ז

וכן ראיתי בספר בית ישראל במסכת מגילה פרק הקורא עומד ויושב סי' ט"ו לאחר שהביא דברי המ"א כתב ובקצת מקומות אפילו בחתונה וברית אין מוסיפין. וכמדומה שכמ"כ אצל אאזמו"ר הגאון ז"ל שהוא היה הקורא תמיד לא היו מוסיפין על ז' קרואים אף בשבת שיש בו חתונה כו'. אך אם נצרך מאד להוסיף בשבת שיש בו חתונה. אזי יש עצה אם היותר על השבעה קרואים יקראו בעצמם בס"ת בקול רם. אזי אין איסור גם לדעת המ"ב ודעימיה:

אח"כ אמרתי די"ל שאף לשטת המ"ב אין זה דומה להדין של התוספתא שבש"ע ססי' קמ"ג ס"ה. דהכא כיון עכ"פ זה העולה לתורה המברך הוא ודאי יצא י"ח ע"י שמיעה זו מחיוב שמיעת התורה בצבור. שזה הי' התקנה שיקראו בצבור בשביל שמיעת התורה כמ"ש הרמב"ם ר"פ י"ב. מהגמרא דב"ק (דפ"ב ע"א). וא"כ זה העולה ששומע היטב ביתר שאת משאר הצבור. יכול לברך על שמיעה זו ששומע התורה בקריאתה בצבור. ואינו מברך על קריאת הש"צ בלבד להוציא את הש"צ י"ח מהברכה. כ"א מוציא י"ח עצמו. שחייב לשמוע בצבור. דשומע כקורא. אף שי"ל שהברכה לא שייך בשביל שמיעת יחיד במעמד הצבור כ"א בשביל שמיעת עשרה דהא אין קורין בתורה בפחות מעשרה. אין זה מוכרח דאע"פ שצ"ל עשרה מי לנו הערב שכל העשרה שומעים היטב ואעפ"כ מברך הקורא. א"כ כל יחיד העולה לתורה במעמד עשרה. אע"פ שאינו קורא רק שומע כיון דשומע כקורא שפיר יכול לברך על שמיעתו התורה בצבור ולא על קריאת הש"צ לבד. כ"א על שמיעתו ממש. היינו על שמיעת יחיד השומע כקורא במעמד הצבור. ואף את"ל שעל שמיעת יחיד א"א לברך ועי' ש"ע סי' נ"ה ס"ו ובט"ז שם סק"ד בשם האגור ובמ"א ססק"ח. ובש"ע בסי' קכ"ד ס"ד ובט"ז שם סק"ב. מ"מ הרי הוא מוציא בברכה זו את כל הצבור השומעים שגם עליהם חל חיוב שמיעת הברכה. והוא מוציא אותם י"ח. כמ"ש בתשו' מ"ב הנ"ל. וכן גבי סומא מבואר בהמ"ב דמצרף טעם זה ג"כ דהוא עצמו כקורא כיון ששומע. וגם מפני שיוכל לקרות בעצמו אחר הש"צ. הרי מצרף טעם זה ג"כ דה"ל כקורא בנחת כו'. א"כ י"ל אף לדבריו יוכלו להוסיף על שבעה קרואים בשבת אף שהש"צ קורא. משום שי"ל דהברכה חלה ג"כ על קריאת העולה בנחת או אפילו על שמיעתו. אך כיון דזה אינו ברור כלל. ע"כ ודאי אין להוסיף כ"א בשבת שיש בה חתונה ואף בזה טוב יותר להחזיק בהמנהג שאין מוסיפין על ז' כלל. כמ"ש הבית ישראל. אם לא כשיש צורך:

וקצת ראיה מהא דקטן קורא בתורה אבל אינו פורס על שמע מפני שאינו מוציא את הרבים י"ח. וא"כ כמ"כ בקריאת התורה אינו מוציא את הרבים י"ח. כמו שאין מוציאן י"ח במקרא מגילה. וכיון שכן איך קורא בתורה ומברך. שהרי לפמ"ש המ"ב אין מברכין אלא כשמוציא אחרים ידי חובתן. והרי הקטן אין מוציאן י"ח. אעכצ"ל דעל קריאת עצמו בצבור ג"כ יכול לברך אע"פ שאין מוציא את הצבור י"ח. ומ"ש הכל עולין למנין ז' עכצ"ל דאף שהחיוב לקרות ז'. אבל אין החיוב על הצבור ממש שישמעו קריאת ז'. רק שזיין יהיו קורין. ולא דמי למקרא מגילה שכל א' חייב לשמוע כל המגילה. וא"כ ע"כ הקטן על קריאת עצמו מברך כמ"כ השומע מהש"צ: