק כמ"ש בשו"ע סי' קסז וקריאה שבס' הפסול לא גרעי מדרכי הקריאה כיון שבדיעבד יוצאים בה י"ח לגמרי. (א"ר 1) ומ"מ אם כבר קרא ג' פסוקים יפסיק ויברך לאחריו בס' הפסול שהרי כבר גמרה קריאתו ובלבד שיהי' בענין שיכול להפסיק שלא יהיו ב' פסוקים סמוך לפרשה אבל אם הוא ב' פסוקים סמוך לפרשה שאינו יכול להפסיק לא שלמה קריאתו ומוציא ס"ת אחרת ואינו מברך לפני'. ולמעשה היכא דנהוג כסברא האחרונה אף יחזיק במנהגם ומ"מ אפי' שם יש לנהוג שאם התחילו אפי' פסוק א' מן הפסוק השלישי שישלימנו ויברך לאחרי' על ס"ת זו עי' לקמן. וכ"ז בטעות גמור כגון חסיר או יתיר תיבה ואפי' חליף אות א', אם הלשון משתנה כגון כשב כבש, אם הענין משתנה כגון רחבה במקום רחבו (א"ר) ירדנה במקום ירדנו. אבל אם אין הענין משתנה ולא הלשון משתנה אפי' נמצא טעות גמור בחסרות ויתירותכגון ביודי"ן ווי"ן וכה"ג אין מוציאין ס"ת אחרת גם לס' הראשונה דלעיל ססע"י ב' ואעפ"י שלפי סברא הנ"ל כל ס"ת פסול אין קורין בו ובודאי שאפי' באות א' הוא פסול וכאותה ששנינו ואפי' בקוצו של יו"ד מעכב (ע' רמב"ן שבר"ן פ"ב דמגילה) ומ"מ אין אנו מחזיקין ס"ת שלנו שיהיו מדוקדקים כ"כ בחסירות ויתירות ואף גם אם יוציא אחרת אפשר שימצא בה חסיר ויתיר (עי' מהרא"י בפסקים סי' ע) הלכך אין מוציאין משום חסירות ויתירות. והיכא דלא נהוג יש לנהוג כסברא הראשונה אע"פ שלכאורה הי' נראה להתנהג כסברא האחרונה דמוטב ליכנס בחשש ספק חסרון ברכה כשלא יברך על ס"ת השני' דברכות אין מעכבות משיכנס לחשש ס' ברכה שא"צ שיברך לאחרי' על ס"ת פסול שלפי סברא הראשונה דלעיל ריש סעיף ב' אין לברך עלי' ועוד ירויח מה שיקרא וישלים חובת היום קצת מזו הפרשה בס"ת כשר מ"מ כיון שי"א שיש כאן איסור משום פגמו של ס"ת ראשונה לסברא האחרונה דלעיל ס"ג 1 שיאמרו שאסור לקרות בה ובאמת מותר לקרות בה לסברא זו וא"כ הוי כדיעבד ובדיעבד כבר נת' שאנו סומכין על ס' האחרונה ולפי"ז הי' ראוי להשלים כל הקרואים בס"ת הפסול, לכן יש לסמוך עליהם עכ"פ להשלים הפרשה עם זה שנמצא הטעות ועוד דזימנין שלא יוכל לתקן כלל חשש ס' ברכה האחרונה אפי' יקרא מיד בס"ת כשר כגון כשא"א לקרות שם ג' פסוקין מצד סיום הפרשה שלא ישתייר לקרואין הבאים ועל פ' מג"פ אין מברכין כמ"ש בש"ע סי' קלז ועל כרחך יהי' הברכה אחרונה על מה שקרא כבר ולפי שקשה לדקדק בכ"ז הלכך ראוי לנהוג להשלים הפרשה עם זה שנמצא הטעות בס"ת הפסול ומה"ט אם נמצא הטעות בקריאת השביעי וקראו עמו ג"פ ויש בסדרה לקרות עוד לאיש א' או להרבה אין אומרין להוציא ס"ת אחרת ולקרות בה איש אחר, שהרי בשבת ויו"ט מותר להוסיף על מנין הקרואים כמ"ש בש"ע סי' רפב והיינו מרויחין מה שיקרא קצת מחובת היום בס"ת כשר שהרי לס' ראשונה דלעיל ס"ב אין יוצאין בזה י"ח קריאה, מ"מ כיון שיש לחוש משום פגמו של ס' לסברא האחרונה דלעיל וחשש ברכה אין כאן שהרי זה השביעי ע"כ יברך על ס"ת זו והוא יכול להיות המפטיר מוטב לעשות כן מלהוציא ס"ת אחרת ולכן ישלים הסדרה בס"ת פסול (שם דלא כרשב"ץ שבב"י סי' רפב) וכ"ש כשנמצא הטעות בשעת המפטיר אפי' במפטיר כשקורא בס"ת שני' שמוציאין לחובת היום כגון ר"ח שחל בשבת וכיוצא דמ"מ לא עדיף משביעי דעלמא ואין להוציא ס"ת אחרת. בד"א כשהטעות שנמצא בס"ת הוא למעלה במקום שכבר קראו או למטה בסדרה שלאחרי' שא"צ לקרוא אותה כלל או אפי' בסדרה זו (מהר"ל הביאו המ"א ריש סק"ד) אם הוא חסרון תיבה אחד שאין לו משמעות כלל אא"כ נצרף אותו לתיבה אחרת שאז מותר לאומרה בע"פ ואין כאן משום דברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרם בע"פ שהרי אין כאן דברים כלל. (מע"מ שם) וכ"ש אם הטעות הוא ביתיר לבד שיש תיבות מיותרים אפי' אין בו חסרון כלל ויכול לומר אז יש להתנהג כנ"ל (עי' תוס' ישנים ביומא דכ"ג 1 דחובת היום הוא) אבל אם החסרון הוא שני תיבות נק' דברים ואי אתה רשאי לאומרם בע"פ והלכך ינהוג כסברא האחרונה שנת' ס"ד. וכן אם נמצא טעות כזה בשביעי אחר ג"פ יפסיק ויברך לאחרי' ויוציאו ס"ת אחר ויקרא השאר איש אחר בשבת ויו"ט שמותר להוסיף ובלבד שיהי' בענין שיכול להפסיק כפי שנתבאר בש"ע סי' קלח (מרדכי פ"ב דמגילה) אבל בר"ח ובה"ב שאין מוסיפין או שלא נשתייר כ"א ב' פסוקים סמוך לפרשה יגמור זה כל הקריאה ויפטיר ומ"מ יקרא החסרון בחומשים שלנו עכ"פ ולא יקראנו בע"פ לגמרי. ע' לעיל:

וכ"ז ס':

ס"ח ל' הלבוש ס"ה:

סעי' ז' 1 ויתירות 1 (א"ר) וכן אם נדבק אות לאות וצורת האותיות ניכרות אין מוציאין אחרת משום דכל הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו עס"י לב. סי' קמד במ"א סק"ד וכ"כ בהגמ"נ כו' וכ"ה להדיא בתוס' ביומא. ד"ע ע"א. סי' רפב בש"ע ס"ו, צע"ג שלא זכרו כולם דברי האלפסי ב' רב נטרונאי פ"ג דמגילה שכ' להיפוך בשם רבנן סבוראי, והרמב"ם פי"ב הביאו להלכה, וכן הר"ן כ' שהוא מילתא דלית בה ספיקא, ורשם בכ"מ, ובב"י לא זכרו. סי' קלט ס""ד כל הקורים מברכים אע"ג דמדינא סגי אם הראשון מברך לפני' והאחרון לאחרי', פי' שהראשון הי' מוציא בברכתו כל הקורים, דשומע כמברך, כמבואר במ"א סי' ק"מ סק"ב, ואעפ"י שלא היו יודעים מי ומי יהיו מן הקרואים שהרי ודאי יש בבהכ"נ יותר מז' או מג' וד' שקוראים ב' וה' 1 מ"מ כל אחד נתכוין שאם יהי' הוא מהקרואים יצא בברכה זו. ומכאן נ"ל ראי' למ"ש המ"א סי' קסט סק"ז דאם הי' דעתו בשעת ברכה ראשונה על כל מה שיתנו לו א"צ לברך דהוא ממש כה"ג דנ"ד. סי' קמג ס"ה יברך ויקרא כו' ויחזור לברך כו' צ"ל מ"ש מהא דאיתא ביומא דע"א 1 ובעשור שבחומש הפקודים קורא ע"פ ומפרש הטעם שאין גוללין ס"ת בצבור וניתי ס"ת אחריני וקאמר משום ברכה שא"צ משמע דבאותו ס"ת לא הי' צריך לברך לפני' והתם נמי מחיובא דיומא הוא, וי"ל דהתם קודם התקנה הוי שהרי בזמן הבית הי' והתקנה לא היתה אלא בימי חכמי הגמ' כדמוכח ממתני' רפ"ג דמגילה הפותח והחותם בתורה, ששנוהו ג"פ ע"ש, וקודם התקנה הי' הא' מברך לפני' והאחרון לאחרי' והיינו בס"ת ולכן קאמר ברכה שא"צ גבי ס"ת אחריתי דווקא. עוד בסי' קמד סעי' א ואין מדלגין בתורה והני מילי בשני ענינים, לקמן סעי' ג' דקאמר ואם אין להם אלא ס"ת אחת והם צריכים לקרות בשני ענינים גוללים כו', ומשמע דאין חשש אלא משום גלילת ס"ת שאינה אלא משום כבוד צבור וזה דוחין אותו כמ"ש ב"י, ואמאי והא יש איסור משום שאין מדלגין בתורה מענין לענין אחר. דבאמת פי' שאין מדלגין, בתרי גברי לית לן בה, ובסעי' ג מיירי בתרי גברי.