ה

אך לכאורה יש להקשות עמ"ש דאע"ג דבקעי רבים אינו נפסל אא"כ שבקי פתחא רבה. דמדברי רש"י (דף ה' ע"א) יש להוכיח דענין שבקי פתחא רבה כו' הוא אע"ג דלא בקעי בי' רבים. והוא מ"ש רש"י בד"ה מתיר פרצה א"נ שבקי בני מבוי פתחא קמא ועיילי ונפקי בההוא פרצה משום דדרך קצרה היא להם אפ"ה לא בטלה תורת פתח וקורה מן הראשון כו'. ועיין מ"א סי' שס"ה סק"ב ועכצ"ל דמיירי בלא בקעי בה רבים דאל"כ אסור לכ"ע כמ"ש בגמ' (ד"ו ע"א). וכן פי' הלבוש רסי' שס"ה ואפילו שבקי בני מבוי כו' והוא דלא בקעי בה בני רה"ר כו'. א"כ היכא דבקעי בה רבים לכאורה כ"ש דנק' שבקי פתחא רבה ועיילי בפתחא זוטא. וא"כ בפרצה שמראשו דאסור בשבקי פתחא רבה ועיילי בפתחא זוטא. לכאורה כ"ש דנאסר בבקעי רבים בפתחא זוטא. וזה הפך מה שכתבנו ויש לדחות דלאו הא בהא תליא. דלעולם שבקי היינו שכל בני המבוי שבקי אותו פתח ונכנסים בפתח שמהצד. ואעפ"כ כשאין בני רה"ר בקעי שם מצד שהמקום מקולקל לא נקרא בקעי רבים. כן משמע בלבוש רסי' שס"ה וכן בהפך יוכל להיות בקעי רבים. ועכ"ז לא נק' שבקי פתחא רבה כיון דבוקעים גם בהפתחא רבה ובתשו' מהרי"ט ססי' צ"ד כ' ולא נאסר בקעי בה רבים אלא משום דחיישינן דילמא שבקי פתחא רבה כו'. ודבריו תמוהים דהא במבוי עקום דדינו כמפולש אף בעשר משום דבקעי בי' רבים והתם בודאי לא שבקי פתחא רבה שהרבים עובר דרך כל פתחי המבוי. אלא ודאי שני ענינים הם:

והנה לכאורה יש ראיה מהירושלמי פ"ק דעירובין ה"א דאין הפתחא זוטא שבראשו נפסל ע"י בקיעת רבים דאיתא שם תני רשב"ג אומר מבוי שיש לו שני פתחים (מצד אחד) נותן קורה באחד (מן הפתחים ומתיר כל המבוי גם החלק שכנגד הפתח השני) מהן ומתיר. רבי אחא בשם ר' לוי אין הלכה כרשב"ג (דבעינן קורה ע"ג כל המבוי וליכא) א"ר בא והוא שהעמיד קנה ודוקרן (לצוה"פ בעינן שיתן קורה ע"ג כל המבוי). אבל אם עשה פס ארבעה טפחים הלכה כרשב"ג. ונראה דהאי קנה ודוקרן היינו לאורך המבוי לחלק המבואות ועיין מזה בגמרא שלנו פ"ק דעירובין (דף יו"ד סע"א וע"ב) ותני כן מבוי שיש לו ארבעה פתחים נותן קורה באחד מהן ומתיר א"ר יוסי והוא שנתן על האמצעי כו' א"ר שמי תיפתר כרשב"ג (דהך ברייתא כרשב"ג אתיא ולכך מתיר כל הפתחים אבל לרבנן ליכא למשמע מיני' כלום ואפילו פס ארבעה אינו מתיר) ולית את שמע מינה כלום. ותו גרסינן שם מבוי שנפרץ מצדו כלפי ראשו א"ר חייא ר' יוסי אם יש שם עומד ארבעה (מן הכותל סמוך לקורה) צריך קורה (אחרת להתיר הפרצה) ואי לא (שאין שם עומד ארבעה הרי הפרצה נכללת בפתח וא"צ קורה בפני עצמה) לא צריך. מה בינו למבוי שיש לו שני פתחים (בין פרצה זו ופתח המבוי לבין שני פתחים במבוי אחת דאמרינן שרי לשניהם בקורה אחת כדאמרי' לעיל) אילו מבוי שיש לו שני פתחים שמא אינו נותן קורה על אחד מהן ומתיר. אמר רב נחמן בר יעקב ומבוי שיש לו שני פתחים אין דרך בני אדם ליכנס בפתח הזה (ולסבב לבא סביב בפתח אחר כיון ששניהם לרה"ר אחד) ברם הכא (אבל כאן שהפתח מצד אחר והפרצה מצד אחר דרך בני אדם לילך דרך מבוי מצד זה לצד אחר וה"ל מפולש) דרך בני אדם ליכנס בפתח זה ולצאת בפרצה עכ"ל. ודברי הירושלמי מטין כמ"ש התוספות (ד"י ע"ב) בד"ה עושה פס. וריצב"א פי' דהכא כו' לא יסבב לבא סביב הפס לפתח השני כו' ע"ש שהוא סברת הירושלמי ממש. וכ"ד הריטב"א שם כהריצב"א עיין שם ד"ה עושה פס. ומשמע מהירושלמי דקי"ל כרשב"ג דאל"כ מאי מקשה שמא אינו נותן קורה על אחד מהם. וא"כ מוכח דאע"ג דבקעי בי' רבים מהסתם גם בפתח השני לית לן בה. דהא רב נחמן לא אמר אלא שאין דרך לסבב. אבל ודאי בקעי בי' רבים. מיהו לפי הגמרא שלנו י"ל שאין הדין כן דבחידושי הריטב"א ד"י רע"ב גבי עושה פס ארבעה אמות כתב ומניח את הקורה מכותל לכותל. וכ"מ משאר פוסקים שכתבו שהם כשני מבואות. מ"מ היינו כיון שאין בפתח השני שום תיקון. אבל היכא שהפתח השני ניתר בעומד מרובה על הפרוץ כמו בהא דרב יהודה שם דמרחיק שתי אמות כו' א"צ שום תיקון אף דבקעי שם רבים. וה"ה כשהפתח הגדול ניתר ע"י צוה"פ דהוי כעומד גמור ברוח שלישי דמבוי כמש"ל בתשובה שלפני זו אות ז'. ממילא הפתחא זוטא שאצלו ניתר ע"י עומד דצוה"פ מרובה על הפרוץ. וא"צ שום תיקון אפילו בקעי בי' רבים. שלא לחלוק כל כך על הירושלמי דמתיר אפילו בשני פתחים שוים וכשהפתח האחד ניתקן רק ע"י קורה וע"ש דס"ל דאפילו כשניתקן בקורה חשוב כסתום ומתיר הפתח השני ע"י עומד מרובה על הפרוץ ע"ש גבי ותני כן מבוי שיש לו ד' פתחים כו'. ואנן בדידן י"ל כן כשהפתח הגדול ניתקן ע"י צוה"פ. ועוד דהא התפארת שמואל ס"ל דאפילו אי שבקי פתחא רבה ועיילי בפתחא זוטא עכ"ז כאשר הפתחא רבה יש לו צוה"פ שרי. וכמש"ל הטעם אות ד'. וס"ל דעי"ז ניתקן הפתחא זוטא ג"כ ע"י עומד מרובה על הפרוץ כנ"ל. וממילא ה"ה אי בקעי בו רבים בהפתחא זוטא שרי מה"ט:

קיצור. הגם שמדברי רש"י (דף ה' ע"א) מוכח דשייך ענין שבקי פיתחא רבה ועיילי בפתחא זוטא ומ"מ אין בפתחא זוטא בקיעת רבים עכ"ז יוכל להיות כמ"כ בהפך אע"ג דבקעי רבים בפתחא זוטא עכ"ז לא שבקי פתחא רבה. ולכן אין מדברי רש"י סתירה למש"ל סוף אות גימל. מהירושלמי יש ראי' דפתחא זוטא שבראשו אין נפסל בבקיעת רבים וא"צ תיקון ואף דלא קי"ל כן מ"מ כשיש לה תיקון היינו ע"י עומד מרובה וה"ה ע"י צוה"פ שבפתח הגדול דחשיב כעומד אזי אין לחוש לבקיעת רבים שבפתחא זוטא: