ד

ולכאורה יש להביא ראיה דעכצ"ל לש"ס דילן ג"כ דחלטו קמח אין יוצאין י"ח. משום דקשיא אהא דתנן פכ"ש (דל"ה א') חלות תודה ורקיקי נזיר עשאן לעצמו אין יוצאין בו למכור בשוק יוצאין בו. והנה בתודה הי' ג' מינין חלות ורקיקין ורבוכה. וא"כ קשיא אמאי שנה רק חלות ורקיקין ולא נז' רבוכה. אעכצ"ל שברבוכה אין יוצאין בה אף אם עשאה למכור בשוק. וכמ"ש בירושלמי. וצ"ל הטעם משום שא"צ שימור כיון שחלוטה ברותחין. א"כ היינו ממש כהירושל'. ולכאורה יש לדחות דהטעם משום דה"ל מצה עשירה כי גם בחלות ורקיקים פריך בגמ' (דל"ח ע"ב) ות"ל דה"ל מצה עשירה. ומשני שמואל בר רב יצחק רביעית היא ומתחלקת היא לכמה חלות וברש"י שם רביעית שמן לעשרים חלות גדולות כו' אין כאן עושר עכ"ל. וא"כ היינו דוקא בחלות ורקיקין אבל ברבוכה שהי' רביעית שמן לעשר חלות כמ"ש רש"י שם מהש"ס פרק שתי מדות. י"ל דה"ל מצה עשירה. וכן מצאתי בספר שער המלך פ"ו מהל' חמץ ומצה הלכה ה' בשם רבינו יונה אלא שיש שם ט"ס מרבוכה לרקיקין. אבל מבואר שם דברביעית שמן לעשר חלות נק' מצה עשירה. מיהו קשה דלכאורה אין טעם ברור כ"כ לומר כן דהא גם בעשר חלות גדולות שיש בהן שלש עשרונות ושליש י"ל דאין כאן עושר מרביעית שמן. שהרי שלש עשרונות ושליש הן סאה א' כמ"ש במשנה ר"פ התודה. (שהאיפה היא שלש סאין והאיפה היא עשרה עשרונות) והסאה היא ששה קבין והקב ד' לוגין והלוג ד' רביעית. א"כ רביעית שמן הוא אחד מתשעים וששה בסלת שבעשר חלות דרבוכה ואין כאן עושר לפמ"ש הח"י סי' תס"ב דכל שנתבטל בששים בענין שאין מרגישין בו טעם מי פירות מקרי לחם עוני כיון שנתבטל טעמו עכ"ל. וכ"פ אאזמו"ר הגאון ז"ל סי' תס"ב. ול' הגמ' ומתחלקת היא לכמה חלות אין מורה דדוקא לעשרים חלות. ורש"י שכ' לעשרים קושטא דמילתא נקט והח"י הבין מדעת המ"א דאפילו פחות מששים נק' מצה עשירה אא"כ הוא מעט דמעט. היינו כמו בחלות ורקיקין. לפ"ז י"ל דהשיעור עד אחד במאה משא"כ ברבוכה שהי' פחות ממאה ואחד. א"נ י"ל דהשמן נ"ט הרבה כו'. מיהו גם לפ"ד הח"י יש ליישב בענין אחר דהנה לענין חלה שנינו ג"כ פ"ק דחלה חלות תודה ורקיקי נזיר עשאן לעצמו פטור למכור בשוק חייב. ושם יש להקשות ג"כ אמאי לא תני רבוכה והתם לא שייך התירוץ דמצה עשירה עי' בש"ע י"ד סי' שכ"ט ס"ט ובב"י שם ב' הרמב"ם ביין או בשמן כו' ואף להרא"ש שם פשיטא דבמעט שמן כה"ג ורובו מים דחייב בחלה. ואפ"ל דבאמת חלות תודה דשם כולל ג"כ רבוכה כמו דצ"ל ג"כ דכולל עשרה חלות של חמץ שהי' בתודה. ובזה יתורץ קושיית התוי"ט אמאי תנא בתודה חלות ובנזיר רקיקין ע"ש די"ל מפני שבתודה אע"פ שהי' ג"כ רקיקין אך רובה חלות. היינו חלות דחמץ וחלות דמצה וגם רבוכה. ולפ"ז את"ל דרבוכה חייבת בחלה א"כ מה ששנינו חלות תודה כולל ג"כ רבוכה א"כ כמ"כ הכא פרק כ"ש לענין לצאת י"ח אכילת מצה י"ל ג"כ דמ"ש חלות תודה כו' כולל ג"כ רבוכה. ודלא כהירושל' דפוטר משום חלוט. וגם בירושל' אינו מדייק זה כלל ממתניתין. ומתניתין דחלה תוכיח. אך עוד אפ"ל דגם לענין חלה ג"כ רבוכה פטורה משום כיון דהיא חלוטה וגם נילושה במעט שמן ה"ל כמו תחלתה וסופה סופגנין ועיין במ"א סי' קס"ח סעי' י"ד ס"ק ל"ט. אלא דצ"ע משום שהשמן מועט ביותר פחות מששים כנ"ל וכ"מ בירושל' דאל"כ ל"ל לומר דאין יוצאין בה י"ח מצה משום שא"צ שימור תיפוק לי' דלאו לחם הוא אפילו לענין חלה. אלא משמע משום שהשמן מועט ביותר ל"ד לעיסה חלוטה שאפוי' במשקין כו':

קיצור. ראי' לירושל' מדלא תנא במתני' רבוכה מיהו י"ל דהוא משום דה"ל מצה עשירה אך ז"א לפ"ד הח"י כיון השמן א' מתשעים וששה בסולת וי"ל דמ"מ נ"ט א"נ ממתני' ודאי אין ראי' דהא גבי חלה נמי שנינו כה"ג ושם אין שייך הני טעמי אעכצ"ל או דחלות כולל ג"כ רבוכה או משום דה"ל כתחלתה וסופה סופגנין מיהו תי' שני דוחק קצת: