ב

ובתשו' הב"ח סי' קל"ה כ' ואשר כתב כ"ת ראי' מפרש"י רפ"ח דסוטה דכתב כשמרכיבין אזי עושה פירות ממין שנוטל ממנו (עמש"ל בשם תשו' מהר"מ אלשיך) וא"כ מין אתרוג הוא כמין הענף של האתרוג הנרכב כו' דהמראה והטעם והריח מכחישים זה כו' והא דפרש"י דנושא ממין כו' היינו מקצתו ולא כולו כו' ועוד דהרי איתא שם על ילדה שהורכבה בזקינה כו' אזלא בתר הזקינה (וכמש"ל ס"א). אמנם ססי' קל"ו בתשובתו להסמ"ע כ' וע"ד האתרוג שנטלו היחור של האתרוג ונרכב באילן של רמון או שאר מינין וגדלו בו האתרוגים והוא שאנו קורין גרצי והכשרתיו כו' והדבר פשוט ומפורסם שהפרי היוצא מן הכלאים הוא ממש מן היחור הנרכב לבדו כו' ואע"פ שנשתנו ריחו וטעמו קצת מה בכך כו' והנני מבטל דעתי נגד מכ"ת כפי מה שהכריע שאין ראוי לכתחלה לברך כשיש אחר אבל כשאין אחר אין ראוי למחות באותן שמברכין עליהן עכ"ל. ונראה דהתשו' דסי' קל"ה היא בתראה מזו שהרי כל סמיכתו בתשו' זו דססי' קל"ו הוא על דברי רש"י רפ"ח דסוטה הנ"ל והרי בתשו' דסי' קל"ה סתר ראיה זו מהא דילדה שסיבכה בזקינה כו' כנ"ל. והמג"א סי' תרמ"ח סס"ק כ"ג כתב ול"נ דפסול משום דלא מקרי אתרוג כלל ועיין בתוספות (ריש דף ל"ג) עכ"ל. וביאר דבריו דהנה בגמרא (ריש דף ל"ג) אמר אביי ש"מ האי אסא מצראה כשר להושענא. (גדל על המצר של שדה ומתוך שיש לו מקום פנוי הוא משבח ומצליח. לישנא אחרינא הדס מצראה הדס מצרי) פשיטא מהו דתימא הואיל ואית ליה שם לווי לא מתכשר (ור"ל דה"ל כהא דאמרינן חולין פא"ט (ס"ב ב') אזוב ולא אזוב יון כו' ולא כל אזוב שיש לו שם לווי. והוא מהמשנה פי"א דפרה מ"ז כל אזוב שיש לו שם לווי פסול) קמ"ל. ואימא הכי נמי ומשני עץ עבות אמר רחמנא מכל מקום עכ"ל הגמרא וכ' התוספות ואימא ה"נ. תימה מאי ס"ד למיפסליה משום שם לווי מידי הדס כתיב בקרא הא אפילו הירדוף מכשרינן אי לאו משום דכתיב דרכיה דרכי נועם עכ"ל. וכ' החמד משה ססי' תרמ"ח דכוונת המג"א דמ"מ הרי פריך הש"ס ואימא הכי נמי לפסול אסא מצראה. אלא דמשני עץ עבות אמר רחמנא מ"מ. וא"כ גבי אתרוג יש לפסול. וע"ז הקשה עליו הח"מ דהא כמו דמתרץ הש"ס עץ עבות אמר רחמנא מכל מקום. ה"נ פרי עץ הדר אמר רחמנא מ"מ ולא אתרוג כתוב בתורה וכ"כ הט"ז סי' תרמ"ט סק"ג וז"ל ותו דאטו אתרוג כתיב בקרא והלא לא כתיב אלא פרי עץ הדר ודרשינן מיניה אתרוג כדאיתא בגמרא הרבה דרשות ע"ז והאי מורכב יש לו כל המעלות שיש לאתרוג ואי משום שנתערב בו דבר שאין בו ממעלת האתרוג כו' שה ואפילו מקצת שה כו' עכ"ל העתקתי לשונו לעיל ססעי' א'. ולפע"ד יש ליישב כוונת המ"א בשני אופנים דשפיר מביא ראיה מהסוגיא ולא כהחמד משה. ולא כהט"ז. ומתחלה יש להקדים מ"ש הרמב"ם בהקדמתו לפירוש המשנה. שבאמת עיקר הדבר דפרי עץ הדר היינו אתרוג דוקא מקובל מפי משה כו' וכן בענף עץ עבות דהוא הדס כו'. והנה בחידושי הריטב"א פ"ג דסוכה (דל"ג ע"א) גבי עץ עבות אמר רחמנא מכל מקום וכן אמרינן לקמן (דף ל"ד א') ערבי נחל אמר רחמנא מ"מ דכי קפדינן אשם לווי היינו היכא דאפקא רחמנא בשם פרטי. כגון אזוב ומרור וכיוצא בהן. אבל הכא כל היכא דהוי עץ עבות סגי דלהכי לא אפקא רחמנא בשם כלל עכ"ל וכ"כ בשו"ת ח"צ סי' קס"א וז"ל כיון דבקרא לא כתיב הדס שהוא שם העצם אלא עץ עבות שהוא שם התואר אין להקפיד על שם לווי שלו כל שהוא עבות עכ"ל. ולכאורה יש להקשות ע"ז ממ"ש בגמרא פ"ק דבכורות (ד"ז ע"ב) דרב ששת ס"ל כרבי יעקב דאמר כו' אבל אתה אוכל מה שעוף טמא משריץ ואיזה זה דבש דבורים. יכול אף דבש הגזין והצרעין. אמרת לא כו' שיש לו שם לווי. והרי הכא בקרא לא הוזכר דבש כלל אלא דמדיוקא נפקא לן. וה"ל כהא דהדס נפיק מענף עץ עבות. ואפ"ה בעינן שלא יהיה לו שם לווי. והב"י בי"ד סי' פ"א הקשה ע"ז וקשה לי כו' והל"ח פ"ק דבכורות הביא מ"ש בזה הרש"ל בהגש"ד סי' ס"ה דה"פ מכח סברא לא מרבינן אלא חד מילתא ואידך אסור מכח כל היוצא מן הטמא טמא עכ"ל. ועי' בהר"ש פ"ו דמכשירין משמע דמתניתין דשם לא פליג אר' יעקב בסברא זו כלל כו' רק ס"ל דההיתר אינו מדיוקא דקרא כלל עד שנקפיד על שם לווי ולא כהפרי תואר ססי' פ"א. וא"כ לפ"ז קשה מדוע בענף עץ עבות אין מקפידין על שם לווי. ואפ"ל דהא הכא לא שייך סברא לנגד כמו התם משום כל היוצא מן הטמא טמא כמ"ש הל"ח בשם הרש"ל כנ"ל. ואע"ג שכתב הרמב"ם דמקובל מפי משה הפי' דענף עץ עבות היינו הדס. מ"מ י"ל דשם לווי אינו פוסל. ולא דמי לדבש גזין דיש לפסול משום כל היוצא מהטמא טמא. אך אפ"ל דהיינו דוקא בהדס משום דבאמת עץ עבות כולל גם שאר עצים העשויין כקליעה כמו הדס וכדאמרינן בגמרא (דל"ב סע"ב) ואימא הירדוף אלמא דעץ הירדוף הוא עץ עבות כמו הדס. ועיין ביחזקאל סי' ו' פסוק י"ג ותחת כל אלה עבתה ופרש"י לשון עץ עבות וכן עוד שם בסי' י"ט פסוק י"א בין עבתים. ובמיכה סי' ט"ז ע"פ ויעבותה. וביחזקאל סי' כ' פסוק כ"ח ותחת כל עץ עבת. ולהכי אף דגבי ענף עץ עבות מקובל הפירוש דהיינו הדס דוקא עכ"ז אין לפסול הדס שיש לו שם לווי. דהא ודאי עבות הוא. אבל לענין אתרוג שנאמר בו פרי עץ הדר וקבלנו הפי' דהיינו אתרוג דוקא. ולא בא בקרא דגם שאר פירות יש שנקראו פרי עץ הדר רק אתרוג לבדו נק' פרי עץ הדר. ולא כמו בהדס דגם שאר עצים נק' עבות כנ"ל. א"כ י"ל שגם אתרוג שיש לו שם לווי ג"כ פסול. ואע"ג שלא בא בכתוב לשון אתרוג. יש לדמותו להא דדבש שיש לו שם לווי דאסור אע"ג דג"כ לא כתיב בקרא דבש כנ"ל. דה"נ י"ל דאינו פרי עץ הדר כמו אתרוג שאין לו שם לווי. כן יש ליישב דעת המג"א לפי הבנת הח"מ בדבריו. ולהסיר מעליו קושיית הח"מ: