ז

אבל מ"מ יש עוד ראיה מפרש"י בקדושין (דמ"ח ע"ב) ד"ה והכא באומן קונה כו' כלומר הכא בשלא התנה להיות שכיר ימים אלא קבלן שקבל עליו לגמור המלאכה בכך וכך עכ"ל. משמע דקבלן לא הוי אלא בשקבל עליו לגמור המלאכה בכך וכך דהיינו בסכום ידוע שלא ישונה משא"כ בשכיר ימים ששכרו לפי הימים אע"פ שקבל עליו לגמור המלאכה לא הוי קבלן ובאמת שהוכרח לפרש כן דהא ברייתא מיירי באמרה לו עשה לי שירים ונזמים וטבעת ומשמע שקיבל עליו לגמור אותם ואפ"ה אם הוא בשכירות דהיינו בשכיר יום לא נק' קבלן אא"כ קבל עליו בסכום ידוע דהיינו אומן וכן יש להוכיח עוד ביותר מהא דאמרינן בגמ' בפ"ט דב"ק (דצ"ט ע"א) לא צריכא דאגרי' לביטשי ביטשא ביטשא במעתא דהיינו שכירות. ופירש"י דכיון שהתנה עמו סכום הדריכות כל דריכה במעה שכיר יום הוא ולא קבלן עכ"ל. ואף שהתוס' שם תמהו ע"ז דמ"מ קבלן הוא [ולא] שכיר יום. נ' דלק"מ על פירש"י דלשיטתי' אזיל בקדושין דס"ל דכל שאין שכרו בסכום ידוע בכך וכך דוקא לא נק' קבלן אלא שכיר. וא"כ כ"ש היכא ששכרו לפי הימים שאינו נק' קבלן. ואף לפ"ד התוס' שם דס"ל דאגרי' לביטשי נק' קבלן. מ"מ י"ל דשאני הכא שאינו תלוי בימים אבל כל היכא ששכרו תלוי בימים י"ל דמודו דנק' שכיר יום אע"פ שקבל עליו לגמור המלאכה. והכי משמע קצת ממ"ש סד"ה דאגרי' לביטשי וא"ת ואמאי לא תירץ דבשכיר יום עסקינן. ובברייתא משמע דמיירי בשקבל עליו לגמור המלאכה דתניא הנותן טליתו לאומן וגמרו כו'. ואעפ"כ אם שכרו תלוי בימים ניחא להו להתוס' דהוי שכיר ולא קבלן. מיהו זה אינו דהא התוספות כ' וי"ל משום דקתני וגמר והודיעו ובשכיר יום מאי הודעה איכא עכ"ל. ואי איתא הרי שפיר שייך וגמר והודיעו דהא קבל עליו לגמור המלאכה כולה רק ששכרו לשלם לפי הימים. א"ו התוספות מפרשים שכירי יום כפשוטו שלא קבל עליו לגמור המלאכה. אבל רש"י לא ס"ל כן אפי' באגרי לפי הביטשא וכ"ש בששכרו לפי הימים דגרע מאגרי לביטשי דלפרש"י פ"ט דב"מ חשוב ג"כ קבלן והיינו משום שי"ל דמה שאין סכום שכירותו ידוע אינו מעלה ומוריד לשלא יהי' נק' קבלן דמ"מ קבל עליו לגמור המלאכה אבל בעי' שלא יהי' שכרו לפי הימים שזהו דומה לעבד ולשכיר שמשכיר א"ע למספר ימים ושנים וכן מבואר להדיא (במע"מ) [בפלפולא חריפתא] שם ס"ק מ"ג בענין עשה לי נזמים כו' כלומר ובהתנה עליו להיות שכיר ימים דלא שייך שיקנה בשבח כלי דשכר פעולתו לימים הוא ודאומן קונה לא שייך אלא באומן קבלן שקבל עליו לגמור המלאכה בכך וכך כו' וכפרש"י בקדושין (מ"ח) עכ"ל. ובודאי דמיירי בקבל עליו לגמור המלאכה וזהו ובהתנה עליו להיות כו'. ועוד דאל"כ אלא בשכיר יום גמור לל"ל מרש"י. הא מוכח בגמ' ב"מ (קי"ב א') דאינו קונה דמש"ה הבעי' רק בקבלנות אי עובר משום דקונה ואילו בשכיר יום כתיב בקרא דעובר כו' ומפורש במשנה. ופירושו מוכרח בדברי הרא"ש. דאל"כ יהי' קשה קושיית היש"ש פ"ט דב"ק ססי' כ"א דאפי' אם פליגי בישנה לשכירות ורבנן סברי ישנה לשכירות כו'. מ"מ נדייק דממ"נ ס"ל לרבנן דאין אומן קונה כו' וא"כ הלכה כרבנן. ועי' ט"ז בא"ע סי' כ"ח שם שכ' שקושיית היש"ש על הרא"ש אין ליישב ולא ראה דברי (המע"מ) [הפלפולא חריפתא] שלדבריו אין כאן קושיא כלל די"ל דמיירי שקבל עליו לגמור המלאכה. אבל שכרו משתלם לפי הימים ואין לו דין אומן שיהי' קונה בשבח כלי ועי' ש"ך סי' ש"ו ס"ב שהקשה על המע"מ דא"כ הדרא לדוכתי' הוכחת הרי"ף מדקאמר רבא דכ"ע אין אומן קונה ולא קאמר דכ"ע אומן קונה ושא"ה דמיירי בשכיר יום ש"מ דס"ל דהלכתא הכי. ויש ליישב שבאמת דוחק הוא להעמיד הברייתא בשכיר יום דהא עשה לי נזמים כו' קתני שקבל עליו לגומרם וצ"ל דמיירי בקבל עליו לגומרם ושכרו לפי הימים דבכה"ג נמי הוי שכיר יום כמ"ש המע"מ. וכיון דדוחק להעמיד הברייתא בכה"ג מש"ה י"ל דאין ראי' ממה שלא העמיד רבא ברייתא בכה"ג. ומ"מ לענין דינא מסיק הרא"ש שי"ל דאומן קונה והברייתא מיירי בכה"ג. ועכ"פ מבואר דלדינא ס"ל להרא"ש דשכרו לימים אע"פ שקבל לגמור המלאכה נק' שכיר יום ולא קבלן וכמ"ש המע"מ ע"ש:

קיצור. מפרש"י קדושין (מ"ח א') כששכרו לפי הימים אף שקבל עליו לגמור כל המלאכה אין לו דין קבלן. וכ"מ לפירושו פ"ט דב"ק (דצ"ט א') וכ"ד המע"מ. ובזה מסולק קושיית היש"ש פ"ט דב"ק ססי' כ"א על הרא"ש: