ו

ולכאורה יש לעיין עוד אם סגי כאן גם בשני חותמות דדוקא בישראל השולח או מפקיד יינו ביד עכומ"ז סגי בחב"ח לכולי עלמא. אבל ביינו של א"י ממש לא סגי בשני חותמות וצריך שומר דוקא כדאיתא בגמרא ס"פ רבי ישמעאל (דף ס"א ע"ב) המטהר יינו של עכומ"ז כו' בחצר אחרת אסור אע"פ שמפתח וחותם בידו כו' עד שיהא שומר יושב ומשמר כו'. וכ"פ בטוש"ע סי' קל"א ס"א ואם אין הבית פתוח לרה"ר כו' אסור אפילו בחב"ח עד שיהא ישראל יושב ומשמר כו' ע"ש. והיינו משום שהיין והבית שניהם של עכומ"ז. וא"כ בנד"ז ג"כ אף שעצם הסולת ש"פ הוא של היהודי. מ"מ כיון שהעגלנים המפקידים את הקמח הם א"י וגם הנפקד הוא א"י. שמא יש לדמותו לדין הנ"ל. אך באמת זה אינו מתרי טעמי חדא דהתם ג"כ קי"ל דדוקא כשהיין שלו ממש ומונח ברשותו אבל אם נתנו בבית א"י אחר מותר כו' דהנפקד מירתת כיון שאינו שלו ממש אף שהוא של א"י אחר די לו בשני חותמות. כמ"כ הכא עכ"פ אין הסולת שלו רק העגלנים הפקידו אצלו וייחד להם קרן זוויות. א"כ סגי בחב"ח. ועוד שבודאי העגלנים כשהפקידו אצלו אמרו שהוא של יהודי ששלחו על ידם ואולי היה להם ג"כ כתוב וחתום כן. א"כ ה"ז כדין יהודי המפקיד אצל א"י. ועכ"פ לא דמי כלל לדין הנ"ל דסי' קל"א ס"א. וסגי בחב"ח לכל מר כדאית ליה:

קיצור. יש מקום דלא סגי אפילו בשני חותמות דהיינו ביינו של א"י ממש. דבעינן יושב ומשמר. מ"מ גם זה אינו אלא במונח ברשותו של בעל היין משא"כ הכא. ועוד דהכא אף שהמפקיד הוא א"י מ"מ עיקר הסולת של יהודי הוא: