א

סימן נט

כ' המ"א רסי' תס"ז וז"ל בטור כ' ואין החמץ ניכר בהם כו'. משמע דאם החמץ ניכר מותר ולא חיישינן שמא יטחנם וימכרם כיון שאין לוקחים קמח מהשוק אלא בשעת הדחק כמ"ש סי' תנ"ג ס"ד. דלא כע"ש עכ"ל וכ"כ הט"ז סי' זה סק"א וז"ל בטור כ' ויש בהם חשש חמץ ואינו ניכר בהם דאילו ניכר אין חשש דהא הקונה יראה החימוץ עכ"ל. והח"י כ' וז"ל הר"ן פ' כ"ש דאפי' נתבקע שהחימוץ ניכר בהם אפ"ה אסור למכור לא"י דחיישי' שמא יטחון אותם ואח"כ ימכור לישראל עכ"ל ואין זה לשון הר"ן ממש כ"א ז"ל הר"ן ולפי מש"ל קצת חטים מבוקעות היו בהן וחיישי' דלמא ימכור לישראל ולאו אדעתי' א"נ משום שמא יטחנם הקונה ויחזור וימכרם לישראל עכ"ל הרי בא ע"ז משני טעמים הא' דלאו אדעתי' דישראל הקונה הב' שמא יטחנם. ומ"מ בפרש"י (ד"מ ע"ב) משמע כד' הטור. דגבי בגד שאבד בו כלאים לא ימכרנו לא"י פירש"י הואיל ואין כלאים ניכרים בו אתי לזבוני האי קונה לישראל ולביש להו ולאו אדעתי' כו' והני חיטי כיון דלא מינכר חימוץ דידהו אתי האי קונה והדר מזבין להו לישראל עכ"ל. מבואר בהדיא דדוקא משום שאין ניכר החמץ חיישי' הא בניכר אין חשש וכמו בכלאים דדוקא בגד שאבד בו כלאים הוא דלא ימכרנו לא"י הא ניכר מותר וכמ"ש התוס' פ"ט דנדה (דס"א ע"ב) בד"ה לא ימכרנו. שהי' מותר למוכרו לא"י אם הי' ניכר כו' כיון שהכלאים ניכרים לא קני' לי' ישראל כו' עכ"ל. וכ"כ התוס' עוד בפ' בתרא דע"ז (דס"ה ע"ב) ד"ה ה"ז כו' דוקא אבד כו'. ועיין בשו"ע יו"ד ססי' נ"ז בטריפות הידוע מותר למוכרו לא"י והוא מהש"ד שהביא בד"מ שם סקי"ד. אמנם מ"ש המ"א דכיון שאין לוקחין קמח מן השוק אלא בשעת הדחק לא חיישי' עכ"ל. ור"ל כיון דלא שכיחא המכירה לכאורה יש ראיה לזה מד' התוס' בע"ז שם (דס"ה ע"ב) שכ' כיון דלא שכיחא לא גזרי' למידי. וע"ש בתוס' פ"ב (דל"ה סע"ב) וצ"ע בט"ז ביו"ד ססי' קל"ד סקי"א דיש לפעמים היתר אף בשל בעה"ב כמ"ש סי' קי"ב ס"ח ע"כ אין מוכרין לבעה"ב משמע מלשונו אף שאין ההיתר שכיח כו'. מיהו בב"י שם ססי' קל"ד לא משמע כן אלא דדוקא במקום שנהגו לאכול פת של בעה"ב אין מוכרין. וקצת ראי' להמ"א מהש"ס פ"ג דב"מ (דל"ח ע"א) דלמילתא דלא שכיח לא חיישינן. ולכן בעה"ב עושה אותם תרומה ומעשר ולא חיישי' שמא נחסרו יותר מכדי חסרונן ומכרן הנפקד משום דלמילתא דלא שכיחא לא חיישי'. ועוד ראי' מהמשנה ספ"ה דחולין בארבעה פרקים אלו המוכר בהמה לחבירו צריך להודיע אמה מכרתי לשחוט כו' ע"ש כל המשנה מוכח היכא דלא שכיח שיזדמן האיסור א"צ להודיע ועיין בי"ד סי' ט"ז ס"ו והגם שי"ל באיסור תערובות חמץ יש להחמיר טפי מבשם. מ"מ נשמע היכא דלא שכיח [לגמרי] אף כאן אין לחוש. ועיין כה"ג בד' התה"ד סי' קע"ח שהביא הש"ך ביו"ד ססי' נ"ז סקנ"א: