ט

והנה לכאורה סגי לתקן שם ע"י לחי וכ"כ המקור חיים. אך שבדברי אאזמו"ר סי' שס"ה ססעי' א' בנפרץ מצדו בד"ט אם רבים בוקעים בו כ' צריך לתקנה בצוה"פ כדין מבוי מפולש שהרי מבוי זה מפולש הוא מפתח זה לפתח הגדול שבו הלחי או הקורה עכ"ל וכ"כ בתשו' הר"ן סי' ע"ב. ולענין אותה פרצה שאמרת כו' הרי נעשה פרצה זו כמבוי עקום. ולפיכך צריכה פרצה זו צורת פתח כו' עכ"ל. הובאה ב"י סי' שס"ד. אך באמת אם דינה כמבוי עקום הרי במבוי עקום די ג"כ בלחי בעקמומיתו אם ב' צדדי המבואות נתקנו בצוה"פ. לכן צ"ל דאאזמו"ר נ"ע לא הצריך צוה"פ רק משום דמיירי שהמבוי נתקן בלחי כדמסיים שבו הלחי או הקורה. וגם תשו' הר"ן מיירי שהמבוי הגדול נתקן באחד משני ראשיו בלחי. ולא בצוה"פ. לכך כיון שהפרצה חשיבא כמבוי עקום א"כ בהצטרף הפרצה לאותו צד מבוי שנתקן בלחי ה"ל כמבוי מפולש שנתקן בשני צדדיו בלחי לבד אבל אילו תקנו שני ראשי המבוי בצוה"פ י"ל דאין חשש כשהפרצה נתקן בלחי. אך הריטב"א ד"ו ע"א סד"ה מבוי שנפרץ כתב וז"ל וכל שהוא נדון כפרצה בין ביותר מעשר הן בארבעה טפחים לא סגי לי' בלחי וקורה אלא בעי צורת פתח שאין לחי וקורה מתירין את הפרצה עכ"ל. ואפ"ל דאף להריטב"א היינו דוקא בנפרץ מצדו אבל בראשו דשם הוא פתח ע"כ י"ל דהוה פתחא זוטא ולא חמיר ממבוי שרחבו וכו' דסגי בלחי. אך כיון דהוה ברוח שלישי דמבוי י"ל דלא מהני לחי דלא הקילו בלחי רק ברוח ד' דמבוי. ע"כ ברוח ג' צריך צורת פתח. ומ"מ בנידון שאילתינו שמה שא"א לקרב את הצוה"פ הוא מפני הזוואלינעש והגאנקעש שאצל הבתים הרי הן כמו גידודי. וכמ"ש בתשו' הר"ן הנ"ל. ולענין אותה פרצה שאמרת אם יש בתחתיה גידודי דהיינו שפה שהיא מעכבת את הרבים מלעבור להדיא אינה צריכה תיקון כלל דהא קי"ל כרב חנן דאמר דמבוי שנפרץ מצדו בעשר כל שיש לפרצה גידודי דהיינו כעין שפה שמעכבת את הרבים מלעבור עכ"ל. והנה שם בתוך השאלה מבואר בזה"ל וכותלו נפרץ ופתוח למבוי כמו חמש אמות או שש כו' ובפרצתו עוברים רבים דרך קפנדריא עכ"ל. ואעפ"כ השיב שאם יש גידודי א"צ תיקון מפני שהיא מעכבת את הרבים מלעבור להדיא. הרי ס"ל דאפי' בקעי רבים בהפרצה כיון שיש בה גידודי א"צ תיקון. איברא בגמרא לא אוקימנא הא דגידודי אלא לרב הונא דאמר פרצת מבוי בד"ט אע"ג דלא בקעי בי' רבים. ולדבריו הוצרכו להעמיד הא דרבי אמי ורב אסי דאית לה גידודי אבל לרב חנן א"צ לזה דאפי' בלא גידודי פרצתו אינו בארבעה היכא דלא בקעי בי' רבים. ומהתימה עמ"ש הר"ן דהא קי"ל כרב חנן כו' כל שיש לפרצה גידודי כו'. דהא ענין גידודי לא נזכר כלל לרב חנן. ובלשון הרי"ף דכתב ג"כ ואוקימנא הא דרבי אמי ורבי אסי דאית לה גידודי לגירסא זו צ"ל דפוסק כרב הונא. ולפ"ז לרב חנן דאינו פוסל עד עשר כ"א בבקעי רבים י"ל שאפילו יש גידודי לא מהני אם רבים בוקעים שם. ואף דלא ניחא תשמישתי' כיון דאינה מחיצה ממש שאינה גבוה י' לא שייך לומר לא אתו רבים ומבטלי מחיצתא עיין (דכ"ב ע"ב). דממה דלא ניחא תשמישתי' אין חילוק כ"כ. ובהדיא אמרינן בשבת פרק הזורק (ד"ק ע"ב) על המשנה אם הי' רקק מים ורה"ר מהלכת בו הזורק לתוכו ארבע אמות חייב הא קמ"ל הילוך ע"י הדחק שמי' הילוך. וכמ"ש המ"א סי' שמ"ה סקי"א. ומיהו מלשון המ"א סי' שס"ה סק"ד נראה דאית לה גידודי עדיף מלא בקעי בה רבים. דזה לשונו והוא דלא בקעי בי' רבים פי' מקום מטונף או מקולקל בטיט ואין דרך רבים לעבור באותה מחיצה. רש"י הג"א. וכ"ש אם נשתיירו גידודים המעכבים ההילוך עכ"ל. וכ"כ הא"ר וז"ל וכ"ש אם נשתיירו גידודים שלשה או ארבעה טפחים שאינה נוחה לעבור בה עכ"ל. וכ"כ התו"ש שם סק"ז. ומה שהקשית מהא דהילוך ע"י הדחק שמי' הילוך. יש לתרץ דהא א"כ יש קושיא זו ג"כ על מה שפי' רש"י דלא בקעי רבים היינו מקום מטונף. ואילו גבי רה"ר ממש קי"ל דצואה ברה"ר חשוב כרה"ר בפ"ק דשבת (ד"ז ע"א). ובטוש"ע סי' שמ"ה סעי' יו"ד. א"ו י"ל כיון דהכא מדינא לא אתו בקיעת רבים ומבטלי מחיצתא וכמו בחצר וכמ"ש לעיל באריכות אות וי"ו. אלא חומר הוא שהחמירו במבוי ע"כ לא החמירו כלל בכה"ג שאין נוח לרבים לעבור שם מצד שהמקום מטונף. וכ"ש כשיש גידודי. וי"ל דבכה"ג לא חשוב כלל רבים בוקעים בו. ובגידודי יש עוד מעלה מ"ש הריטב"א גם נראה לכל שהיא מחיצה נפרצת עכ"ל. מה גם שיש לצרף לזה מ"ש לעיל בשם הפמ"א דמראשו לעולם לא חשוב בקעי רבים משום דלא שבקי פתחא רבה. וכ"ד התו"ש סי' שס"ה סק"ז. ולכן כיון שיש ג"כ גידודי יש לסמוך בפשיטות דלא חשוב כלל בקעי רבים לכן א"צ שום תיקון:

קיצור. ולכאורה סגי לתקן ע"י לחי. מיהו מהריטב"א אין נראה כן. מיהו בנד"ז שיש גידודי א"צ כלום. אף שיש לומר גידודי לא נזכרו רק לרב הונא ובלא בקעי שם רבים. אבל לרב חנן בדבקעי רבים לא נזכר שיועיל זה מ"מ מדברי המ"א והא"ר והתו"ש נראה דגידודי חשוב לא בקעי רבים שם: