א

סימן סה

אתרוג שנשכו אדם ועשה בו חסרון בחוטמו וגם עי"ז נשתנה מראית האתרוג שם למראה לבן כמו שהוא מראה בשר האתרוג כשמסירים ממנו חתיכה מהקליפה. אי שרי לברך עליו בחוה"מ:

הרא"ש סי' י"ז גבי נקלף כ' דאם נשתנה מקום הקלוף למראה פסול זהו ודאי כמנומר ובחוטמו אפי' במשהו פסול דומיא דחזזית. ולבן הוא מראה פסול ואע"ג שהוא מראה בשר האתרוג ממש מ"מ שינוי מראה הוא לגבי קליפת האתרוג שהיא ירוקה כחלמון. ותדע דלהראב"ד שם בנקלף בשנים ושלשה מקומות (ואפשר דה"ה בחוטמו בכ"ש) פסול דה"ל כמנומר כי מקום הנקלף אין מראהו דומה לשאינו נקלף כו' ואע"ג שהוא מראה האתרוג וגם מראה כשרה דהיינו כאהינא סומקא. וא"כ להי"א שם ג"כ אין להכשיר אלא בכאהינא סומקא דהוא מראה כשרה. ולא בחסר עד בשר האתרוג שהוא לבן דה"ל מראה פסולה. וכ"כ הר"ן במשנתינו ואם נקלף כל אותה קליפה העבה הרי אינו נשאר כאהינא סומקא כו'. וכל לאו דוקא דה"ה שליש או מחצה ממנו ולאפוקי כשהוסרה ממנו רק אותה קליפה דקה כו' כדמוכח שם. ואין להקשות דא"כ כשהוכיחו הרא"ש והר"ן והריטב"א דנקלף לאו היינו הקליפה עבה דא"כ בלאה"נ תפסל מדין חסר כו' ה"ל להוכיח דא"כ תפסל מדין שינוי מראה. וזהו פיסול יותר גדול דה"ל משום הדר. דז"א דאי מה"ט אינו נפסל אא"כ ברובו. וא"כ לק"מ אמתני' דדילמא נקלף היינו במיעוטו וכדפר"ח ועא"ר סקי"א ב' ת"ד. מש"ה מקשו מחסר. ועוד דחסר תנן במתני' משא"כ שינוי מראה הוא מברייתא וממשנתינו גופא אלימא להו לאקשויי: