א

סימן לז

אם מותר ליתן מים צוננים או שכר בפי התנור להפיג צינתן בשבת במקום שאם היו מניחים שם הרבה היו מתחממים עד שהי' היס"ב:

לכאורה א"ז צריך לפנים שהרי זו הלכה פסוקה בש"ע א"ח סי' שי"ח סעי' י"ד דאסור וז"ל שיתנם רחוק מהאש בענין שאינו יכול להתחמם באותו מקום שהיס"ב עכ"ל ובב"י שם כ' שהגם שרש"י ורמב"ם מתירים נקטינן כשאר פוסקים האוסרים מפני שהמה הרבים והירושל' מסייע להו. ופליאה בעיני שלא הביאו דעת סה"ת בסי' רל"ב שהוא דעת המכריע ביניהם שלתת כנגד המדורה כדי לפשר אותם במקום שיכול לבוא לידי בישול אם ישהה שם [אסור] אבל כדי שתפיג צינתן מותר אפי' בקרוב אל המדורה כיון שאין דעתו להשהות שם הכלי כ"א זמן מועט להעביר הצינה עכ"ל. וע"ש שהאריך לדקדק כן מל' הברייתא דקתני גבי מים כדי שתפיג צינתן כו'. והנה הסמ"ג פסק ג"כ כן וכ"כ בהגהמ"ר פ' כירה. וכ"כ גם הסמ"ק וז"ל אבל כדי שתפיג צינתן מותר כיון שאין דעתו לשהותו רק זמן מועט עכ"ל ומיירי בכ"ר וכנגד המדורה מקום שהיס"ב ודומי' דכ"ר שכ' שם תחלה ועוד דאל"כ גם לפשר מותר כדמשמע מכל הפוסקים ומדאסר לפשר והתיר להפיג צינתן ע"כ דמיירי במקום שהי' מתחמם עד שהיס"ב והיא שטת סה"ת. ומה שהוגה שם ש"ע סי' שי"ח ובלבד שיתנם רחוק מן האש בענין שאי"ל היס"ב. המגיה הזה רצה להשוותו עם הש"ע ובאמת שז"א כנ"ל דאילו בש"ע אין חילוק בין לפשר או להפיג צינתן ע"ש. (ומ"מ דברי הסמ"ק צ"ע דלעיל מיני' כ' ולא המים משחשיכה אלא כדי להפיג צינתן וצריך שיהיו ג"כ רחוקות מן האש שאפי' יהי' זמן מרובה לא יהי' היס"ב עכ"ל והוא שטת התוס' והרא"ש. וא"כ איך כ' אח"כ שטת סה"ת כאילו אין חילוק ביניהם וצ"ע). והנה דעה זו י"ל שהוא מכריע ואין זו דעת שלישית שהרי האוסרים והמתירי' הזכירו בדבריהם ב' הענינים להפיג צינתן ולהפשיר והאוסרים אוסרי' בשניהם עי' תוס' ורא"ש ות' הרשב"א לשם ורש"י והרמב"ם מתירים בשניהם וסה"ת וסייעתו מתירי' בא' ואוסרי' בדבר א' וכה"ג הוי הכרעה עיין תוס' ורש"י ספ"ק דפסחים וידוע שהלכה כדברי המכריע. והגם שהרי"ף כ' בפ"ד דעירובין דדוקא במשנה אמרי' הכי ולא בבריי' וכ"כ הרשב"א בחי' פ' כירה דף מ' משם הגאוני'. הגם דבגמ' בדרך דילמא איתמר מ"מ לא עבדי בה עובדא וא"כ י"ל דה"ה בדברי הפוסקים. מ"מ עכ"פ יש כאן דעות לצרף לדעת רש"י והתוס' ותו לא הוה האוסרים רבים ובשל סופרים הלך אחר המיקל. ועוד דהתוס' ס"ל דגם בברייתא איתא כלל זה כמ"ש במשנה למלך פ"א מה' בית הבחירה ע"ש ופ"ט מהל' ברכות דין ג' במל"מ ובהג"ה. ומהירושלמי שהביאו ראי' ראיתי שכ' בסה"ת שאינו מבין הירושלמי ונ"ל שכוונתו דהא ע"כ סוגי' הירושל' מוחלפת מש"ס דידן שבירושל' איתא פ' כירה ה"ד אהא ברייתא ממלא אדם קיתון של מים ונותנה כנגד המדורה בשביל שתפיג צינתן כו' וחכמים אוסרי' ואהא קאמרו מ"ט משום דאסור להפשיר במקום שאין היד שולטת כו' ומינה דלת"ק מותר במקום שהיס"ב. וכיון בגמ' דילן לא אתמר רק דברי ת"ק והשמיטו דעת החכמים האוסרים א"כ אדרבה מוכח דש"ס דילן ס"ל דמותר להפיג צינתן אפילו במקום שהיס"ב וכת"ק. לכן נלע"ד שבמקום שיש צורך גדול כגון מי שמשקה קר מזיק לבריאותו וצמא לשתות ואם יעמיד רחוק מהאש לא יתחמם עד זמן רב המקיל וסומך על דברי סה"ת וסמ"ג והגהמ"ר אין מזחיחין [אותו]. שהרי לפ"ד רמב"ם ורש"י שרי אפי' להפשיר וכנ"ל. א"כ להפיג צינתן יש להקל אפילו בקרוב להמדורה ושכר עונג שבת בידו: