ח

מיהו דעת מהרש"א בפ"ב דקדושין דמ"ח ב' דבשקבל עליו לגמור כל המלאכה אעפ"י ששכרו לימים נק' קבלן שהרי מהרש"א כ' שם שא"א להעמיד ברייתא הנ"ל בשכיר יום דקתני עשה לי שירים ונזמים משמע בקבלן ולא בשכיר יום. והמשמעות הזה הוא משום דקתני עשה ר"ל שקבל עליו לגמור המלאכה. ואי איתא כמש"ל לדעת המע"מ דכל ששכרו לימים אע"פ שקבל עליו לגמור המלאכה נק' שכיר יום לא משמע מידי א"ו דס"ל דשכיר יום אינו אלא כשלא קבל עליו לגמור המלאכה וזה א"א להעמיד בברייתא משום דקתני עשה כו'. מיהו יש לדחות כי י"ל דגם בקבל עליו לגמור המלאכה ושכרו לימים דוחק להמהרש"א לפרש כן הברייתא וצ"ע דהא מפרש"י שהבאתי למעלה כלומר הכא בשלא התנה להיות שכיר יום כו' משמע דעד הכא הוה ס"ד דמיירי בשכיר יום ועק"נ שם ס"ק ל"א יישב ג"כ פי' המע"מ וגם לדבריו משמע שלדינא עכ"פ כמש"ל לפ"ד המע"מ שבששכרו לימים אינו נק' קבלן אע"פ שקבל עליו לגמור המלאכה. ויש עוד להביא ראיה לדין זה ממ"ש בתה"ד סי' שכ"ט וז"ל ונראה דנ"ד קבלנות הוא ואע"ג דבימי הבציר קצבתו ידוע ואינו משועבד רק זמן הזה מ"מ הואיל ואינו קוצב לו שכר לפי הימים או השבועות או החדשים דאיקלעי המלאכה חשוב קבלנות כמו קמה לקצור דימי הקציר נמי ידועים הם עכ"ל. ומיירי בקבל עליו לגמור המלאכה לתקן עשרה חביות יין ואעפ"כ טעמא משום דאינו קוצב לו שכר לפי הימים מש"ה נק' קבלן אבל אם הי' קצבתו לפי הימים משמע דלא הי' לו דין קבלן. ואין לדחוק לומר דשא"ה משום שימי הבציר ידועים ובכה"ג דוקא הוא דאילו שכרו לפי הימים לא נק' קבלן כיון שמחויב לעשות ימים אלו דוקא וא"א לו לשנות מיום ליום וגם שכרו לפי הימים. אבל בעלמא היכא שבידו לשנות ולדחות מיום ליום נק' קבלן אע"פ ששכרו לפי הימים כל שקבל עליו לגמור המלאכה. הא בורכא דהא גם בימי הבציר הרי הם נמשכים כמה ימים רבים. וא"כ מלאכת עשרה חביות יין יוכל לדחות ולשנות מיום ליום אחר ואעפ"כ אם שכרו לפי הימים לא נק' קבלן. ובלא"ה אין זו סברא לחלק דס"ס קיבל עליו לגמור המלאכה ועכצ"ל דה"ט לא סגי בששכרו לפי הימים כו'. העולה מזה שדעת המרדכי בפ' האומנין (ואפשר גם דעת הגמי"י פ"ט מהל' שכירות) ורש"י בקדושין (דמ"ח ב') ובב"ק (דצ"ט ע"א) והרא"ש והמע"מ והק"נ והתה"ד סי' שכ"ט דכששכרו לפי הימים אע"פ שקבל עליו לגמור המלאכה אינו נק' קבלן אלא שכיר וא"כ כשחוזר בו אין ידו על התחתונה. וגם הסברא נוטה לזה מבחוץ דידו על התחתונה היינו ששמין לו מה שעתיד לעשות ופוחתים ממה שעשה והיינו בשקצב בסכום ידוע וידוע כמה מבקשים כעת. משא"כ בששכרו לימים מי יודע כמה ימים יתמשך שיפחתו כזה מימים שעשה ואע"פ שאין זה ראיה מ"מ כבר נת' כמה ראיות מדברי הפוסקים לזה. וכיון שכן הא דקי"ל בסי' רמ"ז ס"ג דבשכרו לימים דבר קצוב לכל יום אלא שאין מקפיד עמו מתי ילך דינו כקבלן עי' א"ר שם ורבינו ז"ל דלא כמי"ט אפי' לפמ"ש רז"ל משום דקיבל עליו לגמור המלאכה הא אעפ"כ אין לו דין קבלן גמור מעיקר הדין שאם חוזר בו אין ידו על התחתונה וכדין פועל ושכיר יום. וא"כ צ"ל דלאו מה"ט אתינן עלה אלא משום טעמי' הנ"ל שנת"ל דדמי בהו לקבלנות ולא לשכיר יום משום שכבר פסקו עמו הבעה"ב על כל הימים פסיקה א' ואין מקפיד עמו מתי ילך ולא התחייב שיעשה בשבת וה"ט ישנם נמי בשכיר לימים רבים במספר דבר קצוב לכל יום ואינו מקפיד עמו מתי יעשה וכנ"ל. וכבר נת' היטב ההפרש בין זה דשרי ובין שכרו לימים סתם בלי מספר אע"פ שקצב עמו עבור כל יום שיעשה דבר קצוב והנשכר הולך ועושה ממילא בשבת שאסור וצריך למחות בידו כמ"ש רבינו ז"ל בסי' רמ"ג ס"ד משום דהתם בעה"ב יכול לחזור בו שלא יעשה בשבת (וגם אפילו ל' חזרה לא שייך כמש"ל) והוי כמצווה לעשות בשבת מאחר שאינו מוחה. משא"כ בשכרו לימים במספר וכנ"ל:

קיצור. ומהרש"א לא ס"ל כן. ובתה"ד סי' שכ"ט משמע כמ"ש דאין לו דין קבלן. וכיון שאעפ"כ מבואר בסי' רמ"ז ס"ג דלענין שבת חשיב קצץ וקבלן. א"כ הה"נ בנד"ז ועי' עוד מש"ל ס"ג: