ג

אך עכ"ז נראה שלא זהו כוונת המג"א דלפ"ז קשה מ"ש דלא מיקרי אתרוג כלל. דהא לפ"ז ענינו אתרוג שיש לו שם לווי. אבל כוונת המג"א י"ל דכך מביא ראיה כיון דהיה הסברא לפסול אפילו הדס גמור כל שיש לו שם לווי. ונהי שהמסקנא דאינו כן. משום דלא כתיב בקרא שם העצם אלא שם התואר כנ"ל. עכ"ז זהו מספיק רק להכשיר שם לווי. והיינו כשהוא הדס גמור. אבל אתרוג המורכב מלימוני ואתרוג. פשיטא דגרע טובא משם לווי. וכמו שם לווי פסול היכא דכתיב שם העצם כמו באזוב ומרור. כמ"כ אתרוג המורכב פסול אע"ג דלא כתיב שם העצם כ"א שם התואר פרי עץ הדר כיון דהפי' ידוע ומקובל דהיינו אתרוג. וזה שמעורב בו מין פרי אחר הרי אינו כפי הפירוש המקובל בפרי עץ הדר. דהא הסברא נותנת. דמה שנתערב בו דבר שאינו אתרוג דהיינו פרי עץ הדר. גורע כח ההכשר של פרי עץ הדר דפירושו אתרוג. יותר ממה שגורע שם לווי דאזוב לגבי אזוב. דהא שם נקרא ג"כ אזוב. רק שיש לו שם לווי ג"כ דהיינו אזוב יון. הרי אף שנקרא אזוב פסול. כמ"כ אף שאין כ' כאן אתרוג רק פרי עץ הדר. כיון דמקובל הפירוש הלמ"מ דהיינו אתרוג. אם כן כשנתערב בו דבר אחר אינו אתרוג:

ובתשובת רמ"א סי' קי"ז כ' איך נלמוד משה אפילו מקצת שה גבי אותו ואת בנו. הא גבי ופטר חמור תפדה בשה אין פודין אפילו בכלאים הבאים משה כבשים ושה עזים. אע"ג דפודים בשה עזים ג"כ כמו שפודים בשה כשבים כמ"ש במשנה פ"ק דבכורות עכ"ז בכלאים הבאים משה כשבים ושה עזים אין פודים לת"ק דר' אליעזר ואע"ג שממנ"פ הוא כולו שה. רק שיש בו שה כשבים ושה עזים. מכ"ש דלא אמרינן שה ואפילו מקצת שה. שיש בו מקצת שאינו שה כלל. והנה בפרק מרובה בענין תשלומי ד' וה' מרבינן כלאים הבאים משה כשבים ושה עזים. י"ל דמ"מ כולו שה וכמ"ש במשנה פ"ב דבכורות ר' אליעזר מתיר בכלאים מפני שהוא שה. ושם לא קי"ל כר"א. אבל לענין תשלומי דו"ה י"ל קי"ל כר' אליעזר. אבל כלאים דשה אפילו מקצת שה י"ל לא מיחייב בתשלומי ד' וה'. ותמיה שהרמב"ם ה' גניבה פ"ב ה"ט כתב וכן הגונב כלאים הבא מן השה וממין אחר כו' משמע דס"ל דלאו דוקא כלאים דכולו שה דהיינו הבא מן האיל ומן העז. אלא אפילו הבא מן השה ומין אחר לגמרי נמי והיינו כמו באו"ב שה ואפילו מקצת שה. וצ"ל מנ"ל זה דבגמרא י"ל דלא מרבינן רק כלאים שכולו שה. כהא דר' אליעזר פ"ב דבכורות. וצ"ל דמשמע לו כן ממש"ש בגמ' ב"ק (דע"ח סע"א) כי אתמר דרבא לטמא כו' ולמה לא אמר לענין תשלומי ד' וה' ולכלאים שנולד מן הצבי והתיישה שהוא מקצת שה. והנה בגמ' פרק מרובה שם דנדמה יש להקל בו טפי אף מכלאים שכולו שה. כמש"ש בגמרא (דע"ח ע"א) דאע"ג דאימעוט כלאים אצטריך למעוטי נדמה. וא"כ הרי בסוכה פ"ג (דל"ו ע"א) מבואר באתרוג נדמה פסול כמש"ש ברש"י סד"ה הא לן והא להו. בגדל כאן ודומה לכושי נדמה הוא ופסול. וכ' ריא"ז בש"ג שהעיקר כפרש"י ולא כפי' הרי"ף וכיון דנדמה פסול מכ"ש כלאים. והיינו אפילו כלאים שכולו אתרוג אם היה נמצא כן באתרוג דומיא דשה כבשים ושה עזים שהוא כלאים שכולו שה. וכ"ש וק"ו בכלאים דאתרוג שמקצתו לימון ומקצתו אתרוג. והט"ז סי' תרמ"ט ססק"ג כתב דהראיה מנדמה דפסול יש לדחות משום דנדמה אינו הדר. ויש להשיב דהדר י"ל אינו פסול רק יום ראשון ונדמה י"ל דפסול כל ז'. ועוד מה יענה על כלאים שכולו שה דפסול לפדיון פטר וע"כ יש לחלק בין פדיון פטר חמור לדין אותו ואת בנו דבאו"ב אסור אפילו מקצת שה וכאן בפדיון פטר חמור צריך כולו שה וממין אחד דוקא. א"כ מנלן לדמות אתרוג לדין או"ב ולא לדין פדיון פטר חמור. ואדרבה מהסברא יש לדמותו יותר לדין פדיון פטר חמור. דגבי או"ב הוא דין איסור שלא לשוחטם ביום א' לכך אפילו שהבן הוא מקצת שה יש איסור דמכל מקום הרי שוחט האם ובנה. ומאי נפקא מיניה להאם אם אביו של בנה שה או צבי על כל פנים הוא כולו בנה של התיישה. והרי הוא שוחט אותה ואת בנה. וא"ת שיש לחלק משום שהאם אינה מרחמת את בנה אלא אם כן כולו מין שה. ולא כשמקצתו צבי. י"ל מכל מקום הרי מניקה אותו אם כן מרחמת ליה. ועוד הרי אמרו בגמ' פ"ה דברכות (דף ל"ג ע"ב) שמצוה (זו) [דקן צפור] אינו מצד הרחמנות כ"א גזרת המקום [וכמ"כ כאן]. א"כ יש כאן שחיטת אותו ואת בנו. אבל גבי פדיון פטר חמור שהמצוה לפדותו בשה דוקא ע"כ בעינן כולו שה. אם כן כמ"כ גבי אתרוג. דהמצוה באתרוג לכן בעינן כולו אתרוג. וגם אף אם נאמר החילוק באופן אחר דלהמחמיר החמירה התורה אפילו במקצת שה. ולהיפך לצאת י"ח בפדיון פטר חמור בעינן כוליה שה. א"כ כמ"כ גבי אתרוג בעינן כולו אתרוג: