א

סימן סב

שאלה בתולה בת י"ב שנה ויום א' או יותר קצת ונבדקה ולא הביאה שתי שערות. והיא קטנה בקומה וכחושה וחלושת המזג אם יש להקל בה לענין תענית יוהכ"פ להאכילה פחות מכשיעור עכ"פ:

הנה בתה"ד סי' קנ"ה החמיר כה"ג בקטן כמו שהובא בב"י ססי' תרט"ז והיינו משום דה"ל ספיקא דאורייתא דחיישי' שמא נשרו כדאי' באה"ע סי' קנ"ה סעי' כ' אפס יש לומר דלא חיישי' זה אלא לענין מיאון דאיסור אשת איש חמיר טובא וה"נ ביוהכ"פ היכא דאיכא איסור כרת ובכה"ג איירי בתה"ד כדכ' להדיא וה"נ באיסור כרת כו' משא"כ לענין להאכילו פחות מכשיעור שאין בזה כרת ולא מלקות רק איסורא בעלמא. אפשר דלא חיישי' שמא נשרו. ובהכי א"ש ל' הרמב"ם דכ' מתענין ומשלימי' מד"ס. דר"ל דמד"ס חייבי' להתענות לגמרי ואסורים לאכול אפילו פחות מכשיעור. אך הנה ממ"ש הטור ססי' תקל"ו מבואר דלמאן דס"ל דמלאכת חה"מ דאוריי' אזלי' בספיקו להחמיר ואע"ג דהתם נמי אין בו לאו רק איסורא בעלמא כמ"ש בב"י סי' תק"ל דדמי לעינויי יוהכ"פ חוץ מאכילה ושתי' ועבב"י סי' תרי"א. ודברי הטור לקוחים מהרא"ש עב"י שם. וא"כ כ"ש באיסור חצי שיעור דיש להחמיר בספיקו שהרי ח"ש נלמד מפסוק כל חלב וא"כ מפורש בתורה. וא"כ יש לחוש לספיקא דשמא נשרו ועי' בשאילתות ס"פ בחקותי שנראה שם שהוא ספק שקול. ומ"מ אין זו ראי' מכרעת כ"כ דשאני התם גבי חה"מ שהוא רק הפסד מועט ואפי' בדרבנן אפשר שיש להחמיר בספיקו עי' ב"ח שם ומש"ה בדאוריי' פשיטא דמחמירי'. משא"כ לענין תענית שהוא דבר גדול מאד ואפשר שיהי' מזה חשש סכנה ח"ו. והגם דמיירי שאין ידוע לנו שיש חשש סכנה דא"כ אין כאן מקום לשאלה. אבל מ"מ סתמא דמלתא בקטן או קטנה כחושי' וחלושי המזג ביותר יש לחוש לקלקול בריאותם מחמת התענית ולכן אעפ"י שאין כאן רופא האומר שצריך לאכול ואין אתנו יודע עד מה אם יש בזה חשש סכנה או לא. אפשר שיש להקל בספק שמא נשרו לענין אכילת פחות מכשיעור. וכ"ש לד' הרמב"ם דס"ל דספיקא דאורייתא אינו אסור רק מדרבנן לבד שנמצא אין חשש זה רק מד"ס לבד לענין פחות מכשיעור עכ"פ (עפמ"ג סי' תרט"ז שדבריו מתנגדי' למ"ש הוא עצמו בפתיחה לה' טריפות בענין ס' באיסור כרת ומיתה בידי שמים). ובדרבנן נ' שיש להקל בכה"ג. עי' או"ה כלל ס' סי' ד'. והנה הר"ן כ' בפ' יוהכ"פ דמה"ט הקילו בשאר עינויי' אע"ג דאסורי' מדאוריי' להרמב"ם (ועמ"מ שכ' שלהרמב"ם הם מד"ס ובס' מרכבת המשנה כ' שאין כן דעת הר"ן בהרמב"ם והביא ראי' להר"ן ממ"ש הרמב"ם בס' המצות) כיון דלא כתיבי בקרא בהדיא אלא דמרבוי' דשבתון אתו הקילו בהם טפי כו' ע"ש. וא"כ ה"נ לענין ח"ש אע"ג דאתי מריבוי' דכל חלב כיון דמ"מ לא כתיב בתורה בהדיא וגם לא כ' אלא גבי חלב וילפי' שאר איסורי' מינייהו יש להקל בו יותר. וא"כ אפשר דבספיקו יש להקל לצורך גדול אע"פ שלא הי' מקילי' כן לענין אכילת כשיעור:

וכזה ראיתי להחינוך פ' אמור סי' שי"ג שכתב וז"ל פחות מכאן אין בו איסור כרת ודינו חצי שיעור ולפיכך מי שהוא חולה אע"פ שאין בו סכנה גמורה אם יהי' חלוש הרבה ראוי להאכילו פחות מכשיעור כו' ע"ש. הנה הקיל אפי' בחולה שאין בו סכנה גמורה לענין פחות מכשיעור. וא"כ כ"ש שיש להקל בפחות מכשיעור לענין ספק דשמא נשרו באופן שהקטן או הקטנה הם חלושי מזג ביותר. דלו יהא שאין סכנה גמורה בתעניתן מ"מ הרי הם חלושי' הרבה ואפשר דלמיחוש מיבעי' לחשש סכנה. אך באמת ד' החינוך צ"ע לכאורה. דלא משמע כן ממ"ש הפוסקים גבי כשמאכילי' את החולה ביוהכ"פ כו' דמשמע מהם דבדליכא סכנה אסור להאכיל פחות מכשיעור וכ"מ בתוס' דכריתות (די"ג) ד"ה מפני הסכנה (מיהו מהגמ' שם דקתני מפני הסכנה אין הכרח גמור לומר דבדליכא סכנה אסור שהרי גבי אוכלי' טמאי' קתני נמי הכי שם ואעפ"כ כ' התוס' דאף בדליכא סכנה שרי ע"ש ובר"ש פ"ב דטהרות מ"ג. ויש לדחות). וצ"ל דהחינוך נמי אין כוונתו להתיר בדליכא חשש סכנה כלל. אלא שאין בו סכנה גמורה. ר"ל שעכשיו אין בו סכנה. וגם אין כאן רופא שאומר שאם יתענה יסתכן. דאילו הי' רופא שאומר כן היו מאכילים אותו על פיו בכה"ג כמה שיאמר כמ"ש בב"ח רסי' תרי"ח ומוסכם מכל האחרונים. וגם מיירי שהחולה עצמו ג"כ אינו אומר שהוא צריך לאכול. אלא דאנחנו מסתפקים בזה. ולפי שספק שלנו באמת אינו כלום כמ"ש הפוסקים גבי חולה אומר א"י דא"י של חולה לאו כלום הוא. וה"נ ספיקא דידן. וא"כ כיון שעכשיו אנו רואי' שאין בו סכנה. משום ספק שלנו שמא ע"י התענית יסתכן קשה להתיר להאכילו כשיעור אם לא ע"י ספיקו של רופא. ולכן לענין פחות מכשיעור הקיל החינוך לסמוך אפי' אספיקא דידן וכ"נ דעת הגמי"י שבב"י סי' תרי"ח שכ' יען שאין אנו בקיאים באומד הדעת לכך טוב להאכילו פחות מכשיעור כו' ומיירי בכה"ג דוק שם בהגמי"י ותשכח דהכי הוא כדקאמינא לפ"ד החינוך. אך באו"ה כלל ס' סי' א' משמע קצת דאפי' כה"ג נמי סמכי' אאומד דידן שהרי כ' אבל אם נראה לרוב בנ"א שאצלו שצריך אפי' רק כדי שלא יכבד חליו ודאי פותחין ושואלין ונותני' לו אפילו אמר א"צ עכ"ל. ומדכ' אפילו רק כדי שלא יכבד חליו משמע שאין בו סכנה עתה כמבואר תחלת הסימן. וא"כ מבואר דאפילו בכה"ג סמכי' אבני אדם שאינם רופאי'. ומדסתם ולא פי' דהיינו דייקא לענין פחות מכשיעור לבד. אלמא דס"ל דאין זה בדוקא אלא כדרך שמאכילין שאר חולה מסוכן אלא שגם שם מאכילי' פחות מכשיעור אם מספיק לו ואם אינו מספיק מאכילין כשיעור:

והנה הרמ"א בהג"ה סי' תרי"ח ס"ו הביא ד' או"ה בזה"ל מיהו אם נחלש הרבה עד שנראה לרוב בנ"א שאצלו שהוא מסוכן אם לא יאכל מאכילי' אותו עכ"ל. מדכ' שהוא מסוכן משמע דמיירי בשבנ"א אומרים שמסוכן דייקא או שיסתכן ממש עכ"פ אם לא יאכל. ולפמ"ש ב' או"ה מבואר דאפי' אינן רק אומרי' שיכבד עליו חליו נמי מאכילי' אותו ואע"פ שאין בו סכנה עכשיו כלל. וגם הם אינן אומרי' שיסתכן בודאי אלא שאפשר שיכבד עליו חליו הגם שאפשר שלא יסתכן. מאכילים אותו. ועב"ח רסי' תרי"ח. ועכ"פ לד' או"ה הנ"ל לא ידענא מקום לחילוק של החינוך בין כשיעור לפחות מכשיעור. ומ"מ יש לומר שאו"ה לא הקיל אלא שבשנראה לרוב בנ"א שיכבד חוליו קרוב לודאי אם לא יאכל. משא"כ בשמסתפקי'. בזה אפשר דאין ספיקם חשוב כ"כ עמ"א סי' שכ"ח סק"ז. עם היות שיש לחלק בין מכה דשם לחולשא. מ"מ אפשר לומר שאין לסמוך ע"ז רק להאכילו פחות מכשיעור כדעת החינוך:

ומעתה יש לומר דמ"ש בתה"ד וש"ע שאין להאכיל קטן בן י"ג שנה אע"פ שהוא כחוש ביותר וקטן עכצ"ל דהיינו דוקא בשנרא' לבנ"א שבודאי לא יבוא לידי חולשא מחמת זה. אבל אם נראה להם שאפשר יגרום זה חולשא לו באברים הפנימי' או מחלה ממש ח"ו. אע"פ שאומרים ג"כ שאפשר שלא יחלוש. מ"מ יש להאכילו פחות מכשיעור דמאי שנא מחולה שאין בו סכנה שמאכילי' אותו כל שנראה לבנ"א שאפשר שיכבד עליו חוליו מחמת התענית. ואין להקשות דהא אמרי' ביומא (דפ"ב) דאפי' תינוק חולה מחנכי' אותו ומשלים מד"ס ואף למ"ד דהשלמה מדרבנן ליכא מ"מ כשהגיע לכלל שנותיו ודאי דמתענה הא ליתא דע"כ צריך לחלק בין חולה לחולה. שהרי גם בחולה שאין בו סכנה משמע דאין מאכילי' אותו. ועכצ"ל דלא מיקרי אין בו סכנה אלא כשאין שום חשש שיבא ע"י התענית לידי סכנה. וה"נ לענין תינוק שאם הוא בענין שלא יסתכן ע"י התענית אין מאכילין אותו. ואם יש חשש מאכילי' אותו וכ"מ בלבוש סי' תרט"ז ס"ב אלא מיהת נ"ל ממשמעות הפוסקים דעל אומדן דעת בני אדם אין לסמוך אלא לפי ראותם מהות התינוק וחולשתו ביוהכ"פ. ובתשו' הרשב"א שבב"י וד"מ סי' שכ"ח גבי יולדת שאינה מרגשת לשעתה כו' אפשר דה"ה גבי תינוק ותינוקת חלושי' ביותר שאם בנ"א אומרי' אפי' קודם יוהכ"פ או ביוהכ"פ אע"פ שלא נחלש הרבה רק שאומרים שלמזג חולשתם יקשה להם התענית ויזיק להם שיש להאכילם פחות מכשיעור. ועכ"פ אם בדקו ג"כ ולא נמצאו ב' שערות יש להקל. וזכורני שכן עשה מעשה כאאזמו"ר נ"ע שהאכיל ביוהכ"פ לתינוק שנעשה בן י"ג שנה בצום גדלי' ע"י שבדקו ומצאו שאין לו ב' שערות והבדיקה הי' ע"י איש א'. ואותו התינוק כפי הנראה הי' רחוק מחשש סכנה דאל"כ לא הוצרך לבדיקת השערות. אלא התינוק הי' לו מתחלה כמו ב' חדשי' לפני יוהכ"פ חולי חום ואח"כ נתרפא ממנה. וכמו ב' חדשים שהי' מבריא והולך וכבר אכל ושתה כמאכל הבריאי' הגמורים. ועכ"ז לפי שהי' קטן וכחוש האכילו פחות מכשיעור. ולכאורה היינו עובדא דתה"ד שהחמירו בזה התה"ד וש"ע. ואפשר שדעתו הי' שלא החמירו רק בכשיעור כמש"ל. ויותר קרוב לומר שצירף ב' הטעמים דאפשר נסתפק שלחולשת מזגו הי' אז לחוש קצת. וגם צירף דמה שלא נמצא ב' שערות. ובהצטרפות ב' ענינים הקיל להאכילו פחות מכשיעור:

אך ורק בענין בדיקת השערות. לכאורה הוא דבר קשה שהרי כ' באה"ע ססי' קנ"ה דהאידנא אין לסמוך אבדיקה זו אפי' לענין קידושי דרבנן משום דקי"ל גומות אע"פ שאין שערות. ואין אנו בקיאים בבדיקת הגומות. אך ראיתי בתשו' ב"א חאה"ע סי' קל"א שהקשה ד' הש"ע הדדי דבי"ד סי' קפ"ט וסי' ק"צ משמע דסמכי' אבדיקת שערות. וע"ש מה שתירץ לחלק בין איסור קידושי' לדיני כתמים ווסתות. אך לכאורה גם לפי תירוצו עכ"פ צריכי' אנו לבדוק בגומות. אלא דהקולא הוא שלא נחמיר לומר שא"א בקיאי' בבדיקה זו. מיהו בתשו' הגאון מוהר"פ ז"ל שבב"א שם מבואר דלפמ"ש הרמב"ם פ"ב מהל' אישות דטעם דגומות הוי סי' היינו משום שהי' בהם שערות ונשרו וכן פרש"י פ"ג דביצה (דכ"ח ע"ב). וע"ש שכ' דגומא יש לה שיער (מיהו הוכחתו נסתרת לד' לח"מ) וא"א בקיאי' בשיעורו. א"כ היכא דל"ח לספיקא דשמא נשרו לא חיישי' לבדיק' גומות. ומצאתי ראיתי בשאלתות ס"פ בחקותי שכ' ג"כ כהרמב"ם וכ"כ בה"ג בדיני מיאון ונ' שהי' גירסתם כן בגמ'. ולכן א"ש שלא הוזכרה בדיקת הגומות אלא בדיקת השערות ואם לא נמצאו שערות מחזקי' לה לקטנה לענין איסורין דרבנן ול"ח לבדוק בגומות כיון דל"ח כלל לספיקא דשמא נשרו. מיהו ססי' קנ"ה סכ"ב כתב להחמיר אף בדרבנן והוא מסה"ת סי' קל"ג. וא"כ ה"ה נמי לענין אכילת יוהכ"פ לענין פחות מכשיעור אם יש לצרף לזה עוד מעוצם חולשת מזג התינוק כנ"ל ונלע"ד שא"צ רק לבדוק בבית הערוה אף שי"א דבעי נמי בקשרי אצבעות יד ורגל. מ"מ מידי ספיקא לא נפקא ופי' קשרי אצבעות יד ורגל צ"ע אם הוא כל גב האצבעות או רק מקום הקשרים דהיינו הפרקים והם י"ד פרקים בכל יד:

ועי' בש"ע ססי' תרכ"ד משמע דלהתענות ב' ימים חשוב סכנה אף לבריא גמור דמה"ט לא תיקנו יוכ"פ ב' ימים. א"כ לא נפלאת הדבר לומר דלקטנים חלושי המזג ביותר יהי' חשש סכנה אפי' ביום א' והכל לפי מאמר הבקיאים. מיהו בירושל' פ"ב דחלה משמע דהטעם שלא הצריכו ב"י היינו משום חזקה. שאין ב"ד מתעצלין בו מלהודיעו. מיהו טעם זה אינו מספיק לרחוקי' ביותר ולכן כ' הא"ז שהוא מפני הסכנה כמו שהובא בד"מ: