א

סימן סט

(לסי' ב' סעי' ו*) בב"י סי' ח' בד"ה ומכסה ראשו מבואר דס"ל דאסור לילך בגילוי הראש כמש"ש דהאיך הלך לעשות צרכיו וליטול ידיו בגילוי הראש כו' ופשיטא שלא היו הבחורים הולכים בגילוי ראש ממש כו' אלא שדרך הצנועים הוא שמלבד כסוי הראש שבכל אדם הם מטילים עוד סודר או טלית על ראשם וכן הבין הרמ"א דברי הב"י כמ"ש בד"מ סי' ב' סק"ב וז"ל בב"י לקמן סי' ח' משמע דאסור לילך בגילוי הראש אלא שהוא ז"ל חלק על הב"י והביא בשם הכלבו דאינו אסור לילך בגילוי הראש רק שמדת חסידות הוא זה שלא לילך בגילוי הראש יעו"ש בדבריו וכ"כ עוד בד"מ סי' ח' סק"ד, ובסי' מ"ו בטור כי פריס סודר על רישי' לימא עוטר ישראל בתפארה כ' הב"י וז"ל שטעם ברכה זו לפי שאסור לילך בגילוי הראש כדמשמע בפרק כל כתבי קי"ח ב' ואפילו לדברי המפרש שאינו אסור כו' מ"מ מודה דמדת חסידות הוא שלא לילך בגילוי הראש כו' ולפי שישראל הם המצווים בכך אנו מברכין עוטר ישראל כו' ובאמת הרי על דבר שהוא מנהג אין מברכין ברכה כדאיתא פ"ד דסוכה דמ"ד ע"ב לענין ערבה חביט חביט ולא בריך קסבר מנהג נביאים הוא ואף שהוא ודאי מדת חסידות לעשות מנהג הנביאים עכ"ז לא מברכינן ולכן גם על הלל דר"ח יש הרבה דעות שהיחיד לא יברך כמבואר בתוס' בסוכה שם, ופ"ב דברכות דף יד ע"א ובהרא"ש שם ובטור וב"י סי' תכ"ב ואף להאומרים דמברכים זהו מפני שעיקר ההלל בי"ח ימים בשנה חייבים לברך עליו לכן אף בר"ח שאין היחיד חייב לברך עליו יוכל לחייב א"ע לברך כמו שהנשים מברכין על לולב כו' כ"כ התוס' בברכות שם אבל גבי כסוי הראש אם אינו מצוה כלל איך יברך עליו א"ו משמע דהוא מצוה וחיוב יותר מהלל דראש חדש ומחביטת ערבה וכ"כ הגר"א סי' מו ס"ק ב' גבי או מצנפת על ראשו שלכן מברכין ע"ז ברכה מפני שישראל מצווים על כך הרי שמצווין ע"ז היינו מצוה ממש משא"כ על חביטת ערבה כ' התוס' בסוכה דלא שייך לומר וצונו כיון שאין מצווין ע"ז:

ב ומה שבסי' ח' סק"ו חלק על הב"י דבריו צ"ע וגם מהרש"א סוף מס' שבת כתב הפך דבריו כי הנה הוא ז"ל כ' דמ"ש בשבת פב"ת דף קנו ע"ב כסי רישך הוא כפשוטו ור"ל דשאר אנשים היו הולכים בגילוי הראש ומזה הוכיח דאינו אלא מדת חסידות והרי מהרש"א ז"ל בחידושי אגדות הובא ג"כ בעין יעקב כתב להפך וז"ל עמש"ש בגמ' לא שבקתי' גילוי רישא כו' בשאר אינשי נמי אמרינן פ"ק דקדושין דבעי כיסוי ראש משום דשכינה למעלה מראשו ומאי רבותא דרב נחמן בר יצחק ואיכא למימר דאימי' דרב נחמן דקדקה לכסות ראשו טפי שיהי' לו כובד ראש ביותר משום יראה שלא יהי' גנב וניחא השתא דאמר דנפל גלימא מעל רישי' ואנן אמרינן דרבנן הו' להן פריסת סודר על רישיהון כדאמרינן פרק המוציא יין כו' אלא דאית לן למימר דאימי' דרב נחמן כו' הוסיפה לכסות ראשו בגלימא כדי שיהי' כובד ראש טפי משום הך יראה דא"ל כלדאה עכ"ל, עכ"פ מבואר מדבריו היטיב דגם בשאר אינשי בעינן כיסוי הראש ואין בזה שום רבותא וזה ודאי כדעת הב"י ולא כמ"ש הגר"א דמ"ש כסי רישי' הוא כפשוטו דהרי מהרש"א אומר דאינו כפשוטו כ"א שדקדקה לכסות ראשו טפי הרי עכ"פ דעת מהרש"א הוא כדעת הב"י:

ג עוד השיג הגר"א שם על הב"י וז"ל משמע מדבריו שאיסור הוא מדינא לילך בגילוי הראש וליתא מדאמרי' פט"ז דשבת דקיח סע"ב תיתי לי כו' ור"ל מדקאמר תיתי לי משמע דאין זה אלא מדת חסידות ולא איסור והרבה יש לתמוה ע"ז דהפירוש תיתי לי שאין זה רק מדת חסידות זהו על אומרו שלא הלך ארבע אמות בגילוי הראש אבל לישב משך זמן בגילוי הראש י"ל שיש בזה איסור מדינא אלא שהוא הוסיף לדקדק שלא לילך אפילו ד' אמות בגילוי הראש וראי' ברורה לזה שהרי כה"ג ממש אמר שם תיתי לי דקיימי מצות תפילין וכן תיתי לי דקיימי מצות ציצית ופירש"י שלא הלך ד' אמות בלא תפילין וכן לענין ציצית, ושאר אינשי אין נזהרין כ"כ שלא לילך ד' אמות בלי ציצית ותפילין אבל מצוה וחובה גדולה הוא על כל אדם להניח תפילין וילך בציצית והרי כל העולם נזהרין בזה ח"ו שלא ילך אפי' שעה קטנה בלי ציצית ובש"ע סי' כד להיות כל אדם זהיר ללבוש טלית קטן כל היום וכ"כ הגר"א שם בשם הרר"י בספר היראה כי עיקר מצות ציצית ללובשו תמיד כו' א"נ הרבותא שהרי ציצית אינו מחוייב אא"כ לובש בגד של ד' כנפות והוא מהדר ללבוש בגד זה תמיד ועכ"פ ענין התיתי לי הוא רק מה שלא הלך ד"א וכה"ג ממש י"ל בפי' תיתי לי דלא סגינא ד' אמות בגילוי הראש דרבותא דידי' זהו רק שלא הלך אפילו ד' אמות וזהו המדת חסידות אבל עיקר הענין שלא ישב או ילך משך זמן מה בגילוי הראש הוא אסור מדינא, כ"ד הב"י ומהרש"א הן אמת בש"ע סי' ב' ס"ו ובמ"א שם סק"ו כ' דמדת חסידות הוא אפי' פחות מד"א:

ד ומש"ע** וכן בנדרים (דף ל' ע"ב) היינו מש"ש אנשים זימנין דמכסו רישייהו וזמנין דמגלו. הנה בתוס' שם כתבו וז"ל מ"מ כמה פעמים מגלים ראשם וגם מותרין לגלות באקראי בעלמא אפי' בפני כל העולם משא"כ בנשים עכ"ל. הרי מבואר דאינו מותר לגלות ראשן כ"א באקראי בעלמא ולאפוקי מנשים שאסורים מדאורייתא לגלות ראשן אפי' באקראי כדאיתא פרק המדיר בכתובות (דע"ב סע"א). וג"ז שהיו מגלות ראשם באקראי זהו מפני שהיו דרים במקומות שהחום גדול ביותר נמצא הי' להם זה צורך גדול ואעפ"כ אינו מותר רק באקראי. ומש"ע וכן במסכת כלה הוא בכה"ג אף שי"ל כן מפני שהלך לפני ת"ח מ"מ כיון שהענין חמור כ"כ שלקחו מזה ראי' שהוא ממזר ובן הנדה א"כ אין להקל בזה כלל. אף שלא בפני ת"ח מצוה מיהו איכא דאם שלא בפני ת"ח אינו גם מצוה לא יתכן שבפני ת"ח יהיה חמור כ"כ עד שיהיה ממזר ובן הנדה. א"ו מצוה היא:

(מכאן עד סעיף ט' לא נמצא יותר***) ט ומש"ע וכן הא דשבת כסי רישך הוא כפשוטו הנה מהרש"א שם כ' בפשיטות הפך דבריו וכמש"ל סעיף ד'.ומ"ש בפ"ג דמגילה מבואר וי"א שבראש מגולה כו' וכ"ד כל המפרשים דפוחח היינו שבגדיו קרועים כמ"ש רש"י ותוס' שם דכ"ד ע"א ובפי' המשניות להרמב"ם שם ובערוך ערך פחח פי' לבוש בגד קרוע וכ"כ בש"ע סי' נג סי"ג וא"כ אין משם ראי' שמותר לילך בגילוי הראש ונראה דממ"ש במשנה פ"ג דאבות שחוק וקלות ראש מרגילין את האדם לערוה וא"כ כשהולך בגילוי הראש בלי כיסוי זהו ודאי קלות ראש וע"ש במדרש שמואל בפי' מרגילין שאע"פ שהיא עברה קטנה היא גוררת את העברה גדולה כו' יעו"ש באריכות, ומש"ע וכן הא דקדושין ד"ח ע"א כפשטי' ז"א כמש"ל סעי' ח' ומ"ש מפרק ע"פ קיא ב' הוא עזר כנגדו כנ"ל, ומ"ש מהב"י סי' סא עמש"ל מזה סעיף ג', ובס' חרדים במ"ע מדברי קבלה ומד"ס התלויות בלב אות לא וז"ל ציווי שיתן עול השכינה תמיד על ראשו כו' וכתיב וה' בראשם כו' ולהכי אמרו לא אזיל בגילוי הראש אמר שכינה למעלה מראשי כו' החכם עיניו בראשו כו':