א

סימן מח

הנה מ"ש בענין מכירת חמץ שאיש אחד יהודי קונה כל החמץ מכל העיר והוא מוכר הכל לא"י והאינו יהודי אינו רואה כלל מה שקונה. וה"ל כמו ערמה וכו' ועוד שהא"י עני ואין לו אפילו פ"א כו'. הנה התיקון לזה לכתוב רשימה מכל פרטי מיני החמץ שבכל העיר כמו עד"מ קמח חטים קמח דגן יי"ש שפירוט ליקווער אריק. שכר. וכן כל המינין ולכתוב ג"כ המקח מכל מין. וא"כ ידע הא"י מה שקונה ובאיזו מקח רק שאין ידוע הסך כמה יי"ש עד"מ יהיה בעיר וזה אינו מעכב וכמ"ש בספר מקור חיים סי' תמ"ח סק"י וכשמוכר החמץ יפרש כל מין חמץ שמוכר כו'. הרי סגי כשמפרש כל מין חמץ שמוכר. גם צריך שהיהודי הקונה החמץ מהבעה"ב יבאר בהשטר שכותב עמהם את החדר שבו מונח החמץ בסימניו ומצריו. והוא שוכר החדר ממנו. ובשטר המכירה שהיהודי מוכר להאינו יהודי. הרי מבאר לו שמוכר לו כל החמץ שקנה מאנשי העיר כפי המבואר בהשטר מכירה שיש לו מהם וגם משכיר לו החדרים המבוארים בהשטר מכירה. וגם מוסר לו כל המפתחות. והאינו יהודי ג"כ נכון שיהי' עומד בצד וסמוך להחדרים שהחמץ בהם בשעה שמוסר לו המפתחות. א"כ אין כאן ערמה ועוד דבלא"ה הקשה הבכור שור בפסחים דכ"א ע"א וז"ל דהנה מעיקרא דדינא פירכא על מכירת חמץ הנהוג הלא מוכחא מילתא דהערמה טובא שזה הקונה לאו גברא דאורחיה מעולם לקנות כך כו' ועל הרוב הקונה הוא עני כו'. אלא נ"ל כיון דהאיסור מדרבנן הוא ומדאורייתא בביטול בעלמא סגי כו' עכ"ד. והפמ"ג הביאו באשל אברהם סי' תמ"ח ס"ק יו"ד והניח דבריו בצ"ע. דמשמע מכל הפוסקים דמכירה גמורה בעינן בחמץ לא הערמה ואינו בכלל הביטול כלל ועמ"ש באות ח' בשם המ"ב סי' נ"ח עכ"ל. וכ"כ אאזמו"ר הגאון נ"ע בהל' מכירת חמץ דחמץ הנמכר אינו בכלל ביטול והפקר מאחר שדעתו עליו כו' עכ"ל וזה דלא כהבכ"ש. וא"כ לדבריהם יקשה קושיית הבכ"ש הלא מוכחא מילתא דהערמה טובא. אעכצ"ל דאין זה הערמה האסורה כיון שמדינא הקנין קיים וכבר עמד ע"ז המק"ח ססי' תמ"ח סס"ק י"א עד משא"כ הכא דמה בכך שמערים כו' הרי על כרחך יצא מרשותו כו' יעו"ש. ועיין בהר"ש פ"ד דמעשר שני מ"ד גבי מערימין על מעשר שני שכתב מפרש בירושלמי למה מערימין עליו מפני שכתוב בו ברכה עכ"ל. וא"כ גם למ"ש המק"ח דהא דמערימין על מעשר שני הוא אף בדאורייתא וחלק על התב"ש. עדיין יש לחלק דהתם שאני שיש טעם ע"ז משום שנאמר בו ברכה משא"כ גבי מכירת חמץ. וצ"ל דהתם ההערמה יותר ניכרת שהרי נותן מעותיו במתנה לבנו או בתו הגדולים כו'. אבל הכא שזהו דרך מקח וממכר אין ההערמה ניכרת. ועוד גבי חמץ יש טעם אחר כמ"ש בשו"ת מ"ב סי' נ"ט דגבי חמץ מיד כשיגיע זמן איסורו לאו דידיה הוא כו' הלכך כו'. ועוי"ל ועיקר דאחר שאאזמו"ר הגאון זצ"ל הצריך להיות עוד יהודי ערב קבלן עבור האינו יהודי הקונה. ועל ידי זה היהודי המוכר בטוח במעותיו. א"כ אף שהאינו יהודי הקונה הוא עני אין זה הערמה:

בענין מ"ש אאזמו"ר הגאון ז"ל במכירת חמץ בענין וזקפתי עליו במלוה דלא מהני לפ"ד גדולי הראשונים ז"ל. הנה אחיו הרה"ג מוהרי"ל ז"ל ביאר דבריו והוא בספר שארית יהודא בשו"ת חלק או"ח סי' יו"ד: