ב

והטור רסי' שס"ה פסק ואם נפרץ מראשו פרצתו בארבעה ותמה עליו הרב"י שלא חילק בין אם נפרץ בקרן זויות לשלא בקרן זויות. כדמפליג בגמ'. וכן יש לתמוה על רי"ו שכתב בנתיב י"ב חלק י"ז. ואם הפרצה היא בראש המבוי בפתחו כגון שהי' רחב פתח המבוי מעשרים אמה ובא לפתחו מעשר אמות ועושה כותל ברוחב פתח המבוי מעשרה. ובאותו כותל נעשה פרצה כזו הכל מודים בעירובין שם שאם הפרצה יותר מד"ט שפוסלת המבוי. אבל נחלקו באותה שאמרתי למעלה שהוא מצדו של מבוי כו' עכ"ל ולא חילק בין אם היא בקרן זויות לאינה בקרן זויות. (ואדרבה מלשון רי"ו ובאותו כותל נעשה פרצה. משמע דמיירי לא בקרן זויות. או שנאמר דמפרש בקרן זויות כמ"ש המגיד פי"ז הי"ז להרי"ף דהיינו מן הצד. וכבר סתר הריטב"א פי' זה מהא דאמרי' סע"א כגון דפתח לה בקרן זויות דעל כרחנו הפי' שם שהיא בשתי רוחות. גם מ"ש רי"ו שאם הפרצה יותר מד"ט אין מדוקדק דארבעה טפחים הוא כיותר מארבעה טפחים כמ"ש התוס' דארבעה כשל מעלה כנ"ל). ועוד יש לתמוה דמשמע דע"כ צ"ל דנפרץ מראשו שלא בקרן זויות אינו בארבע וכמ"ש שם (התוי"ט) [התוס'] (ד"ו) דאל"כ פליגי אדרב יהודה כו' ומאחר שרבינו ורי"ו כתבו ההיא דרב יהודה האיך כתבו דפרצת מבוי מראשו בד"ט עכ"ל הרב"י. והב"ח כ' לתרץ וז"ל ולפעד"נ דרבינו ס"ל דלמאי דמסקינן דרב חנן דאמר מצדו בעשר בדלא בקעי בה רבים תו לא איצטרך להאי שינויא דאוקמא ר"ה ברי' דרב יהושע כגון שנפרץ בקרן זויות. דשינויא דחיקא הוא. דא"כ קשה אדמפליג בין מצדו לראשו. במראשו גופא ה"ל להפליג בין נפרץ בקרן זויות לאינו נפרץ בקרן זויות. אבל למסקנא ליכא הכא קושיא כלל דהא דבנפרץ מצדו מתיר בעשר היינו בדלא בקעי ביה רבים דנפרץ למקום מטונף ומקולקל בטיט ובפחתים כמ"ש רש"י. אבל בנפרץ מראשו דאין לשם קלקול דכיון שבני המבוי נכנסין ויוצאין בו לרה"ר תדיר אין ספק שהמקום נוח לעבור שם ובקעי בה רבים דסתמא כך הוא בראשו. אבל מצדו מסתמא לא בקעי בה רבים. להכי מפליג בין מצדו למראשו דמצדו דלא בקעי בה רבים בעשר ומראשו דבקעי בה רבים ארבעה. ומה שתמה עוד הב"י ואמר דע"כ מראשו מארבעה מיירי בנפרץ בקרן זויות דאל"כ פליגי אדרב יהודה כו' וכמ"ש לשם התוס'. נלע"ד דשתי תשובות בדבר. חדא דהתם בדרב יהודה ניתר בעומד מרובה והכא מיירי בשנפרץ לא נשאר עומד מרובה הלכך פרצתו בארבעה. ועוד דבדרב יהודה מתחלה הוא מתקן המבוי שיהא כך הכשרו ואינו נק' פרצה אבל הכא שהי' כותל בנוי בראשו ואח"כ נפרץ חמיר טפי ואינו מתיר אלא בארבעה אפילו לא נפרץ בקרן זויות. כ"ז נראה לפרש דעת רבינו כו' ודלא כמ"ש התוס' עכ"ל הב"ח. והנה תשובתו הראשונה תמוה. דהא רש"י פי' גבי מראשו שהי' מבוי רחב כ' אמה וסתמו עשר אמות כדתנן והרחב מעשר אמות ימעט ונפרצה פרצה באותה סתימה עכ"ל. וא"כ אם מיירי ג"כ שלא נשאר עומד מרובה. א"כ אפילו למ"ד פרצתו בעשר פסול בפחות מכאן משום דכיון שאין עומד דהסתימה מרובה על הפרצה אתא אוירא דהאי גיסא ודהאי גיסא ומבטל לי' כמ"ש בגמ' (ד"י ע"ב). (ומיהו ע"פ הירושלמי אפשר שאין זה קושיא. אבל לכאורה אינו כסברת הש"ס שלנו). וא"א לומר דהב"ח יפרש דהטור אינו מפרש כפרש"י אלא מיירי שאין המבוי רחב מעשר אמות רק שמ"מ הי' סתום קרוב לחציו ובענין שהסתימה אינו עולה ללחי כגון שרחב יותר מעט מארבעה אמות. והעמידו שם לחי. ואח"כ נפרץ מראשו בענין שאין עומד מרובה דלכן אינו נפסל משום דאתא אוירא דהאי גיסא ודהאי גיסא ומבטל לי'. דמה בכך כיון שמ"מ אין המבוי רחב מעשר אמות. ומ"מ המבוי פסול משום שהלחי מופלג מהכותל דא"כ אין הפיסול מצד הפרצה כלל כ"א מצד לחי שהפליגו מן הכותל וזה אינו במשמע כלל. דא"כ מהו שאמר מראשו נמי נימא פיתחא הלא עכ"ז הלחי מופלג מהכותל. ועוד דהא יכולים להעמיד הלחי לצד כותל השני של המבוי שבצד הפתח הגדול וא"כ תו אין שום טענה לפסול. ועוד דרבינו ירוחם דס"ל כהטור מבאר בהדיא שהמבוי הי' רחב עשרים אמה כדלעיל. וגם תשובתו השניה היא נגד והפך דברי הריטב"א שהבאתי לעיל שכתב דהא דרב יהודה חמור טפי מהא דרב הונא משום דהא דרב יהודה הוא בתחלת הכשר מבוי. משא"כ בהא דרב הונא שהוא בסוף מבוי ר"ל שהי' כבר מבוי כשר ונפרץ ומקילים בזה יותר מבתחלת הכשר המבוי כמ"ש בגמ' (ד"ה ע"א) הכא סוף מבוי הכא תחלתו מבוי. והנה הט"ז סק"א תירץ ג"כ על קושיות הרב"י כתירוץ הב"ח ממש משום דבקעי בי' רבים וחילק בין זה להא דרב יהודה כדרך תשובתו השני' דהב"ח. ובספר חמד משה רסי' שס"ה השיב ע"ז דהסברא נותנת להפך ממש דכל שמתחלה עשה כן דהיינו הא דרב יהודה גרע טפי דנתכוין לפתחא זוטא מתחלה. משא"כ אם נפרצה דאין זה פתח רק לפי שעה עד שיתקן. גם הרי (בדף יו"ד ע"ב) פריך מדרבי אמי ורב אסי להא דרב יהודה. ולא תירץ דכשעושה מתחלה עדיף טפי ולכן אין מקום גם לזה עכ"ל. וכבר כתבתי כעין זה בשם הריטב"א. ועוד ראיתי בדברי אאזמו"ר נ"ע סי' שס"ג ס"מ בהמראה מקום. שיש לסתור סברת הט"ז והב"ח מהא דאמרינן (ד"ו ע"א) אמבוי עקום אלמא פרצת מבוי בארבעה הרי דגם זה שעשה כן מתחלה נקרא פרצת המבוי. והמ"א סק"ג תירץ דברי הטור ורי"ו וחילק בין זה להא דרב יהודה באופן אחר. דכשנפרץ מראשו והקורה שע"ג המבוי מונחת מקצה לקצה שרי. אבל כשהקורה מונחת על הפס. ואין מונחת גם על גב הפרצה אז אם יש ד"ט בהפרצה שבין הפס לכותל אסור דבעינן קורה ע"ג מבוי וליכא. וזהו טעם דרי"ו והטור. וההיא דרב יהודה מיירי שמתוקן בלחי בצד הבתים. כנ"ל ליישב דעת הטור ורי"ו עכ"ד. ולדבריו צריך בההיא דרב יהודה לכאורה שני לחיים כי מאחר שצריך לחי בצד הבתים שאצל פתח המבוי של עשר אמות דאטו יציבא בארעא כו'. וזה אינו במשמע מכל הפוסקים שהתוס' כ' רק וצריך ג"כ לחי משמע דדי עכ"פ בלחי אחד. וגם המ"א עצמו בסי' שס"ג סל"ד לא הצריך רק לחי אחד. וצריך לומר שכאן כ' כן רק ליישב דעת הטור ורי"ו ולא קי"ל כן. וגם בחידושי הריטב"א ד"י ע"ב מבואר בהדיא בהא דרב יהודה שאין לחי וקורה בצד הפרצה דשתי אמות. וז"ל וא"ת ומאי האי דפרכינן דניחוש לפתחא רבה ועיילי בפתחא זוטא ומה בכך כיון ששתיהם בתחלת המבוי וקורה על גביהן הרי המבוי מוכשר שהרי יש בשתי אמות שיעור פתח י"ל שאילו הניח הקורה מכותל לכותל הכי נמי. אבל מיירי שלא הניח קורה אלא מן הפס של שלשה אמות. ונשתיירו שתי אמות אלו בלא הכשר וקורה ולא לחי וכן פי' הראב"ד ז"ל עכ"ל. וכן השיג החמד משה על המ"א דנראה מהסוגיא (דף יו"ד ע"ב) דכל שיש עומד מרובה על הפרוץ היינו שהפס הוא שלשה אמות עד"מ וא"כ הוא עומד מרובה על הפרוץ שהוא שתי אמות אזי אין צריך להניח הקורה רק על סוף העומד אצל הפתח. ור"ל מסוף שלשה של אמות של הפס לצד הכותל של הפתח הרחב עשר אמות. וכמ"ש בשם הריטב"א וכן השיג עליו ג"כ התוס' שם סק"ו. וכיון שכן משמע דדברי התוס' והריטב"א הם עיקר נגד דברי הטור ורי"ו דגם מראשו אין פוסל פרצה כ"א ביותר מעשר אמות. וכן נראה מדברי הגאון אאזמו"ר ז"ל שהשמיט לגמרי בסי' שס"ה דין מבוי שנפרץ בראשו וסמך לו עמ"ש בסי' שס"ג ס"מ הא דרב יהודה:

קיצור. הרב"י הקשה על הטור ורי"ו שבגמ' מוכרח דבנפרץ מראשו שלא בקרן זויות אינו בארבע. והב"ח תירץ דלמסקנא אין חילוק כיון דבקעי בי' רבים. וההיא דרב יהודה שהוא תחלת מבוי. וכן תירץ הט"ז. ובהריטב"א משמע להפך דתחלת מבוי חמור טפי. וכ"כ החמד משה. והמ"א כ' לתרץ דאין הפיסול רק משום דבעי' קורה ע"ג מבוי וליכא. והשיגו ע"ז ג"כ הח"מ והתו"ש. וכדבריהם מבואר בהריטב"א בההיא דרב יהודה ע"כ מכל הלין משמע העיקר כהתוס' והרב"י: