ז

וכ"ז בענין לחי. אבל צורת הפתח שחשוב מחיצה גמורה מצד עצמו א"כ אף להתוספות אין הפלגתו שלשה טפחים או יותר מכותלי המבוי פוסלו משום דאף בלי סמיכתו להכותלים חשוב שפיר מחיצה. והנה במשנה רפ"ק דערובין ואם יש לו צורת הפתח אע"פ שהוא רחב מעשר אמות א"צ למעט. ובגמרא (דף י"א ע"א) אמר רב לרב יהודה אתנייה צריך למעט (אפילו יש לו צורת הפתח) א"ר יוסף מדברי רבינו (רב דאמר צורת הפתח לא מהניא) נלמוד חצר שרובה פתחים וחלונות (בארבעה דפנותיה) אינה ניתרת בצורת הפתח (ואפילו פתחים [קטנים] מעשרה כי היכי דלא מהני צוה"פ לשווייה יותר מעשר פתחא לא מהני נמי בפרוץ מרובה על העומד). [א"כ לדידן דקי"ל לא כרב ומהני צוה"פ ביותר מעשר ה"נ מהני בפרוץ מרובה על העומד. ולכאורה אף מד' רוחות א"כ מוכח דצוה"פ חשוב מחיצה גמורה ועכ"פ ברוח שלישי ורביעי דמבוי. כיון לרב יהודה אפילו לחי חשוב מחיצה ברוח ג' דמבוי מדאורייתא א"כ צוה"פ מהני אף מדרבנן מצד עצמו וחשוב כעומד גמור]. מ"ט הואיל ויותר מעשר אוסר במבוי ופרוץ מרובה על העומד אוסר בחצר מה יותר מעשר האוסר במבוי אינו ניתר בצוה"פ אף פרוץ מרובה על העומד האוסר בחצר אינו ניתר בצוה"פ. מה ליותר מעשר כו' וכתבו התוספות ד"ה חצר ובארבע דפנותיה איירי דמשני צדדין מודה רב דמהני צורת הפתח דאמרינן לעיל הלכה כת"ק (ר"ל לעיל ד"ו ע"ב פסיק רב דהלכתא כת"ק דאמר שם דמבואות המפולשין לרה"ר עושה צוה"פ מכאן ולחי או קורה מכאן. הרי אפילו משני צדדין מהני צוה"פ ולחי או קורה). והגמרא שם דוחה ראיות רב יוסף משום שי"ל דפרצה יותר מעשר חמור מפרוץ מרובה כו'. (והיינו מש"ש בגמרא (די"א ע"א) מה ליותר מעשר האסור במבוי שכן לא התרתה בו בפסי ביראות לרבי מאיר ופרש"י דר"ל לרבי מאיר ולא לר' יהודה ע"ש תאמר בפרוץ מרובה על העומד שכן התרתה בו בפסי ביראות לדברי הכל וע"ש בתוספות ד"ה אילימא בעשר גבי וא"ת הואיל ומהני צוה"פ מכל ארבעה רוחות א"כ גבי פסי ביראות למה הוצרכו לארבעה דיומדין כו' ואור"י דלא היה מתקיים כל כך כו' וריצב"א מפרש דהכא לא איירי בארבעה דפנות וה"פ כך התירו לענין שבת במפולש דהיינו שתי מחיצות דשתי מחיצות לענין שבת הוי כארבעה מחיצות לענין כלאים) והנה הרי"ף הביא רק דברי המשנה ואם יש לו צוה"פ א"צ למעט (את רחבו אפילו רחב מעשר) ולא הביא דברי רב כלל דאמר אתנייה צריך למעט וכ"כ המרדכי ריש עירובין וז"ל ואם יש לו צוה"פ א"צ למעט הכי הלכתא ולא כרב דאמר בתלמודא אתנייה צריך למעט עכ"ל. וכ"כ הרמב"ם פי"ז מה' שבת הלכה י"ד וכ' בהגמי"י שם אות פ' וז"ל לית הלכתא כרב דאמר אתנייה צריך למעט אלא כסתם מתניתין מהר"ם וכ"כ התוספות בשם הגאון ע"כ וכ"כ שא"פ וברי"ו נתיב י"ב חלק י"ז. וכתב הרא"ש סי' י"ג דצוה"פ מהני אף מארבעה רוחות לרב בעשר ולמתניתין אפילו ביותר מעשר וא"ת ולמה הוצרכו לעשות פסין לביראות כו' וי"ל דלא היה מתקיים כל כך כו' א"נ הא דשרינן פיאה בחצר ובמבוי שיש בה דיורין אבל בבקעה דלית בה דיורין לא שריא עכ"ל. וכ"כ בקיצור פסקי הרא"ש שם דצוה"פ מתיר אפילו בארבע רוחות אבל בבקעה לא עכ"ל. והוא מדברי התוספות שם וכנ"ל וע"ש בתוספות. והריטב"א ד"ה חצר שרובה פתחים כ' פרש"י ז"ל מכל צד כו' וקשה להם דא"כ לדידן דלית לן דרב יהי' פרוץ מרובה על העומד ניתר בשבת כשיש בו צוה"פ ואפילו מארבע רוחות כו'. וא"כ לדידן אליבא דרב יוסף למה הוצרכו בפסי ביראות לכל אותן דברים כו' יעשו קנים מד' רוחות וקנים על גביהם דהוי צוה"פ כו'. ותירצו שאין הכי נמי אלא שחששו כי כשיכנסו שם הגמלים טעונים שיפלו הקנים כו'. וזה הפירוש אינו עולה יפה בלב והנכון כי רב יוסף אפילו אליבא דרבנן (היינו מתניתין דאם יש לו צוה"פ אפילו רחב מעשר אמות א"צ למעט) רצה לדקדק דפרוץ מרובה על העומד לא תועיל לה צוה"פ (היינו חצר שרובה פתחים כו') כי מדרב ביתר מעשר נלמד לרבנן בפרוץ מרובה כו' שלא תועיל לה צוה"פ עכ"ל. ודבריו צ"ע קצת דהא בגמרא משמע דיש סברא דפרוץ מרובה על העומד קיל מפרצה יותר מעשר והיינו מדין פסי ביראות לר' מאיר דמהני אע"פ שהפרוץ מרובה על העומד ולא מהני בפרצה יותר מעשר. (ויש לדחות ולומר דשאני פסי ביראות דאיכא תרתי שהפרוץ מרובה על העומד וגם הפרצה יתר מעשר לכן לא מהני בכה"ג לר' מאיר) עכ"פ גם להריטב"א בשני מחיצות מהני צוה"פ כמו שהכריחו התוספות מדברי ת"ק (ד"ו ע"ב). והרמב"ם פט"ז הט"ז ס"ל צוה"פ אינו מתיר ביותר מעשר כשהפרוץ מרובה. וכ' הה"מ שאף להרמב"ם יש צוה"פ מועילה אפילו בפרוץ מרובה כגון ברוח שלישית. (ועל"ק ססעי' זה דה"ה גם ברוח רביעית שכנגד הרוח שלישית) ושהתוספות והרשב"א ס"ל דכל שיש צוה"פ עשו כתקנו אפילו פרוץ מרובה על העומד מד' מחיצות ובכולן צוה"פ הרי הן כעומדים. והב"י סי' שס"ב סד"ה ומ"ש בלבד כ' וז"ל כ' עוד (הה"מ) שאפשר דבפרצה י' יודה הרמב"ם דאפילו פרוץ מרובה על העומד כשר אם יש לו צוה"פ עכ"ל הה"מ. ונראה שכ"ד סמ"ג וסמ"ק שכתבו צוה"פ שאינו יותר מי' מתיר אפילו בד' רוחות אפילו פרוץ מרובה עכ"ל הב"י. מובן דהרב"י מפרש מ"ש הה"מ שאפשר שבפרצה יודה הרמב"ם כו'. היינו אפילו מד' רוחות אפילו פרוץ מרובה. ופירושו בהה"מ מוכרח הוא דהא ברוח שלישי' לבד מותר להרמב"ם ג"כ ע"י צוה"פ אפילו בפרוץ מרובה ביותר מעשר כנ"ל כמ"ש פי"ד הי"ד. א"כ מ"ש הה"מ שאפשר דבפרצה י' יודה הרמב"ם כו' היינו אפילו בכל הד' רוחות. ובש"ע סי' שס"ב סע"י תופס עיקר כדעת הטור. היוצא מזה דצוה"פ חשוב עומד גמור בחצר ובמבוי להטוש"ע וכ"ש להתוספות והרשב"א וכ"כ אאזמו"ר נ"ע סי' שס"ב סי"ט שאין כאן פרוץ כלל. ואף להרמב"ם והריטב"א מ"מ ברוח שלישית דמבוי חשוב צוה"פ עומד גמור. ומעתה פשיטא שאין להקפיד אם הפליגו ג"ט או יותר מכותלי המבוי. דמה בכך כיון שכולו עומד גמור. א"כ י"ל האויר שבינו לכותל ניתר משום שעומד דצוה"פ רבה על הפרוץ. כדין לחי הרחב יותר מד"א במבוי דשמונה אמות בגמ' (ד"ה ע"ב). ואף אם נאמר דלהרמב"ם והריטב"א אין צוה"פ חשוב כעומד גמור אפילו ברוח שלישי דמבוי לענין שהאויר שבינו לכותלי המבוי יהי' ניתר משום עומד מרובה על הפרוץ. וכן מצינו לענין סוכה דאין צוה"פ חשוב שם כעומד גמור כמ"ש הר"ן שם ד"ז בד"ה ואמר רבא ואינה ניתרת אלא בצוה"פ. מיהו היינו שאין צוה"פ מתיר בשתי דפנות של סוכה כו' אלא בדופן שלישי כו'. מיהו לפמ"ש בהגמי"י ריש ה' סוכה משמע דלא ס"ל כהר"ן שכתבו שא"כ לא הי' צריך טפח כו'. אלא נראה כאשר בינותי מדברי ריב"א כו' ע"ש. וכדבריהם נראה בירושלמי שהביא הרא"ש פ"ק דסוכה סי' ח' דוקרנין כשרים בסוכה ופסולים במבוי והיינו צוה"פ כדאי' בגמ' פ"ק דעירובין (י"א ב') היו שם קנין הדוקרנין (משופין כדקר יתד הנעוץ בקרקע) ועשה להן פיאה מלמעלה וגבי סוכה א"צ פיאה מלמעלה כמ"ש הגמי"י שם ונראה שאם שני הקנים מגיעין לסכך שא"צ קנה ע"ג. וזהו דדוקרנין כשרים בסוכה משום שהסכך הו"ל כקנה ע"ג וה"ל צוה"פ. משא"כ במבוי לא מהני דוקרנין בלי קנה ע"ג. והק"נ שם ס"ק ל"ז שינה הגירסא והרואה בירושלמי רפ"ק דערובין ורפ"ק דסוכה א"א לשנות הגירסא. מיהו בש"ס פ"ק דסוכה ובהרמב"ם פ"ד דסוכה הי"א בדין נעץ ד' קונדיסין משמע דלא משום צוה"פ מהני בסוכה כ"א מדין גוד אסיק מחיצתא. ואין כאן מקומו. עכ"פ אף להרמב"ם והריטב"א עכ"פ ודאי מפקיע את מקום עצמו מדין פרוץ לגמרי וחשוב מחיצה גמורה ברוח ג' דמבוי שהרי מותר אף ביותר מעשר. דחמור לכאורה מדין פרוץ מרובה. א"כ אין להוסיף בו חומרא לומר שאינו חשוב מחיצה כ"א בהיותו סמוך ממש לכותלי המבוי. דזה לא אמרו להתוס' רק בלחי שהוא קנה משהו ומצד עצמו אינו חשוב מחיצה בשום מקום ע"כ י"ל דבעי' שיהי' סמוך ממש לכותלי המבוי. משא"כ בצוה"פ דלכמה פוסקים חשוב מחיצה גמורה אפילו מארבע רוחות. א"כ אף להרמב"ם והריטב"א ברוח ג' דמבוי עכ"פ ודאי חשוב מחיצה גמורה אף אם אינו סמוך ממש לכותלי המבוי דאפושי פלוגתא לא מפשינן ותדע שבעשר אמות ס"ל להמ"מ דגם להרמב"ם י"ל חשוב מחיצה גם מד' רוחות וכ"ד הסמ"ג וסמ"ק. מיהו מהריטב"א לא נראה כן. אבל עכ"פ ברוח א' היינו ברוח ג' דמבוי וה"ה ברביעי חשוב ודאי מחיצה לגמרי. וא"צ שיהי' סמוך כלל לכותלי המבוי. דבהריטב"א שם משמע דבמחיצה אחת מהני מדאורייתא כמו בכלאים והיינו אף שלא סמוך לשאר מחיצות עי"ש. ואחת לאו דוקא רק כשיש שני מחיצות במבוי זו כנגד זו מהני צוה"פ ברוח ג' וד' דברוח ד' מהני אף לחי וקורה כשאין המבוי רחב מעשר (דף וי"ו ע"ב). וה"ה צוה"פ כשרחב מעשר. והחלל שבינו לכותלי המבוי יש לדון ע"ז מדין מבוי שנפרץ בראשו שלא בקרן זויות דהיינו לא באלכסון שכתבו התוס' (ד"ו ע"א) דאפילו לרב הונא אין פוסל פרצה דארבעה טפחים כ"א הוי פרצתו בעשר אמות. ולקמן נדבר בזה אי"ה בתשובה בפ"ע. וז"ל הריטב"א ד"י ע"ב. ומיהו מסתברא דכל היכא דאיכא צוה"פ לא אתי אוירא ומבטלא לי' עכ"ל. י"ל דנתכוון לזה שאינו נפסל מחמת שהפליגו מן הכותל:

קיצור. להתוס' והרשב"א חשוב צוה"פ מחיצה ועומד גמור אף מארבע רוחות כמ"ש המ"מ בשמם. וכן להרא"ש והטור במבוי וחצר. ולהרמב"ם והריטב"א מהני צוה"פ רק ברוח ג' דמבוי. עכ"פ ברוח ג' דמבוי וה"ה ברביעי חשוב מחיצה ועומד לכ"ע ואף מבלי צד סמיכתו לכותלי המבוי. לכן אינו נפסל ע"י שהפליגו ג"ט או יותר מכותלי המבוי: