א

סימן נון

א"י שבביתי לקחה שלא בידיעתי קמח דגן (הנמכר להקונה) ביום אחרון של פסח ולשה בבית שאור. וקודם המעשה לא ידענו. ושלא הי' לה שום גילוי דעת ממנו עכ"ל השואל:

הנה כבר השבתי בע"פ ע"י הנגיד מו' דוד מקהלתינו שיש לבער החמץ ולאוסרו בהנאה ממש דאף אם היה מותר מהדין אבל יש בזה חששא דהערמה. או עכ"פ מניעת המחאה שאז אסור מדינא בודאי:

אך באמת לבד זה גם משורת הדין יש להחמיר בזה דכיון ששלחה בו יד יצא החמץ מרשות הקונה שקנה החמץ. דשליחות יד קונה. והרי היא נתכוונה לזכות זה להישראל. וי"א דיש שליחות וזכיי' בזה לחומרא. ואף למ"ד אין זכיי' יש להחמיר כיון דהקמח עיקרו של ישראל. ולא נמכר רק להפקיע איסור חמץ. וכיון שע"י שליחות יד יצא מרשות הקונה. וא"צ לסלק לישראל עבורו. מדלא נזהר בשפחתו. א"כ ממילא נשאר ברשות הישראל. כש"כ אם הי' הלישה בחדר של ישראל דחצרו קונה לו כעובדא דתנור הנז' בטור סי' ת"ן. ואף אם זה החדר המושכר להקונה. יש להחמיר ע"פ דעת הרמב"ם והש"ך בח"מ סי' שי"ג. ולסמוך על איסורא לא ניחא ליה דליקני הנז' בטור סי' תמ"ח אין לסמוך בנד"ז דה"ל למחות עי' ט"ז סי' ת"ן סק"ג. ושלא ידע אינה אמתלא טובה: