ח

ומעתה נבואה לנד"ז. והנה יש שתי חששות האחת שמא החליף. הב' חשש תערובות. והנה החשש האחת לכאורה אינו שייך כאן דשיחליף סולת בסולת ע"כ צריך להחליפם בסולת כמו הראשון דהיינו סארט ראשון וא"כ אין לו שום ריוח בזה. וכבר נתבאר לעיל אות א' דדעת התוספות והר"ן וסייעתם דהיכא שאין לו ריוח לא חיישינן שיחליף. ואף שנתבאר שיש חולקים ע"ז ושכ"נ מהסוגיא (דל"ט ע"ב). מ"מ עכ"פ סגי בחותם אחד. וחותם אחד ודאי היה כאן. ועל חשש תערובות דאז יש לחוש שיערב סולת סארט שני. וכל סולת מחזיקים חמץ גמור. מ"מ בחשש תערובות כיון מדאורייתא ברובא בטל ה"ל כדין חלב דסגי בחותם אחד. וגם אין איסורו מגופו. ואין לחוש שמא לא עירבו בכל הסולת כ"א הניחו במקום אחד דהא חושש שלא יהיה ניכר להיהודי וא"כ ודאי מערבו יפה. רק מפני שכתב מע"ל דסולת של פסח כיון שאין מכבסין החטים תחלה לכן סארט ראשון דסולת ש"פ שוה במראיתו לסארט שני של סולת דחמץ שלתתו החטים. א"כ שפיר יש לחוש גם לחליפין שיחליפנו על סארט שני דסולת פשוט שאינו של פסח כיון שמראיתן שוה ומ"מ סולת ש"פ סארט ראשון ודאי בעצם טוב יותר הרבה בטעם ובאפיה מסארט שני דסולת שאינו ש"פ אף שמראיתן שוה. ע"כ יש לחוש לחליפין. ואפשר שמ"מ מידע ידיעא בין סארט ראשון דסולת ש"פ לסארט שני דסולת אף שאינו ש"פ. אך לו יהא שאינו ידוע וניכר מ"מ אם היו השקין קשורים בקשר משונה א"כ יש כאן כמו מפתח וחותם דה"ל כשני חותמות וכמש"ל סעי' ה'. וסגי גם בכל איסורי תורה. ואמנם אם לא היו קשורים בקשר משונה אז י"ל דאין כאן שני חותמות רק מ"מ חותם אחד ודאי חשוב. ובדיעבד קי"ל כר' אלעזר דסגי בחותם אחד גם בכל האיסורין. הן אמת מדברי הרא"ה בבד"ה בית ד' שער שני דקי"ח ע"א משמע ר' אלעזר אינו מקיל בחותם אחד כ"א ביין דאין איסור תורה ולא באיסורי תורה ממש אבל אין כן דעת הש"ע סי' קי"ח וכ"מ פשטא דגמרא (דס"ט ע"ב) במ"ש דקי"ל כר"א דלא חיישינן לזיופא כו' ועתוס' שם דמשמע דלא חיישינן לזיופא כלל כשיש טורח דהיינו חותם א' וכמש"ל. ועי' ט"ז סי' קי"ח סק"ד והנה"כ כ' ע"ז ומה יעשה בבשר או בדג עכ"ל ועיין מנ"י כלל ל"ב ס"ק ל"ב. י"ל כוונת הש"ך שאין כ"ע מודים בזה בבשר ודג אבל מ"מ לא יחלוק על רמ"א שבדיעבד יש לסמוך על ר"ת וסייעתו. והפר"ח ס"ק י"ד דחה סברת ר"ת שאין לסמוך עליה. ולא ידעתי דהא עכ"פ התוספות (דס"ט ע"ב) העלו דאף זולת פר"ת סגי לר' אלעזר בחותם אחד וא"צ הכרת חותם ולא קי"ל כרב. א"כ אין לדחות זה כ"כ. ועוד נראה דבנד"ז אף לפר"י דמחלק בין שולח למפקיד שרי דהכא ה"ל זה השולח כמו מפקיד. שהרי בא אח"כ אל הסולת ומסתמא גם לכתחלה היה הענין שעתיד לבוא א"כ ה"ל כמו מפקיד שעתיד לראות חותמו. ודי דיעבד בחותם אחד. ועוד נראה ודאי שא"א שהניחו השקין כך. אלא ודאי היו השקין כרוכין במחצלאות הנק' קולייעש. וא"כ יש כאן חב"ח כי מסתמא הקולייעש היו ג"כ כרוכין וכנזכר לעיל סעי' ג'. וכש"כ כשנוסיף עליהם כסוי מחצלאות ויתידות. ועוד יש לעיין אם האכסניא היא גדולה שתמיד מצוי שם עגלנים עוברים ושבים אם [כן] יש להעיר ממ"ש התוספות (ד"ע סע"א) כגון במקום מעבר בני אדם אפילו הם אינם יהודים כו'. וע"ד חצר שהרבים נכנסים בזו ויוצאים בזו במשנה ספ"ו דטהרות ובגמרא פ"ק דעירובין. שהיא חשובה רה"ר לטומאה כו'. וכדפסק הרמב"ם פ"כ מהל' שאר אבות הטומאה דין ג' מיהו פי' נכנסים בזו ויוצאים בזו מבואר בתוי"ט ס"פ בתרא דטהרות נכנסים ברוח זו ויוצאים ברוח שכנגדה. משא"כ הכא ודאי אינו כן. ועיין בש"ע סי' קי"ח סעי' ז' וסי' קכ"ט סעי' ד'. וגם מה שצירף כ' מע"ל שי"ל דאכסנאי לא מרע נפשיה בכה"ג. ואח"כ העלה שאין לסמוך ע"ז ולא הי' לי פנאי לעיין בכ"ז כלל. ולכאורה יש ראי' נכונה לדבריו ממשנה שלמה פ"ג דדמאי משנה ה' הנותן לפונדקית כו' הובא בגמרא פ"ק דחולין. דלא סמכינן ע"ז כלל שלא תהיה מרע נפשה כו'. ולר' יוסי שם אמרינן לגזול היא מתכוונת ואף דקי"ל כת"ק דאינה חשודה היינו בפונדקית ישראלית כו'. עכ"פ בלא חותם אחד ודאי אין להקל ובחותם א' יש לצרף לסניפין גם טעמים אלו אף שאין בהם סמיכה. עיין כה"ג בנמוק"י פב"ת דיבמות גבי דילמא בגמלא פרחא (דקט"ז ע"א) הביאו בתשו' צ"צ: