ב

ומ"ש הרמב"ם פ"ד ה"ו והטוש"ע סי' תמ"ח ס"ג ובלבד שיתננו לו מתנה גמורה. הנה הלח"מ פי' דהיינו שלא יתן לו על תנאי כמש"ש הרמב"ם ה"ז. ומ"מ מ"ש הרמב"ם ואם עשה כן ה"ז עובר בב"י וב"י צ"ל מ"ש ממ"ש הראב"ד פ"ח מה"ג הי"ג דאם נתקיים התנאי הולד כשר וכ"ד הרשב"א. ולפ"ד הה"מ גם הרמב"ם לא פליג רק מטעם אחר כמ"ש ססעי' א'. והנה בספר מכתב מאליהו שער ח' סי' ח"י מפרש דברי הרמב"ם לא כהה"מ מ"מ גם לפירושו גבי חמץ במתנה ע"מ להחזיר לא שייך זה. וא"כ קשה למה עובר בב"י וב"י. והחמד משה סי' תמ"ח סק"ח כ' דכוונת הרמב"ם מ"ש ובלבד כו' שהוא מהתוספתא היינו שיגמור בלבו שנותן לו עד אחר פסח במתנה גמורה. ולפעד"נ שזהו כמ"ש בגמרא פ"ח דבכורות (דנ"א ב') חזייה לההוא גברא דהוה קאזיל ואתי קמיה אמר ליה לא גמרת ויהבת מידעם ביש. הלכך אין בנו פדוי. והתוס' כ' תימה מ"ש ממתנה ע"מ להחזיר כו' וי"ל דהכא רבי חנינא לא היה רוצה לזכות אלא במתנה גמורה כו' וכ"כ הרא"ש שם סי' ח' ולפ"ז אם הכהן ג"כ לא הי' מקפיד על שנראה ככהן המסייע כו' בנו פדוי. אבל הב"י בבד"ה סי' ש"ה כ' ועיין בהרמב"ם פי"א דבכורים וכוונתו דשם ה"ח משמע דבכל ענין אין בנו פדוי וגרע מפירש שהוא מתנה ע"מ להחזיר וכ"ד הרשב"א בתשו' סי' קצ"ח ועש"ך סי' ש"ה סק"ו. ונלע"ד טעם לזה ע"פ מ"ש הרא"ש פי"נ סי' ל"ח והטור ח"מ סי' רמ"א ס"ז ח' ובש"ע שם ס"ה. ולפ"ז י"ל דבנתן לו בסתם צריך שיגמור בדעתו למתנה גמורה לחלוטין ולא די שגומר בדעתו שיהי' מתנה על שעה אחת דאל"כ לא יוכל לעשות בה המקבל כל חפצו ומ"ש הש"ך סי' ש"ה סק"ו בשםראבי"ה כיון דשעה אחת גמר בלבו כו' צ"ל דבשעה זו גמר בלבו שיהא מתנה לחלוטין. ומ"ש הט"ז שם סק"ו שהמנהג בכל יום כו'. צ"ל עפמ"ש התוס' בבכורות שם. ואע"פ שאותו סתם נתן לו כו' כיון דאיכא הכירא למילתא ואין זה דברים שבלב. א"כ היכא דליכא הכירא למילתא ה"ל דברים שבלב שאינן דברים וה"ל מתנה גמורה. ולפ"ז מ"ש החמד משה שיגמור בלבו שנותן לו עד אחר הפסח במתנה גמורה. זה אינו כלום אלא צריך שיגמור בלבו שנותן לו לחלוטין. מיהו להתוספות צ"ל דהיינו שלא יהיה הכירא למילתא אבל אי ליכא שום הכירא למילתא ה"ל דברים שבלב. וכ"ש בנדון זה שכותב עמו שטר שנותן לו במקח חמשה רו"ס דפשיטא דאין לחוש למה שבלבו נגד השטר. ועיין בח"מ סי' רמ"א ס"ב בהג"ה:

נתבאר פי' מ"ש בתוספתא ובלבד שיתננו לו מתנה גמורה שהוא לאפוקי מענין לא גמרת ויהבת שבפרק יש בכור (דנ"א ב') והיינו כשיש היכר למילתא כמ"ש התוספות שם ובכה"ג גרע ממתנה ע"מ להחזיר כמ"ש בש"ע ח"מ סי' רמ"א ס"ה. ובנ"ד דליכא שום היכר וגם כתב לו שטר על המקח ודאי אין לחוש: