ב

והנה הבכ"ש עצמו כ' דלהש"ג ודאי מהני צוה"פ שהפליגו מן הכותל שלשה טפחים כיון דלהש"ג מהני אף לחי שהפליגו אם הלחי רחבו מרובה על האויר שבינו לכותל. וז"ל הש"ג אסוגיא (דף י"ד ב') אמר רבא עשה לחי למבוי והגביהו מן הקרקע שלשה או שהפליגו מן הכותל שלשה לא עשה כלום אפי' לרשב"ג דאמר אמרינן לבוד (בגמרא דף ט"ז א' ב') הני מילי למעלה (כגון היוצא מכותל זה ואינה נוגעת לכותל אחר דאפליגו בה רשב"ג ורבנן לעיל עמוד א') אבל למטה כיון דהוי מחיצה שהגדיים בוקעין בו לא קאמר עכ"ל. וע"ז כתב ריא"ז בש"ג וז"ל ונראה בעיני שאם הי' הלחי רחב יותר משלשה טפחים אע"פ שהפליגו מן הכותל שלשה טפחים הואיל והי' עומד מרובה על הפרוץ מותר כמבואר בקונטרס הראיות עכ"ל. וכן משמע מדברי הר"ר יונתן שם לפמ"ש המג"א סי' שס"ג ס"ו סק"ה בהא דצריך שלא יהא הלחי רחוק מן הכותל ג' טפחים שהרר"י כ' הטעם דאתא אוירא דהאי גיסא ומבטל ליה. וכ' המ"א עוד לכן אם הלחי רחב משלשה שרי. הואיל ועומד מרובה על הפרוץ. ש"ג ריא"ז עכ"ל המ"א. ודברי הרר"י אלו הם על המשנה לחיין שאמרו כו' ר' יוסי אומר רחבן שלשה טפחים והובאו בתוי"ט מ"ו. הנה השוה המג"א דעת הרר"י לדעת ריא"ז מבואר דהרר"י ס"ל כדינו של ריא"ז כמ"ש שהרר"י כ' כו' לכן אם כו'. ש"ג ריא"ז כנ"ל. (ומ"מ דברי המג"א סעי' ל"ד ס"ק ל"ז בשם הרר"י צ"ע לפ"ז) אלא שהבכ"ש פי' כוונת הרר"י בדרך אחרת וז"ל אמנם המעיין בדברי הרר"י נראה דאין כוונתו כמו שהבין בו המג"א ולא כ' האי טעמא כ"א אליבא דרבי יוסי ודייק מדס"ל לר' יוסי דבעינן שהלחי יהא רחב שלשה טפחים אלמא דס"ל טעמא דלא ליתי אוירא כו' ומכשיר ברחב. אבל אנן ס"ל כמ"ש בגמרא טעמא משום דה"ל מחיצה שהגדיים כו' ואפי' רחב טובא פסול ולא פליג אתוספות. תדע דהא בהדיא כתב כן והביאו המג"א דאפילו הלחי רחב הרבה כל שהרחיקו שלשה טפחים צריך קורה או לחי אחר עכ"ל הבכ"ש. ודברי המג"א הן בסעי' ל"ד ס"ק ל"ז. גם הפמ"ג ס"ו סק"ה הניח דברי המג"א בצ"ע. ובאמת אין משם ראיה שאע"ג שהתוספות פ"ק (דף יו"ד) ד"ה ועושה פס שלש אמות כתבו וצריך לחי אחר דהאי פס לא מהני הואיל ומופלג מן הכותל שלש דקאמר לקמן דלא הוי לחי עכ"ל. מ"מ הר"ר יונתן י"ל דלאו מהאי טעמא ס"ל דצריך לחי אחר אלא כמו שכתב האלי' רבא סי' שס"ג סמ"ב ס"ק ל"ד בשם עה"ק להרשב"א וז"ל ולחי או קורה מתירין אותה ואויר שמן הפסין ולכותלין א"צ כלום שהרי ניתר בעומד מרובה על הפרוץ עכ"ל ספר עה"ק. וע"ז כתב הא"ר ומשמע דהא דפס לא נחשב ללחי משום שהוא חוץ לעשרה. אבל המ"א כתב בשם התוספות טעם כיון שמופלג מן הכותל שלשה ועיין סעי' ו' עכ"ל וכ"כ התוספות שם סמ"ב ס"ק ע"ז וז"ל וצריך לחי אחר כיון שמופלג שלשה מן הכותל עס"ו מג"א עכ"ל. ובס"ו כ' הא"ר על דברי המ"א בשם התוספות דצ"ע. (הג"ה אחר זמן רב. והפמ"ג סעי' ל"ד באשל אברהם כ' וז"ל עמ"א ועיין במ"א ס"ו אות ה'. וא"כ לכאורה דברי הרר"י קשה מדידי' אדידיה ועיין תב"ש בחידושין לעירובין הובא בתו"ש אות יו"ד עכ"ל הפמ"ג. ועמ"ש לעיל מה שיש קושיא על הרר"י מדידיה אדידיה ומ"ש הבכ"ש. ולזה נתכוון הפמ"ג. עכ"ה אחר זמן רב). גם הריטב"א שם חלק עמ"ש התוס' שם ד"ה עושה פס. דהוה כמבוי עקום כו'. ולענין לחי כתב נותן שם לחי להכשירו ולא פריש לה דפשיטא דלחי או קורה בעינן ככל מבוי דעלמא ע"כ. ומזה יש לדקדק ג"כ דס"ל הטעם כמ"ש הא"ר כיון שנשאר עשרה אמות והפס הוא חוץ לעשר אמות. דאילו הטעם כמ"ש התוס' אין זה פשיטא שהרי אדרבה ריא"ז ס"ל דלחי הרחב יותר משלשה אינו נפסל במה שהפליגו מן הכותל שלשה. וכ"מ בירושלמי כדלקמן. וא"כ אף אם להריטב"א אינו כן אין שייך לומר ע"ז דפשיטא דלחי או קורה בעינן. אבל אם הטעם כמ"ש האלי' רבא י"ל דפשיטא הוא. י"ל הא דאפילו הפס רחב הרבה צריך לחי אחר י"ל משום שהוא חוץ לעשרה אמות של רוחב המבוי. אך קשה מדין לחי שהוא נראה מבחוץ ושוה מבפנים לפרש"י פ"ק דערובין (ד"ט ע"ב) וספ"ק דסוכה (די"ט ע"א) ונראה שהוא סוף הדופן שאינו בולט כלום לתוך חלל הפתח עכ"ל ספ"ק דסוכה. א"כ אם פתח המבוי רחב עשר אמות הרי הלחי הוא חוץ לעשר ונוסף ע"ז ג"כ שאינו נראה מבפנים כלל ועכ"ז נידון משום לחי. (הג"ה. והיינו אף אם מה שנראה מבחוץ זהו כמו פס הנ"ל כן משמע ברש"י פ"ק דסוכה (די"ט ע"א) ד"ה דאמר מר שכתב או מן הצד וכ"כ הר"ן שם. עכ"ה). ואפשר משום דהו"ל כמו לחי העומד מאליו שבגמ' (דט"ו ע"א) דס"ל לרבא דאינו עולה ללחי וכאן אף שאינו מאליו מ"מ הרי הועמד בשביל למעט המבוי (מעשרים אמה) ולא הועמד לשם לחי והו"ל כעומד מאליו. ואף לאביי שם י"ל הכא גרע טפי כיון שעושה פעולה א' למעט (מעשרים) אינו עולה לשם לחי. וגם בצירוף הטעם דהא"ר שהוא חוץ לעשרה אמות. ומ"מ צ"ע. והרא"ש ורי"ו לא הזכירו בפירוש שצריך לחי אחר. ומצאתי בירושלמי כדעת ריא"ז בש"ג וז"ל הלכה ו' אמתניתין לחיין שאמרו כו' ר' יוסי אומר כו'. מתניתין במשוכין מן הכותל (שהלחיים משוכים מן הכותל הוא דפליג ר"י ומצריך שיהי' רחבן שלשה טפחים) אבל אם היו סמוכין לכותל אף ר"י מודה (דסגי ברוחב כ"ש) ותני כן עשה לחיי' למבוי אם גבוהים מן הארץ פחות משלשה או שהיו סמוכין לכותל פחות משלשה מותר. שלשה והוא שיהא העומד רבה על החלל (אם הלחי הוא רחוק שלשה צריך שיהי' הלחי רחב שיהא העומד רבה על החלל שבין הלחי לכותל) והקשה שם בקה"ע בתוספותיו מאי קאמר ותני כן כו' הא אדרבה מברייתא משמע דאף בסמוכין פליגי ומסיק לכן נ"ל דה"ג ולא כן תני כו' וקושיא היא על מ"ד דבסמוכין מודה ר"י דבברייתא איפכא תניא דבמשוכין מודו רבנן וניחא הכל עכ"ל. א"כ עכ"פ מודו רבנן דבמשוכין מן הכותל שלשה טפחים מהני ג"כ אם הלחי רחב יותר משלשה טפחים עד שהעומד מרובה על החלל. ואם ניישב הגירסא שלפנינו בירושלמי נאמר דבמשוכין מן הכותל פחות משלשה טפחים ומ"מ אינן סמוכין ממש. ע"כ בהא פליגי ר' יוסי סבר דצריך שלשה טפחים ברוחב הלחי כיון שאינו סמך ממש. וחכמים סברי דכיון דאין משוכין שלשה ה"ל כסמוכין ובמשוכין שלשה לכ"ע צריך שיהי' העומד מרובה מהחלל. ואין להקשות על פירוש זה דאם מיירי במשוכין תוך שלשה ה"ל כסמוכין ממש. די"ל כיון שאינו סמוך רק ע"י לבוד ל"ד לסמוך ממש וכמו שלא התירו מחיצה של שתי רק בשיירא. וכן גבי צוה"פ ס"ל לרב ששת (די"א ב') דצריך ליגע. ולכאורה משמע ליגע ממש אך בב"י ססי' שס"ב מבואר דתוך שלשה חשוב כמו ליגע. ומ"מ י"ל במשוכין תוך ג' שייך גזירה לר"י כמ"ש הר"ר יונתן אף בסמוכין ולהירושלמי מודה בסמוכין דלא גזרינן (ועי' תוס' ד"ט ע"א סד"ה שאין. דהא משוכה מבחוץ אפילו פחות משלשה לא אמרינן לבוד). אבל א"א לומר דברייתא דמייתי ירושלמי אתיא לר' יוסי לבד. דא"כ רבנן דמקילי בלחי כ"ש עכצ"ל אפי' הלחי רחוק מהכותל שלשה וזה א"א לומרו. דבהדיא תני בתוספתא פ"ג דאם רחוק מהכותל שלשה צריך למעט. א"כ הברייתא אתיא לרבנן ג"כ. וא"כ זהו כדעת ריא"ז. אלא דמ"מ אין מזה הכרח גמור נגד התוספות דכיון דש"ס דילן פליג בהא אירושלמי. היינו דפלוגתא דר' יוסי ורבנן לש"ס דילן הוא אפילו בסמוכין ממש. א"כ אפשר דגם בהא לא ס"ל כירושלמי. דאם הפליגו מהכותל שלשה י"ל לא מהני אפילו הלחי רחב משלשה. מיהו לבעל קה"ע לא פליגי כלל:

קיצור. הבכ"ש עצמו כתב דלדברי ריא"ז בש"ג ודאי מהני צוה"פ שהפליגו מהכותל כיון דלדידי' גם לחי שהפליגו כשר כשהלחי רחב מהחלל וכדברי ריא"ז משמע מדברי הר"ר יונתן במשנה גבי ר' יוסי אומר. אע"ג דהבכ"ש פי' דזהו רק לר' יוסי ולא לרבנן אינו מוכרח. וראיית הבכ"ש ממ"ש הר"ר יונתן גבי ג' אמות דצריך לחי י"ל הטעם כמ"ש הא"ר ס"ק מ"ב משום שנשאר עשרה אמות. דאל"כ יהיו דברי הר"ר יונתן סותרים זא"ז וכ"מ מהריטב"א. ומ"מ קשה על טעמו של הא"ר מדין נראה מבחוץ ושוה מבפנים לרש"י ובירושלמי אמתניתין לחיין שאמרו מבואר בהדיא כדברי ריא"ז בש"ג בענין לחי. ומ"מ יש לדחות הראיה מהירושלמי משום שי"ל דבלא"ה ש"ס דילן אינו סובר כהירושלמי בפי' פלוגתא דרבנן עם רבי יוסי: