ה

והנה מתחלה יש לעמוד על יסוד הטעם בפיסול לחי שהפליגו מן הכותל ג"ט דמבואר בגמרא הטעם משום דבשלשה טפחים לא אמרינן לבוד. וצ"ל מה בכך. ובשלמא רבא מארי' דהאי שמעתא אפ"ל דלטעמי' אזיל דס"ל לחי משום היכר ולכן ס"ל ג"כ דלחי העומד מאליו אינו לחי בגמרא (דט"ו ע"א). וכמ"כ בשהפליג מן הכותל ג"ט י"ל ג"כ דליכא הכירא וכמ"ש התוס' כן לענין קורה (ד"ט ע"א) ד"ה שאין. אבל לדידן דקי"ל כאביי דלחי משום מחיצה והיינו מדאורייתא כמ"ש בגמ' (די"ב ע"ב) דהזורק לתוכו חייב. א"כ מאי איכפת לן שהמחיצה רחוקה מהכותל ג"ט הא ודאי במחיצה ממש אע"פ שרחוקה ג"ט מכל צד שרי לד"ה. וכמ"ש בגמרא (ד"ט ע"ב) מרחיק שתי אמות ועושה פס שלשה אמות (ואפילו רב הונא לא פליג ע"ז כמ"ש התוס' (ד"ו ע"א) ד"ה אחד. ומ"ש אפילו בקעי ביה רבים בפתחא זוטא ג"כ דהא פי' לא בקעי ביה רבים היינו שהוא מקום מטונף או מקולקל כמ"ש רש"י (ד"ו ע"א) והביאו המ"א רסי' שס"ה ובפתח המבוי מסתמא אינו מקום מטונף כו'. וא"כ אף דבקעי ביה רבים שרי רק לא יניחו לגמרי פתחא רבה כמ"ש בש"ע ססי' שס"ג) וא"כ לכאורה צ"ל דדוקא בלחי משהו הדין כן דכיון דליכא לבוד אינו חשוב מחיצה. משום דאתי אוירא דהאי גיסא ודהאי גיסא ומבטל לי'. כנזכר (ד"י ע"ב). אבל כשהלחי רחב יותר מג"ט שאזי אע"ג דליכא לבוד עכ"ז חשובים הנך ג"ט כאילו הם סתומים משום דאיכא עומד מרובה כדמוכח מההיא דמרחיק שתי אמות ועושה פס כנ"ל. א"כ שפיר י"ל דהלחי חשוב מחיצה ולא גרע מלחי משהו הסמוך לכותל. וזהו טעמו דהש"ג ונסתלקה תמיהת הבכ"ש עליו במה דס"ל טעם שאין להרחיקו ג' הוא רק משום דלא ליתי אוירא כו' ולא נתברר לנו טעמו דסתם גמ' לא משמע כן רק דהטעם משום דה"ל מחיצה שהגדיים בוקעין בו עכ"ל. דודאי גם הש"ג מודה דזהו הטעם אלא דס"ל דזה אינו מספיק רק כשהלחי הוא פחות מהחלל או כמותו אבל ברחב יותר מהחלל שבינו לכותל ה"ל עומד מרובה על הפרוץ ומהני אף שהגדיים בוקעין בהפרוץ וכיון דחשוב מחיצה מהכותל עד סוף רוחב הלחי ע"י עומד מרובה ס"ל דעולה משום לחי דהא קי"ל דלחי משום מחיצה אף שהלחי רק משהו כ"ש הכא דאיכא מחיצה יותר מששה טפחים. ומה איכפת לן מה שהגדיים בוקעין בין הלחי לכותל הא כיון שהעומד מרובה חזינן דחשוב העומד והפרוץ מחיצה גמורה כנ"ל. מההיא דמרחיק שתי אמות כו'. ולהתוס' דפסלי בהא ולא ס"ל כהש"ג צ"ל הטעם. ובמחצית השקל סי' שס"ג סק"ו פי' דאע"ג דלחי הוא משום מחיצה מ"מ הכירא קצת בעי' וכמש"ל אות ג' בשם התוס' (דף ה') ד"ה ארבע. ובשהלחי רחוק שלשה טפחים מכותל המבוי ליכא הכירא אף שהלחי רחב יותר משלשה טפחים. ולדבריו ודאי יש לחלק בין לחי ובין צוה"פ שכיון שצוה"פ הוא ע"פ כל רוחב המבוי י"ל ודאי דהוה הכירא אע"פ שהפליגו ג"ט מהכותל. וכה"ג כתב בתשו' מהרי"ט ח"א ססי' צ"ד לענין עיר שרחובה פתוח לים שכתב הרב המגיד שחשוב כסתום דאפילו ביותר מעשר דבריו אמורים דכיון דאין הים בת טלטול עם המבוי הוי הכירא טובא טפי מקורה כיון דמגניא על ידה עכ"ל. וכמ"כ י"ל כן בצוה"פ דעדיף מסתימ' דים. ועוד דצוה"פ שחשוב מחיצה גמורה א"צ הכירא כמו בלחי הרחב מד"א שלא הועמד לשם לחי דלא חשוב הכירא כלל. ומ"מ מתיר במבוי שמונה משום עומד מרובה על הפרוץ וכ"ש בצוה"פ. ועוד דלא גרע עכ"פ ממ"ש התוס' (ד"ה ע"ב) ד"ה ארבע. ואע"ג דהיכא דהעמידוהו לשם לחי כו' מ"מ י"ל כו' יש קול ואיכא הכירא. וכש"כ שי"ל כן בצוה"פ. ואדרבה אפילו אלחי שהפליגו ג"ט מהכותל אם הוא רחב טפי מג"ט י"ל כן כיון דהעמידוהו לשם לחי וגם הוא רחב יותר מג"ט יש קול ואיכא הכירא:

קיצור. מתחלה יש לעמוד על פיסול הלחי שהפליגו מהכותל ג"ט. דאף שבג"ט ליכא לבוד מ"ש מהא דמרחיק שתי אמות ועושה פס דהאויר שבינתים בטל ע"כ צ"ל משום שהלחי הוא אינו רחב משלשה טפחים. וזהו דעת הש"ג. ולתוס' צ"ל משום דבעי' ג"כ קצת היכר ובכה"ג ליכא הכירא וג"ז אינו מוכרח דכיון דהלחי רחב מהאויר וגם העמידוהו לשם לחי י"ל ה"ל הכירא. מיהו בצוה"פ לכ"ע חשוב הכירא ג"כ או דאין צריך הכירא: