ו

ולפענ"ד נ' לבאר טעם דהתוס' באופן אחר. והוא בהקדים דברי הש"ס פ"ק דסוכה (ד"ז ע"א) סוכה העשוי' כמבוי (המפולש משתי דפנות זו כנגד זו) עושה לו פס ארבעה ומשהו (דופן גמור של ד"ט ומעמידו בפחות משלשה סמוך לדופן אצל מקצוע פס ד' דכי אמרי' לבוד איכא שבעה טפחים ארוך כדי סוכה קטנה) ומעמידו בפחות משלשה סמוך לדופן כו' ומ"ש התם כו' התם דאיכא שתי דפנות כהלכתן כו' ע"ש. ומשמע דבעינן דוקא פס ד' ומשהו בכדי שיהי' שייך לבוד ואזי איכא דופן שבעה. אבל פס ד' מצומצמות ושיעמידו רחוק ג"ט מהדופן דהוי ג"כ עומד של הפס מרובה על האויר שהוא רק ג"ט והפס ד' אפ"ה לא מהני. וכ"כ כל הפוסקים פס ד' ומשהו הרי"ף והרא"ש שם ססי' ו' והרמב"ם והטוש"ע סי' תר"ל ס"ב. א"כ מוכח מכאן דע"י לבוד חשוב מחיצה טפי מע"י עומד מרובה על הפרוץ דלא מהני כאן כ"א לבוד ולא עומד מרובה. ואפשר ע"י לבוד חשוב האויר ג"כ כסתום וה"ל כאילו יש מחיצה ז"ט ממש. משא"כ ע"י עומד מרובה כיון שהאויר ג"ט אין חשוב מחיצה של שבעה טפחים. וכן איתא עוד בסוכה (דט"ז סע"ב) פס ארבעה ומשהו מתיר בסוכה משום דופן כו' ע"ש. הא פס ארבעה דליכא לבוד אינו מתיר אף שהדופן רק ז"ט ואיכא עומד מרובה. וז"ל הריטב"א שם ד"ה אמר רב חסדא אמר אבימי מחצלת ארבעה ומשהו. משמעתין מוכח דכל היכא דאמרי' לבוד אינו כאילו הי' סמוך ממש ואינו דא"כ בצרה לה מחיצה אלא לבוד דינו כאילו הוא סתום וזהו לבוד שאמרו בסוכה קטנה בפחות משלשה דאי לא בצר לי' שיעורא עכ"ל. משא"כ כשיש אויר ג"ט דליכא לבוד אין חשוב כסתום לכן ליכא שיעור מחיצה. (ובסכך חמור טפי דאף אויר פחות משלשה אין ישנים תחתיו). והריא"ז בש"ג כ' ונראה בעיני כו' העומד עליו ודבריו צ"ע. ועפ"ז אפשר לחלק כן בענין לחי. בין כשהוא סמוך לכותל ובין כשהפליגו ג"ט אף דאיכא עומד מרובה לא מהני. והוא דאע"ג דקי"ל לחי משום מחיצה. הנה מה שהלחי עולה לשם מחיצה הוא חידוש גדול. שהרי הפרוץ מרובה על עומד הלחי לאין שיעור. לכך י"ל שאינו חשוב מחיצה אלא בהיותו סמוך ממש לאחד משני כותלי המבוי. או ע"י לבוד דחשוב כסתום וכסמוך כנ"ל. והיינו שמצד סמיכותו והצטרפותו לאותו הכותל שהוא מחיצה גמורה עולה גם הוא לשם מחיצה משא"כ בהיותו מופלג מהם לאו כלום הוא כיון שמצד א' יש פרוץ מרובה עליו הרבה. דכה"ג מצינו בכמה מקומות שמחיצה הסמוכה לחברתה נחשבת בשם מחיצה אף אם כשאינה סמוכה אינה נחשבת למחיצה. כגון דיומדין דפסי ביראות. עיין ר"פ עושין פסין לביראות ארבעה דיומדין וברש"י ותוס' שם והא דאמר לעיל כו' לא תפרוץ רובה כו' ובחידושי הריטב"א שם ר"פ הנ"ל היכי מכשרי' הכא בפסי ביראות פרוץ מרובה כו'. ויש מי שתירץ בזה דמדאורייתא אפילו פרוץ מרובה על העומד כשר כו' ואין זה מחוור כו' והנכון יותר כשטת התוס' כי מחיצות הלל"מ אין כולם שוות כו' ה"נ כך הוא דינה של תורה דכל שיש מחיצות שלימות בזויות שיעור אמה לכל צד כו' ולא תפסל בשום פרצה בעולם כו' עכ"ל. הרי דוקא מצד הצטרפות המחיצות דרומית מערבית כו' הוא דבא להן יתרון עצום שאף פרוץ מרובה על העומד נחשב מחיצה. ואיתא בגמ' שם (די"ט סע"ב) קנה קנה פחות משלשה נידון משום דיומד כו'. ופסק הרמב"ם פי"ז מה"ש הכ"ח דנידון משום דיומד הרי דלבוד חשוב ככולו עומד ממש וע"ש בחידושי הריטב"א. וכן לענין סוכה בסוכה העשויה כמין ג"ם דעריבן מחיצות כל השלשה יחד עדיף טובא מסוכה העשויה כמבוי אף ששם ג"כ יהי' הפס סמוכה לדופן אחד לא סגי בפס טפח כ"א בפס ד' ומשהו כנ"ל. אלמא דכל שהמחיצות מחוברות זו לזו מתחשבים ועולים בנקל יותר למחיצות אף בענין דלא מהני כשהן נפרדים זו מזו. וא"כ עד"ז ס"ל להתוספות בלחי דהא דעולה לשם מחיצה ממש אף שהפרוץ ברוח זה עדיף לאין שיעור על העומד שהוא הלחי זהו רק מצד סמיכותו וחיבורו לאחד מכותלי המבוי דעי"ז דוקא חשוב מחיצה אף שהפרוץ מרובה על העומד מעין ודוגמא מה שמצינו כן בפסי ביראות. וכשהוא סמוך תוך שלשה טפחים חשוב סמוך ממש. משא"כ כשהפליגו מן הכותל שלשה טפחים אף שהלחי רחב מג"ט ורבה העומד על האויר שבין הלחי לכותל מ"מ לא מהני. שהרי בצד השני פרוץ מרובה הרבה מאד ואין חשיב מחיצה כה"ג כלל רק ע"י סמיכות הלחי לאחד מכותלי המבוי. משא"כ בנד"ז שאינו סמוך כ"א מופלג וע"י שהעומד מרובה על האויר שבין הלחי לכותל לא חשוב כסמוך ע"י לבוד כלל כדמוכרח מההיא דעושה פס ארבעה ומשהו הנזכר לעיל. וכיון דחשוב מופלג א"כ יש לדון עליו מצד עצמו והוא מצד עצמו מבלעדי צירופו לאחד מכותלי המבוי אינו חשוב מחיצה כלל כיון שהפרוץ מרובה על העומד הרבה מאד. ולהירושלמי והרר"י וריא"ז בש"ג י"ל דס"ל דלחי שרחב מג"ט והעומד רב על האויר שבינו לכותל לא גרע מלחי משהו אף שהוא סמוך ממש לכותל ואין ללמוד חומרא מפסי ביראות דשם הפרוץ מרובה בכל הארבעה רוחות ע"כ בעינן דיומדין דוקא או ע"י לבוד. אבל הכא שהפרוץ מרובה רק ברוח אחת היינו מדאורייתא ברוח שלישי ומדרבנן רק ברביעי אין להחמיר שיהיו ע"י לבוד דוקא כי אם כשהעומד מרובה על הפרוץ שבין לחי לכותל נמי מהני. וכמ"כ אין ללמוד מדופן סוכה (דט"ז ע"ב וד"ז ע"א) דלא מהני עומד מרובה דשם בעינן שיעור דופן שבעה טפחים ממש בעומד ע"כ כשהפס רק ארבעה ליכא עומד ז"ט דאע"ג דאיכא עומד מרובה אין הפרוץ שלשה נחשב כעומד ממש ונמצא אין כאן דופן שבעה. משא"כ גבי מבוי דהלחי א"צ שיעור וסגי אפי' במשהו לכך לא איכפת לן במה שהשלשה טפחים שבינו להכותל לא חשוב עומד ממש דמ"מ מהני הלחי כיון שעומד מרובה על האויר וחשוב כה"ג מחיצה לענין שבת סגי לאחשבי' ללחי ומה שמצד השני פרוץ מרובה טובא לא איכפת לן:

קיצור. דעומד מרובה לא דמי ללבוד שבלבוד חשוב האויר כאילו הוא סתום כעומד ממש. משא"כ בעומד מרובה. וראי' מפ"ק דסוכה (ט"ז ב') ומהריטב"א שם וכן (ד"ז ע"א). ולכן ס"ל להתוס' דבעינן שיהי' סמוך לכותל ע"י לבוד דאז דעריבן מחיצות ע"כ נחשב הלחי עם היותו משהו למחיצה אף שבצד השני פרוץ מרובה. וזכר לדבר מדיומדין דפסי ביראות. משא"כ כשאינו סמוך ע"י לבוד אף שעומד מרובה בצד אחד לא מהני להיות מחיצה כיון בצד השני פרוץ מרובה טובא. ולהרר"י וריא"ז י"ל שאין ללמוד מפסי ביראות להצריך כאן סמוך ועריבן מחיצתא כיון שכאן פרוץ מרובה רק ברוח אחד. ע"כ מהני לחי משום מחיצה כל שהוא עומד מרובה בצד אחד. (הג"ה. ומ"מ גבי לחי נ' דהעיקר כהתוספות ועיין בגמרא פ"ק דערובין (דף י"ב ע"ב) אמר רב יהודה מבוי שאינו ראוי לשיתוף (מפולש) הכשירו בלחי הזורק לתוכו חייב כו' אלמא קסבר לחי משום מחיצה וקסבר שלשה מחיצות דאורייתא עכ"ל הגמרא עם פרש"י. ועיין בהה"מ פי"ז מה' שבת ה"ט וכיון שזה הלחי נחשב מחיצה גמורה מדאורייתא. א"כ י"ל שצ"ל סמוך לכותל פחות משלשה טפחים שיהי' שייך לבוד. וכיון דפי' הכשירו בלחי שבגמרא היינו שהלחי סמוך לכותל עכ"פ בשיעור לבוד. א"כ מסתמא בכל הכשר לחי אף להתיר הטלטול מדרבנן הדין כן כיון דכך הוא פירוש הכשירו בלחי עכ"ה):