א

סימן עב

לידידי ש"ב המופלא ומופלג וכו' מוהר"י בער נ"י הרב המ"ץ דק' בוחאב חדש. מכתבו הגיעני בבקשה להשיבו אשאלתו דאשתקד ז"ך סיון תקפ"ז - והתשו' הי' מוכן אצלי מאז בקיץ דאשתקד - לכן צויתי' להעתיקה אות באות וכעת לא הי' הזמ"ג לעיין שנית בזה, מחמת הטרדא אשר אינני מופנה כ"כ, ויקבל החוה"ש א"ה ד"ש מלונ"ח מנחם מענדל הגיעני יום ד' ג' אלול תקפחי"ת לפ"ק - הנה מ"ש הב"י בא"ח רס"י ל"ב סד"ה, וצ"ל, כו' והובא ג"כ בש"ע שם סעי' ז' ומצד הבשר גוררים הרבה עד שאין נשאר אלא הקלף בלבד. נראה לפע"ד דלא משמע הכי מל' הפוסקי' כמו שאבאר, דהנה התוס' בשבת דע"ט ע"ב כתב ודלא כאומרים דקלפים שלנו הם דוכס' לפי שמגררים האומנים המתקנים אותן קליפתם העליונה ונשאר הדוכס' דא"כ האיך כותבי' עליהם תפילין. ולהב"י ק' האיך ס"ד דהאומרי' הנ"ל כיון שגוררים כל הדוכ'. וגם התוס' לא מצאו מענה רק משום דא"כ האיך כותבי' עליהם תפילין ואמאי לא הושיבו להם כפשוטו שהרי גוררים כל הדוכ', וע' הג"א שם וסה"ת (סי' קצ"ד) כ' ג"כ כנ"ל. מיהו בסה"ת (סס"י קצ"ה) משמע לכאו' כהב"י שכ' הטעם לפי שמתקנים אותם לצד הבשר ונשארה הקליפה שלצד השיער וכ"מ בסמ"ג (עשין כ"ה) ובמ"ר פ' המוציא ובהל"ק. אך המעיין בסה"ת (ססי' קצ"ד) יראה דלא בעי' שיגרר כל הדוכ' שהרי ביאר שם דקלף ודוכ' הם שני קליפות עבות וכשעושי' א' עבה לצד השיער וא' דקה לצד הבשר הנה שלצד השיער יש לה דין קלף אע"פ שעכצ"ל שנשאר בה מעט מדוכ' לכן עכצ"ל מ"ש (סי' קצ"ה) ונשארה כו' היינו שרוב הוא מן החצי שלצד השיער אע"פ שיש מיעוט ג"כ מהחצי שלצד הבשר עכ"ז בתר רובא אזלינן ודין קלף יש לו וכ"כ להדיא בב"ח שגוררים קרוב לחצי עובי העור ולא חצי ממש ואפ"ה דין קלף יש לו. וק' הא הרמב"ם כ' דחלק דוכ' הוא יותר מחצי וא"כ נשאר עדיין הרבה מדוכ' ואף את"ל דשא"פ לא ס"ל כהרמב"ם בהא כנ"ל מל' סה"ת שני קליפות עבות. עכ"ז י"ל דלחצאי' הם ומאחר שגוררים פ' מחצי נשאר מה מדוכ' אעכצ"ל דלא קפדינן ע"ז. והא"ש מחלוקת הנ"ל שבתו' די"א דין דוכ' להם לפי שבודאי נשאר מה מדוכ' ואפשר ס"ל שנשאר יותר מדוכ' כנ"ל להרמב"ם דדוכ' עבה יותר והאומרים דדין גויל יש להם היינו כיון שנשאר משניהם מקלף ודוכ'. וה"ט נמי דרבינו שמחה בשם י"א שמתירי' לכתוב באיזה צד שהוא חפץ כיון שנשאר מחלק קלף ומחלק דוכ' וע' במר' בהל"ק מספיקי' לכל. ואנן דקיי"ל כר"ת הטעם מ"ל סה"ת סי' קצ"ה הוא מחצי שלצד השיער כו' כנ"ל אבל ודאי לכ"ע נשאר מה מהחצי שלצד הבשר ג"כ מעט ממנו והוא עצם א' עם החלק דקלף. ותדע דבגויל כותבי' במקום שער וק' הרי כותבי' על חלק דקלף ודינו לכתוב בו במקום שנתקלף ופסול כשכ' עליו לצד השיער א"ו דלא נאסר כן רק כשכותבי' אקלף כשהוא בפ"ע משא"כ כשמחובר עם כל הדוכ' וה"נ בנד"ז. וענ"ל בע"א דהנה בשבת ע"ט ב' משמע דחלק הקלף עבה יותר מחלק דוכ' כמ"ש ר"מ היתה כותבה על קלף מפני שמשתמרת ע' ר"ן לשם וכ"מ בתשו' הרמב"ם סי' י"ט הובא כ"מ פ"ג גם בחיבורו פ"א עיקר הגי' כהר"ן כמ"ש הכ"מ דהיינו דמ"ש שהחלק שלצד בשר הוא עב היינו דס"ל דזהו קלף (ולא כמ"ש מע"ל בדעת הרמב"ם ולא עיינת בהתשו' ומ"ש מע"ל ראי' מתשו' הגאונים דק מסתמא כיוונת לתשו' הגאונים שבהרא"ס סוף ה' ס"ת ואינה ראי' דדק הוא לגבי גויל א"נ י"ל דצ"ל רק ברי"ש כמ"ש בתש' רמב"ם הנ"ל שחלק העבה קורי' הערביי' רק או אולי הוא ט"ס וקורין הערביים דק א"כ לפ"ז מוכח מת' הגאונים להפך דחלק העבה נק' קלף כו'). ואעפ"י שהב"י בי"ד סי' כ' שאח"כ חזר הרמב"ם וס"ל דלצד שיער נק' קלף א"כ צ"ל דלפ"ז ס"ל שמחלקי' בענין שלצד השיער יהי' עב יותר וכמשמעו' הגמ' (דא"ל דלכ"ע לצד הבשר עב יותר דל"מ כן מסה"ת סס"י קצ"ה הנ"ל) וא"כ א"ש דבקלפי' דידן אנו יוצאי' לכל הדיעות היינו להאו' שלצד הבשר נק' קלף וכותבי' מצד בשר ממש ודאי א"ש בקלפי' שלנו שהרי לדידהו עכ"פ חלק הקלף הוא יותר מחצי עובי העור כנ"ל בהרמב"ם א"כ ודאי דידן דגוררים פ' מחצי כמ"ש הב"ח דין קלף יש להם וכותבי' לצד הבשר ממש, ולדידן דקיי"ל דלצד שיער נק' קלף וכותבים במקום שנתקלף הנה לפ"ז צ"ל להיפך דחלק דלצד השיער צ"ל עב יותר כי הקלף עב יותר מדוכ' וא"כ בדידן נשאר ג"כ חלק הקלף והדוכ' חלף לו לכן שפיר דמי שכותבין לצד הבשר דהיינו מקום שנתקלף הדוכ', לא נשאר לספק רק שמא קלף ודוכ' הם שני חצאין ממש וא"כ נשאר מה מדוכס' וכבר נת' דאפ"ה כשר וכיון שמחובר לקלף דין קלף יש לו וגויל יוכיח כנ"ל דע"י החיבור משתנה הדין כו'. ומעתה נבוא לדין השאלה בדין שהסופרים פוסקי' שפוסלי' תפילין הנכתבי' אותיו' מהן על מקום שנקלף בקל כי זהו סימן אצלם לדוכ'. הנה פסקי א"ש להב"י דס"ל שצריך לגרור כל הדוכ' אבל לפמש"ל שעכצ"ל שנשאר מעט מדוכ' ואפ"ה כיון דרובו קלף דין קלף יש לו א"כ אין ראי' לפסול זהו מיהו לפמ"ש במענ"ל בע"א כו' י"ל שצריך לגרור כל הדוכ' ואע"פ שגוררים פ' מחצי היינו משום דחלק דלצד השיער שהוא קלף הוא יותר מחצי וא"כ לפ"ז שפיר י"ל כהסופרים ואעפ"כ נ"ל העיקר כפי' קמא דאע"פ שנשאר מה מדוכ' דין קלף יש לו. וגם יש לצרף סברת האומרים דקלף הוא לצד הבשר וסברת רבינו שמחה שבהגמ"יי ודו"ק וכ"ז להלכה ולמעשה הנח להם כמנהגם כמ"ש בהגמ"יי שם בזה פוק חזי מאי עמא דבר ע' בס' ב"ש ד"ז.