ב

ומעתה בנ"ד בסולת של פסח. לחוש שיחליפו בסולת שאינו של פסח. לכאורה ליכא שום הנאה ולהתוספות וש"ע לא חיישינן לזה כלל. ולהרשב"א ודעימיה דחיישינן. מ"מ היכא שיש חותם אחד לא טרח להחליף ובנ"ד ודאי היה טרחא גדולה להסיר היתדות והכיסויים ואח"כ להתיר השקים ולהחליף ולחזור ולקשור ולכסות. לכן אין לחוש בודאי במידי דאין לו הנאה. ולחוש שמא החליף לערב בו קמח אחר פשוט שאינו סולת. שהרי בזה יש לו הנאה. י"ל שזהו ע"ד חטי בדשערי מידע ידיעא. ועוד שא"כ אין זה חמץ גמור ממש ובזה לכ"ע סגי בחותם א'. מיהו יש לחוש שמא החליף על סולת סארט שני ויתבאר לקמן מזה בסוף התשובה. וגרסינן בגמרא (דל"ט סע"א) אמר רב חבי"ת אסור בחותם אחד חמפ"ג מותר בחותם אחד כו'. ובתוספות (דל"א א') ד"ה דאמר רב ויש להקשות דרב אדרב כו' והיה מתרץ ר"ת דההוא דרב דלקמן (דל"ט סע"א) מיירי בישראל חשוד כו' וק"ק פר"ת דנבואה היא כו' ויש לחלק בין שולח לחבירו ואינו חוזר ורואה חותמו להכירו דאז צריך חב"ח כו' אבל היכא כו' ועתיד לראות כו' תדע כו' המפקיד יינו כו' ששולחו כו'. וכ"כ עוד (דס"ט ע"ב) ד"ה מאי טעמא. ואע"ג דקי"ל כרבי אלעזר דסגי בחותם אחד מ"מ בעינן הכרת חותם משום דקשיא לן דרב אדרב כו' ואח"כ העלו דלר' אלעזר א"צ הכרת חותם דודאי לא טרח ומזייף כלל וגם מנהג העולם היה בשכבר לשלוח יין בחותם אחד אפילו בלא חוזר ומכירו ואע"ג דלרב ודאי בעינן הכרת חותם כו' ולא קי"ל בהא כרב. ועיין באגודה פרק אין מעמידין סי' כ' הביא רק דברי התוספות דדף (ל"א א') הנ"ל. ובסה"ת סי' קפ"ד דבדיעבד אין לאסור אף בלא חוזר ומכירו. וכ"כ בהגמי"י פי"ג בהלכה ח' בשם ר"ת ור"י שכן נהוג עלמא. והרשב"א בתה"א בית ה' שע"ד יש לו שטה אחרת דלר' אלעזר נמי לא סגי בחותם א' אלא עם מפתח וקולו של ר' אלעזר דעביד מפתח אחד עם חותם כשני חותמות ע"ש דקמ"ב ע"א ולרבנן אין המפתח עושה כלום שקרוב הדבר לפתחו ולא ידע בפתחו ובסגרו כ"כ במ"ה שם דקמ"ד ע"א. ומ"מ מבואר (דס"ט סע"ב) שם בפרש"י ד"ה והשתא דקבעינן. דאף לר' אלעזר דלא חייש לזיופא אף בחותם אחד זהו כשיש טורח לסתור החותם. דהיינו שיסיר כל המגופה ויעשה אחרת תחתיה דלא טרח ומזייף. מ"מ איכא למיחש לשתימה הנזכר במשנה שם (דס"ט ע"א) דהיינו נקיבת חור בתוך המגופה ויחזור ויסתום הנקב שהוא בלא טורח. אלא דאפ"ה לא חיישינן לזה משום דקי"ל כרשב"ג דהיכא דמינכר לא חיישינן שיעשה כן כיון שיהי' ניכר אח"כ ואפילו כשאפשר שלא ירגישו השינוי כגון שמלמעלה אינו ניכר רק למטה ניכר מ"מ חושש הא"י וכ"כ בתוספות שם וכ"כ בסה"ת ססי' קפ"ב. והנה התוס' (דס"ט ע"ב) כתבו דלרבנן אף דבר שצריך חותם אחד היינו ציר ומורייס מ"מ בעי הכרת חותם ה"ה נמי יין לר' אלעזר כו'. אמנם בהא דרב דאמר חמפ"ג בחותם א' היינו דלא בעי הכרת חותם דהא התוספות פירשו דהא דאמר חבית אסור בחותם א' מיירי כששולח לחבירו ואינו חוזר ורואה חותמו להכירו כדלעיל א"כ משמע בהדיא דבכה"ג סגי בחמפ"ג בחותם אחד. ואף דלרבנן צריך בזה ג"כ להכיר חותמו מ"מ רב דפוסק כר' אלעזר לא ס"ל כן. וכבר נתבאר דהגמי"י כ' דגם ביין א"צ הכרת חותם כנ"ל:

קיצור. דעת ר"ת דבעכומ"ז סגי בחותם אחד אף ביין וא"צ הכרת החותם רק בישראל חשוד צריך חב"ח. ודעת ר"י דאין לחלק אלא במפקיד כיון שעתיד לראות חותמו סגי בחותם אחד ובשולח שאין עתיד לראות חותמו צריך חב"ח. ומ"מ חמפ"ג סגי אפילו בשולח בחותם אחד ומסקנת סברת התוס' (דס"ט סע"ב) דגם בשולח יין סגי בחותם אחד. וכ"פ בהגמי"י בשם ר"ת ור"י. ומ"מ דוקא כשיש טורח לסתור החותם אבל כשאין טורח חיישינן אם לא היכא שיהיה ניכר לא חיישינן ועיין במנ"י כלל ל"ב סס"ק ד':