ג

ויש לעיין עוד בענין המספוא שחת ושבולת שועל שצ"ל קנוי לא"י בשבת ויו"ט דאל"כ כשיקח העגלן עמו מספוא יהיה של ישראל ואסור להוציאו בשבת. וכמ"ש בטוש"ע רסי' שכ"ה. ועוד דא"כ מחזי ודאי כהערמה מה שישראל נותן שחת וש"ש שלו לסוסים ביום שהם לא שייכים לו. מיהו זה י"ל דאינו הערמה כיון שנגד זה לוקחי' המספוא ג"כ מהשותפות להסוסים ביום שהם שייכים להישראל. והרי מסתמא אכילת הסוסים הוא בכל יום בשוה. אך מ"מ צ"ע מטעם הראשון. ואפשר לתקן גם זה כשיתנו ביניהן בתחלה ג"כ על השחת והש"ש שהשחת והש"ש שיקחו להסוסים ביום השבת יהי' שייך להא"י ומה שיקחו ביום א' יהי' שייך הכל להישראל דכמו שמהני התנאי על הסוסים עצמן כמ"כ יהי' מהני על השחת והש"ש. אך זהו אם היו באמת שותפים והי' הא"י מניח מעותיו ג"כ. אבל הכא שהיהודי יקנה אח"כ השחת והש"ש במעותיו איך יקנה זה להא"י. דבשלמא הסוסים שפיר מקנה לו אבל השחת והש"ש שעדיין אינן ברשותו איך יקנה לו עתה דבר שאינו ברשותו ושיקנה לו אז כל פעם שקונה טריחא מילתא טובא. ויש לומר שישכיר לו מקום שמניחים בו השחת והש"ש ולהתנות שחצירו ומקום הנ"ל יקנה לו השחת והש"ש לכשיובא לאותו מקום. וכדאמרינן בפרק בתרא דעכומ"ז (דע"א ב') ותיקני ליה כליו. ומבואר בהרמב"ם רפ"ד מהל' מכירה וטוש"ע ח"מ סימן ר' סעיף ג' דה"ז כמו שהונחו בתוך ביתו. א"כ מדין חצר הוא. וא"כ כמו דאמרי' ותיקני ליה כליו ה"נ קניא לי' חצירו. ועיין במקו"ח סי' תמ"ח סק"ה מדין זה שהביא מ"ש הח"י שם ס"ק י"ד בשם מהרש"ק הובא בתשו' נחלת שבעה סי' ל"א דדוקא בתורת מטלטלים אגב קרקע קונה ולא מתורת חצר דחצר משום שליחות אתרבאי וכאן אין תורת שליחות. וכ"כ אאזמו"ר נ"ע בסי' תמ"ח ססעי' י"א. ומיהו מסקנת המק"ח שם דהיינו בשאין הקונה עומד בצד חצירו דאז חצר משום שליחות אתרבאי וכאן אין שליחות. אבל בשעומד בצד חצירו דאמרינן בב"מ (די"ב א') דמשום יד אתרבאי. א"כ זה דאית ליה יד אף חצר אית ליה. ועמש"ש ב' הר"ן ואין כאן מקומו. דבנד"ז מסתמא ימכור להקונה שבשם דיוכל לעמוד בצד חצירו. וגם עכ"פ יוכל להקנות לו אגב קרקע. ולתקן קנין כסף היינו ע"י שיקבל ממנו עכשיו אוף גאב בשלמות ועל המותר יקבל ערב קבלן יהודי שיכנס בע"ק עבור הקונה. אך הנה בשו"ע חו"מ סי' ר"ט ס"ד בהג"ה הובאו ב' דעות בענין אם מקנה דשלב"ל שיקנה כשיהיה בעולם שיש אומרים דקנה ויש חולקין וכ' הט"ז דנראה דקי"ל כהיש חולקים וראייתו מרסי' ר"י דאפילו אמר לכשילד כו'. וצ"ל דלא דמי להא דבכורות פ"ח (דמ"ט סע"א) גבי הפודה את בנו תוך שלשים. שיהיה פדוי לאחר שלשים יום. דבאיתנהו למעות אחר שלשים יום לכו"ע בנו פדוי ואע"פ שאין בידו לפדותו עכשיו. ועיין בשו"ע י"ד סי' ש"ה סי"ג בהג"ה ובתה"ד סי' רס"ט. והחילוק י"ל דהתם אע"ג שאין בידו לפדותו מעכשיו מ"מ אין זה דבר שלא בא לעולם כ"כ דזמן ממילא קאתי כמ"ש במל"מ פ"ד מהל' אישות ה"ז בד"ה ודע. ואף שדבריו גבי קטן צ"ע וכמ"ש במ"א היינו משום דהשינוי מקטנות לגדלות הוא שינוי גמור וה"ל ג"כ דשלב"ל משא"כ מתוך שלשים לאחר שלשים. אף שעי"ז יוצא מדין ספק נפל אין זה רק גילוי מילתא בעלמא ועוד דאיכא רבנן דפליגי ארשב"ג. א"כ לכאורה נראה דבנד"ז אף שיהי' האוף גאב בשלמות ביד היהודי אף לאחר שיקנה השחת והש"ש י"ל דלא קני כיון שהקנה לו בשעה שלא הי' ברשותו כלל. ומיהו לענין האכילה שאוכלים הסוסים בשבת ממספוא הנ"ל ודאי דאין קפידא דאף שהמספוא הנ"ל לא קנה לגמרי מ"מ אין זה הערמה כיון שהקנהו לו והרי גם במוכר דשלב"ל ממש קי"ל דאי שמיט ואכיל הוה מחילה. כ"ש הכא דיש בזה כמה צדדים. וא"כ הקפידא רק לענין המספוא שיוציא העגלן בשבת ויו"ט. לכן יש לתקן שיהי' מספוא מיוחד במקום בפ"ע שיקנהו הא"י קנין גמור לאחר שבא לעולם ובכל שבת ויו"ט כשיצטרכו ליקח על הדרך מספוא יקח העגלן הא"י מאותו מקום דוקא: