א

הנה נראה לע"ד פשוט דקלוי ממש שנאפו החטים היטב דומה יותר לדין מצה שנילושה במ"פ. ולא לחלוט דהנה הטעם לחלק בין חלוט למצה שנילושה במ"פ. אף ששניהם א"צ שימור מחימוץ. צ"ל משום דבחלוט אף אם מיירי שחלוט הקמח ברותחין כסתם חלוט שבגמ' דהוא כה"ג כמ"ש בטור סי' תס"א ב' רב כהן צדק. מ"מ נהי דאחר שנחלט הקמח היטב ברותחין אז א"צ עוד שום שימור מחימוץ מ"מ בשעת חליטה צריך שימור שלא יבא לידי חימוץ. היינו שיהי' המים רותחין יפה יפה כמ"ש הרמב"ם פ"ה דמה"ט גזרו שלא לחלוט גזירה שמא לא יהיו המים רותחין יפה יפה. משמע שאם אינן רותחין היטב. יוכלו להחמיץ החטים וע"כ צריך שימור זה. מה גם כי בשעת השלכת הקמח י"ל שגורמי' מעט שינוחו המים מרתיחתן כמ"ש רבינו ז"ל סי' תנ"ב ס"ג כן גבי הגעלת כלים שרגילות הוא כשמכניסין כלי אחד לתוך הרותחין מיד נחים מרתיחתם כו' וע"כ צריך זהירות איך נחלוט שלא ינוחו המים כלל מרתיחתן. ועוד שהרי אמרו בגמרא (ד"מ) לא ליחלוט אינש תרי חיטי בהדי הדדי דילמא אזלא חדא ויתבה בציריה דחברתה ולא סליק להו דיקולא דמיא מארבע רוחתא ואתי לידי חימוץ. ואף שבחליטת הקמח י"ל דלא שייך לומר כן. מ"מ צריך להגיס היטב שיהי' סליק דיקולא דמיא להקמח מכל צד. וע"כ שייך שימור ובכלבו סי' מ"ח כ' אבל מה שנהגו קצת כו' שממלאין שק קטן קמח ודוחקין אותו יפה יפה וקושרין פיו ונותנין לתוך מים חמים רותחין ומשהין אותו עד כדי בשול כו' יש לחוש שמא לא שלט האור בכל חלקי הקמח כו'. ועוד דהא שדרו ממתיבתא דחליטה ליכא בזמן הזה דידע למיחלט. הרי שצריך זהירות ושמירה איך לחלוט שלא יבא לידי חימוץ. וא"כ שייך בו שמירה וקרינן בי' ושמרתם את המצות. דעיקר השימור הוא כשמתקרב הקמח במים והרי שייך שימור זה בשעת חליטה כשנותנים הקמח במים. ואע"ג דאחר שנחלט תו א"צ שימור בשעת לישה ועריכה ואפייה ואנן בעינן שימור בג' מלאכות אלו כמ"ש בטוש"ע סי' ת"ס וא"כ זה שא"צ שימור אחר החליטה י"ל שאין מתקיים מ"ש ושמרתם כו' מ"מ י"ל דחליטה זו כלישה דמי והרי בב"י רסי' ת"ס כ' סברא דאם לש ישראל ואפאה עכומ"ז יצא. ועוד דאף דקי"ל דבעי' שימור בשעת עריכה ואפייה ג"כ מ"מ היינו במצה שצריכה שימור מחימוץ. אבל להחמיר במה שא"צ שימור בשעת עריכה ואפייה אין להחמיר כ"כ דבלא"ה יש מפקפקים בדין זה כמ"ש במ"א רסי' תנ"ג כיון דהוא ממין הצריך שימור וכמ"ש בלבוש רסי' תס"ב וכדלקמן אי"ה. וכ"ש בזו שצריכה שימור ממש בשעת חליטה י"ל דדי בכך. משא"כ במצה שנילושה במי פירות שא"א לה לבוא לידי חימוץ בלי מים א"כ א"צ שום שימור כלל וכלל אף גם בעת נתינתה למשקין הנ"ל ולא אח"כ א"כ לא שייך בה ושמרתם את המצות מאחר דא"צ שום שימור וכמ"ש הרמב"ן ב' הירושלמי יצאה זו שא"צ שימור כו'. כך צ"ל בטעם החילוק בין חלוט למצה שנילושה במ"פ. וא"כ לפ"ז קלוי כשנאפו החטים היטב תו אינו בא לידי חימוץ וא"כ א"צ שום שימור כשנותנין הקמח במים. דהא מכבר מקודם נעשה בענין שאינו בא לידי חימוץ. א"כ לא דמי לחלוט שאינו נעשה בו הפעולה שאינו בא לידי חימוץ עד לאחר שחלטוהו הרותחין היטב. אבל בשעת השלכתו לרותחין הוא יכול לבוא לידי חימוץ לכן שייך בו שימור. בשעה שנותנין אותו בהמים רותחין כנ"ל. אבל זה הקמח הקלוי שהוא בעצם אינו בא עוד לידי חימוץ וא"צ שום שימור כשנותנין אותו במים וא"כ לא שייך בי' שום שימור ממ"ש ושמרתם את המצות דעיקר שימור זה היינו בשעה שמתקרב להמים כמ"ש בטוש"ע סי' תנ"ג ובהרא"ש פכ"ש סי' כ"ו והיינו משעת לישה ואע"ג דנהגו לשמור משעת טחינה ולהרי"ף והרמב"ם צריך שימור משעת קצירה היינו למצוה. אבל לעיכובא הוא משעת לישה ועב"י סי' תנ"ג שהביא דעות בזה. מ"מ עכ"פ עיקר השימור הוא משעת לישה. ולפיכך קמח הקלוי שא"צ שימור בשעת לישה אין יוצאין בו י"ח. דומה ממש למצה שנילושה במ"פ דאין יוצאין בו י"ח אע"פ שבשעת קצירה וטחינה הי' שייך בהו שימור כו' כיון דאין שייך בו שימור בשעה שנותנין אותו בהמ"פ דהיינו לישה משא"כ בחלוט שייך בו שימור בעת נתינתו להמים רותחין כנ"ל וקרינן בי' ושמרתם כו':

קיצור. ההפרש בין חלוט למצה שנילושה במ"פ. דבחלוט שייך שימור בשעה שנותנין הקמח במים רותחין שיהי' המים רותחין היטב ושיהי' סליק דיקולא דמיא לכל חלקי הקמח וה"ל כשימור דלישה וקרינן בי' ושמרתם את המצות. משא"כ מצה שנילושה במ"פ אין שייך בהו שום שימור דלישה רק שימור דמעיקרא ולא קרינן בי' ושמרתם כו'. ולפ"ז קמח שנקלה דא"צ ג"כ שימור דלישה מדינא ל"ד לחלוט ואין יוצאין בו י"ח לפ"ד המ"א סי' תע"א ססק"ה במצה שנילושה במ"פ: