ג

וליישב הש"ס דפ' החולץ (ד"מ) דבחלוט והדר אפיי' יוצאי' י"ח מצה י"ל דלא פליג אירושל' דס"ל שאין יוצאין בחלוט משום דא"צ שימור. והוא עפמ"ש הר"ן פכ"ש בד"ה (מאי חלת המסרת) דתרי גווני חלוט איכא שיש שחולטין הקמח ברותחין כו'. אבל ההיא דפרק החולץ מיירי שהרתיח הפת כו' וכ"ה במלחמות בד"ה ועוד ובמעשה אלפס כו'. וא"כ מעתה י"ל דה"ט דש"ס דילן דיוצאין בחלוט כיון שחלטו בעודו בצק א"כ בשעת לישה הי' צריך שימור גמור ככל עיסה וגם אח"כ בשעת חליטה צריך קצת שימור שיגיעו המים בכל חלקי הבצק יותר ממה שצריך בחליטת קמח. וההיא דירושלמי מיירי שחלט הקמח ברותחין ואף שנת' לעיל דבשעת חליטה שייך שימור מיהו ל"ד ממש אפילו לשימור דלישה לכך אין יוצאין בו י"ח. אלא שלכאורה יש להשיב ע"ז דהנה מקור הענין דרבוכה היא חלוטה ברותחין נזכר בת"כ בפ' צו גבי חביתי כה"ג דכתי' תעשה מרבככת. וע"ז איתא בת"כ מלמד שנעשית ברותחין כל צורכה. וכ' שם בקרבן אהרן קודם אפייה חולט אותה ברותחין בעודה בצק. ואיתא שם בת"כ אין לך רבוכה בתורה אלא זו ורבוכה שבתודה ומילואים כו' משמע דכולם שוים. א"כ י"ל דרבוכה שבתודה היתה ג"כ חלוטה בעודה בצק וא"כ אפילו בכה"ג אין יוצאין ידי מצה להירושל' משום שא"צ שימור בשעת עריכה ואפייה וא"כ לפ"ז ע"כ ש"ס דילן פליג אירושלמי. וי"ל דלעולם רבוכה דתודה הי' חליטתה בעודה קמח כמ"ש וסלת מרבכת משא"כ בחביתי כה"ג לא נאמר סלת מרבכת אלא תעשה מרבכת כו'. אמנם עדיין קשה מסתימת הש"ס דילן פ' החולץ דבחלוט והדר אפיי' יוצאין י"ח מצה. דמשמע אפילו חלטו קמח. ודומיא דרצה חלוט אוכלה שנז' שם גבי שירי מנחה דלכאורה מיירי שעדיין לא נילושו בפושרין רק שנתן עליהן שמנן כו' וצ"ע בהל' מעה"ק. גם הטור סי' תס"א כ' בשם רב כהן צדק וחליטה היא מים רותחין ע"ג קמח כו' גם התוס' ביבמות שם ובפרק כ"ש (דל"ו ע"ב) והרא"ש שם דחילקו בחלוט טובא בין בלילתו רכה לבלילתו עבה לא הזכירו שום חילוק אם חלטו בצק או קמח. משמע דבכל ענין יוצא י"ח כשחזר ואפאו. וכן ביאר בהדיא אאזמו"ר הגאון ז"ל בסי' תנ"ד ס"ו דמיירי שחלט הקמח כו'. וא"כ לפ"ז ע"כ ש"ס דידן פליג אירושלמי. גם דברי הרמב"ן צ"ע שהרי פי' דהא דאמרינן בגמ' (דל"ו ע"ב) לחם עוני פרט לחלוט כו' מיירי שחלטו הקמח ברותחין כו' ומשום לחם עוני ממעטינן ליה כי הוא חשיבות כו' וא"כ ישאר קושייתו שהקשה על הרז"ה בהא דריב"ל ל"ל למעוטי משום לחם עוני תיפוק לי' שא"צ שימור ואין יוצאין בו י"ח כמ"ש בירושלמי שזה חמור ממצה עשירה דגם למ"ד לחם עוני למצוה איתאמרת ולא לעיכובא מ"מ בחלוט אין יוצאין י"ח כנ"ל אלא מדממעט לי' בברייתא משום לחם עוני ש"מ דיוצאין בו י"ח כו'. וצ"ע דבירושל' עצמו אומר לחם עוני פרט לסורסין ולחלת המסרת וחלת המסרת היינו חלוט של בעלי בתים והקה"ע פי' דסורסין הוא עיסה שבלילתו רכה וחולטין אותו ואח"כ אופין אותו בתנור. הרי עכ"פ ממעט חלוט רק משום לחם עוני וי"ל דמיירי שחלטו הבצק לכן אינו ממועט משום שא"צ שימור דהי' צריך שימור גמור בשעת לישה כו':

קיצור. י"ל ש"ס דהחולץ מיירי בחלטו בצק והירושל' מיירי בחלטו קמח כדכתי' וסלת מרבכת. אמנם מסתימת הפוסקים משמע דאפילו חלטו קמח יוצאי' י"ח כשחזר ואפאו וכ"מ מהרמב"ן עצמו בפי' הברייתא (דל"ו) פרט לחלוט קמח משום לחם עוני. צ"ע בירושל' עצמו: