ד

העולה מזה דלהירושלמי דס"ל כדעת הרר"י והריא"ז פשיטא דשרי בצוה"פ שהפליגו מן הכותל ג"ט ואפילו יותר וכדלקמן אי"ה. וע' בהרמב"ם פי"ח מה' שבת ה"ב והמגיד שם כתב דהרמב"ם פסק שם כאביי ואע"ג דרבא פליג הירושלמי מכריע. לכן אף להחולקים שם שאני דהלכתא כרבא לגבי אביי. אבל הכא במחלוקת שבין התוס' עם הריא"ז והרר"י אפ"ל לכ"ע שהירושלמי מכריע. אך באמת אף אם העיקר כהמג"א דס"ל כהתוספות ולא כהריא"ז. מ"מ בנדון שאילתינו אין צורך לזה. דגם להתוס' נראה ברור דצוה"פ אין נפסל במה שהפליגו מן הכותל שלשה או אפילו יותר וכמ"ש הפמ"א בפשיטות. וקודם כל נאמר דמ"ש הבכ"ש וראיה ברורה לזה מדברי התוס' די"א ע"א ד"ה איפכא מאי שהקשה ר"ת דהא צוה"פ הוי קנה מכאן וקנה מכאן וקנה על גביהן דל קנה דעל גביהן ליתכשר בקנה דמכאן ומכאן דהוי כלחי משהו עכ"ל. ואי איתא דהקנים של צוה"פ יכולין להיות ג"ט מהכותל לא הקשה ר"ת מידי דהא לחי בעי' פחות מג"ט מהכותל עכ"ל. יש לדחות כיון שסברא זו דצוה"פ לא יהי' מהני בגובה יותר מעשרים זהו משום דליכא הכירא בקנה שע"ג כמו בקורה. משא"כ בלחי. אבל מדינא י"ל דצוה"פ חשוב כמחיצה. וא"כ גם הכירא איכא מצד הלחי אף שמופלג ג"ט ולא מהני מצד עצמו מ"מ ע"ז מהני הצוה"פ שלא יפסל הלחי אף שמופלג ג"ט. ועכצ"ל כן לדעת התה"ד סי' ע"ד שחילק שם בין קנים דצוה"פ ללחי שמ"ש מהר"ם במרדכי דבעי' כעובי אצבע זהו בלחי דהתם בעי' שיעור לעובי הלחי (מיהו לא יתכן זה להרמב"ם דמכשיר בלחי שעשאו מעצי אשירה). אבל בצוה"פ סגי בקנה כל שהוא. וא"כ יהי' קשה לדבריו מאי מקשה ר"ת. הא י"ל דספיקו דהש"ס הוא כשהקנים של צוה"פ הם פחות מעובי אצבע. ואמת שהק"נ פ"ק ס"ק מ"ח השיג על התה"ד מהאי טעמא. וממנו לקחתי ראי' זו דעכ"פ התה"ד לא ס"ל ראי' זו. וצ"ל הטעם ע"ד שכתבתי דאף אם בלחי לבד צריך כעובי אצבע. מ"מ ע"ז מהני הצוה"פ אף שגבוה מעשרים שלא יפסל הלחי מחמת שהוא פחות מעובי אצבע. וא"כ תו שפיר מקשה ר"ת. או י"ל להתה"ד דקושיית ר"ת הוא מפני שרוב צוה"פ נעשים מקנים בריאים וחזקים כמו לחי. או י"ל שבכלל תירוץ דהתוס' וי"ל כו' יש לתרץ ג"כ דמיירי בשהקנה אינו עולה ללחי. וכמ"כ יש לתרץ ג"כ על ענין קושיית הבכ"ש. ועכ"פ כיון שלפ"ד התה"ד ורמ"א סי' שס"ג ס"ו שהביאו מוכרחים לומר דאין לבנות יסוד על קושיות הק"נ והבכ"ש א"כ כ"ש שאין לחדש מחמת זה דין מחודש לפסול בצוה"פ שהפליגו מהכותל שלשה שאין לזה שורש בגמרא ופוסקים. אחר זמן ראיתי בתו"ש סי' שס"ג ס"ו סק"י ג"כ דחה ראיית הבכ"ש:

קיצור. לכאורה י"ל שהירושלמי יכריע דהלכה כהריא"ז והרר"י נגד התוס' במכ"ש ממ"ש הרמב"ם פי"ח ה"ב. אך א"צ לזה כי גם אם נאמר דהעיקר כדעת התוספות והמג"א מ"מ באמת גם להתוס' אין דומה צוה"פ ללחי. וראיית הבכ"ש מהתוס' (די"א) ד"ה איפכא מאי. ע"כ מוכרח שאינה ראיה כלל לדעת התה"ד סי' ע"ד ורמ"א סי' שס"ג סעי' ו'. וכן התוספות שבת דחה ראייתו: