ה

והנה גם כבודו אינו מסתפק רק על זמן שהניחו העגלנים הנ"ל את השקים אצל הבעל אכסניא א"י וז"ל וכשבאו לבראווארי לא היו יכולים לנסוע יותר מחמת קלקול הדרך. והניחו בשקים אצל בעל אכסניא אינו יהודי. על גאניק שלפני שפאייחלער שבחצירו והגאניק מכוסה רק מלמעלה. וכסו השקים במחצלאות הרבה ותקעו בהן יתידות שלא יגביהם הרוח ונסעו לדרכם. ולערך אחר חדש בא היהודי הנ"ל ואמר שהסלת שלו ושהיא ש"פ והשקים לא פתח לראות הסימן רק אמר שהוא שלח את השקים ע"י א"י ואסר לו מע"ל משום דהא מבואר בסי' קי"ח שכל איסור דאורייתא צריך חב"ח וכאן לא היה אפילו חותם אחד כי מ"ש תיבת פסח לאו כלום הוא כיון שממקום פתיחת השקים הנ"ל יכול לעשות מה שירצה כמבואר בסימן הנ"ל וא"כ חיישינן שמא החליף עכ"ל. ואיני מבין נהי דתיבת פסח לאו כלום הוא מ"מ קשירת השקים שבהם היה הקמח שבודאי היו קשורים היטב היטב י"ל דהוה חותם אחד. ומה שכסו אותם במחצלאות הרבה ותקעו בהם יתידות י"ל דחשוב כמו חותם שני. דאף את"ל דזה בפ"ע לא חשוב כחותם גמור מ"מ לא גרע ממפתח דמבואר בב"י רסי' קי"ח דכל היכא דסגי בחותם אחד מפתח אינו כחותם. שאם לא היה בו חותם והיה בו מפתח אסור. אבל אם היה בו מפתח וחותם חשוב המפתח כחותם לענין דברים שצריכין שני חותמות וסגי בהאי מפתח וחותם כאילו היה שני חותמות עכ"ל. וכ"פ בש"ע שם סעי' ד'. ועיין מענין מפתח בב"ח רסי' קי"ח ססעי' א' וז"ל ואין חילוק גבי מפתח בין כשהדלת הוא סגור מבפנים ותוחבין המפתח בדלת לפתחו ובין כשהדלת סגור מבחוץ ע"י שלשלת שהיא קבועה בדלת ותחובה ראש השלשלת השניה בטבעת במזוזה וסגור במסגרת מבחוץ וכך הוא מפורש בתשו' הרא"ש כלל י"ט דין י"ג עכ"ל. והנה מדבריו משמע דמפתח היינו מפתח של שלאס של מתכת ממש. וא"כ צ"ע אמאי כ' הפוסקים דמפתח אינו כחותם. ובמשמרת הבית בית ה' שע"ד דף קמ"ד סע"א כ' ולרבנן אין המפתח עושה כלום שקרוב הדבר לפתחו ולא יוודע בפתחו ובסגרו עכ"ל. וצ"ל שאע"פ שהוא מפתח של מתכת ודבר חזק אעפ"כ מצוי ודאי עוד שלאסין ומפתחות כזה ע"כ קל לפותחו ולסוגרו. ומ"מ יותר י"ל דמיירי גם במפתח של עץ כדרך שפרש"י פרק בתרא דעירובין (דק"א ע"ב) ד"ה למקומו. כגון מנעולים הללו של עץ שעושין עניים בפתחיהן וראשיהן רחבים עכ"ל. וכ"כ בטור א"ח סי' שצ"ד מנעול של עץ כו'. ובגמ' פ"ג דעירובין (דל"ה ע"א) במנעול וקטיר במיתנא עסקינן. וכן איתא במשנה ספ"ק דמ"ק (דף י"א ע"א) הציר והצינור והקורה והמנעול והמפתח שנשברו מתקנן במועד. ופריך בגמרא ורמינהו עד ימיו היה פטיש מכה בירושלים כו' עד ימיו אין מכאן ואילך לא. ומתרץ לא קשיא כאן בדנפחי כאן בדנגרי. ופרש"י מתניתין דמתקנין אלו בחש"מ. בדנגרי מנעול של עץ שרי דלא הוי קלא רבה. והתם בדנפחי דפטיש היינו קורנוס אסור דהוי קלא רבה ואולודי קלא רבה אסור עכ"ל. וז"ל חידושי הריטב"א שם. דמתניתין בציר ומפתח של עץ העושין ע"י נגר דלא עביד קלא כולי האי. והא דיוחנן בשל מתכת שעושה קול גדול עכ"ל. ובב"ב פ"ד (דס"ה ע"ב) אמתניתין המוכר את הבית מכר את הדלת אבל לא את המפתח. והא מפתח דומיא דדלת קתני מה מפתח דקביעא אף דלת דקביעא פרשב"ם בשל עץ מיירי דקביעא שיש מפתחות שאין מזיזין אותן מן הפותחות כגון של בני כפרים כו' עכ"ל. וכן בפ"ק דב"ב (ד"ז ע"ב) פותחת ופרש"י והוא של עץ ותמיד המפתח לתוכו. מכ"ז י"ל שרוב מפתחות הנז' בגמרא הן של עץ. ומסתמא רובן דומין זל"ז. ע"כ ע"ז אתי שפיר מ"ש המ"ה ולרבנן אין המפתח עושה כלום כו' כנ"ל. ולכן מפתח לא חשיב כחותם להרבה פוסקים והרב"י בש"ע. ואעפ"כ חותם ומפתח חשוב כשני חותמות. א"כ עד"ז י"ל דמה שכיסו אותם במחצלאות הרבה ותקעו בהן יתידות חשוב כמפתח של עץ. ומצטרף לקשר השקין להיות נחשב כשני חותמות:

קיצור. חותם ומפתח של עץ שבפותחת של עץ חשוב חב"ח. משא"כ מפתח לבד אינו חשוב אף כחותם אחד. א"כ עד"ז י"ל מה כשהביאום למחנו כסו השקים במחצלאות הרבה ותקעו בהם יתידות חשוב כמפתח של עץ ומצטרף לקשר הטוב של השקין להיות נחשב כשני חותמות: