ו

אך עוד יש לחוש בקמח זה להאומרים דמי פירות אע"ג שאין חייבין על חימוצן כרת מ"מ חמץ נוקשה מיהו הוי. וכ' הח"י רסי' תס"ב ב' תשו' ראנ"ח שירא שמים יחוש לדעה זו. וכ"פ רמ"א סי' תס"ג ס"ב בהג"ה. וא"כ לדבריהם הא דקליות שנתייבשו בתנור מותרים בפסח כמו שהכריח מהר"מ מרוטנבורג בתשו' הובאה בהגמי"י פ"ה אות ד' דמתניתין היא במנחות פרק ר' ישמעאל משקרב העומר יוצאין ומוצאין שוק ירושלים שהוא מלא קמח וקלי כו'. עכצ"ל הטעם כמ"ש המ"א סק"ג ב' התוספות דמנחות (נ"ד ע"א) משום דמילתא דלא שכיחא היא שיצאו המים מהשבלים. וא"כ בנ"ד שהקאצערע שהגיסו בה החטים בתנור הי' טופח מזיעת החטים יש להחמיר. וראיתי להפמ"ג במ"א סי' תס"ג סק"א הקשה דלייבש בתנור למה לי טעמא דמי פירות הא מידב דייב ואף אביי מודה עכ"ל. אכן בהגמי"י שם כ' ג"כ דאביי מודה אבל לא הזכיר טעם דמידב דייב. לכן אפשר דמידב דייב לא שייך רק במקום מדרון כמ"ש הב"י סי' תס"ז בשם רבינו יואל או היו על הארץ במקום מדרון ויוכלו המים לצאת כו'. ומשמע בתשו' מעיל צדקה סי' ס"ט דטעמי' דס"ל כאביי דכל אגב מדלייהו לא מחמצי. אלא אם נכבשו לתוך המים או נטבעו. והרי אעפ"כ שלא במקום מדרון אוסר א"כ ש"מ דבלא מדרון אין מקילין מטעם אגב מדלייהו כו' דאז ה"ל כנכבשו. וכה"ג כ' בתה"ד סי' קע"ג לענין מליחה דשלא במקום מדרון ה"ל כנמלח בכלי שאינו מנוקב הובא בי"ד סי' ס"ט. וא"כ לפ"ז לק"מ מ"ש הפמ"ג הא מידב דייב ואביי נמי מודה די"ל אביי דאמר סחיפא שרי היינו כשמונח הכד במדרון ושיפוע קצת כו'. ועי' בשבת (דס"ו ע"ב) גבי סחופי כסא אטיבורא דפירש"י וכופהו על הטבור כו' (ודף ק"י ע"א) וליסחוף דיקולא על רישיה כו' וכ"ז הביא הערוך ערך סחף גם פי' סחיפא מטה על צידה. א"כ י"ל דהי' מונח במדרון. אלא דיש לצדד להקל לפמ"ש הב"י שם ב' רבינו יואל במקום מדרון כו' או בעפר תיחוח כו' וכ' בתשו' מע"צ הנ"ל דאף שסיים הב"י על דברי רבינו יואל שזהו קולא יתירא ואין לסמוך עליו היינו כל שהם בעין מונחים צבורים על הארץ אבל בחסרון אלו התנאים ועודם עומדים על הארץ במחובר יש לסמוך ע"ז אף דס"ל דמחובר בא לידי חימוץ יעו"ש. וא"כ בקליות שנתייבשו בתנור כיון דבש"ע פסק להקל דמ"פ אין מחמיצין כלל ורבא ס"ל דאפי' זקיפא שרי. ובפנ"י שם כ' דאף רש"י דפי' בדברי ר"ל דמ"פ לחוד נוקשא מיהו הוי היינו לר"ל דוקא דאמר אין חייבין על חימוצו כרת משמע כרת הוא דליכא הא איסורא מיהו איכא. משא"כ לרבא דאמר מ"פ אין מחמיצין היינו דאין מחמיצין כלל. גם הפר"ח פסק דאין מחמיצין כלל. א"כ אף להמחמירים ודאי יש לסמוך עכ"פ דכל אגב מדלייהו לא מחמצי ויש להקל בזה כקולא דרבינו יואל כו' ואף שהם מונחים צבורי' בתנור. ונ' דזה אתיא במכ"ש ממה שסמך ע"ז המע"צ בנדון שלו ע"ש ועי' בחמד משה סי' תס"ז סק"ה. וא"כ בנד"ז שנתייבשו בתנור והתנור הוא מלבינים ובין כל לבינה לחברתה טיט המחברם והטיט הזה אחר שנתייבש בחום התנור הוא עשוי לבלוע המים ולחלוחית בקל יותר מעפר תיחוח וא"כ הלחלוחית היוצא מהחטים יוכל ליכנס שם וה"ל כמו דאמר אביי סחיפא שרי כו' גם כיון הרוקח בטור סי' תס"ז מקיל טובא א"כ יש להקל כן במ"פ עכ"פ ושלא נתבקעו מעולם ח"ו ודו"ק:

קיצור. מה שיש לחוש לפי שהקאצערא הי' טופח ע"פ התוס' והמ"א סי' תס"ג סק"ג ומ"ש הפמ"ג דבתנור מידב דייב י"ל דכיון שאינו מדרון לא אמרי' מידב דייב. אך מ"מ יש להקל דהטיט שבין כל לבינה ה"ל כמו עפר תיחוח ושם מידב דייב ואביי נמי מודה ודאי בכה"ג: