ו

ואין לומר דשאני קבולת משום דאומן קונה בשבח כלי והמלאכה קנויה לו ממש עד שמשלם לו הבעה"ב שאז קונה אותה ממנה וא"כ כשעושה בשבת עושה לנפשו. הא ליתא דהא אנן קי"ל כמ"ד אין אומן קונה בשבח כלי כמ"ש בח"מ סי' ש"ו ס"ב. ואפילו לפמ"ש הש"ך שם דהוי ס' דדינא וכדאיתא באה"ע סי' כ"ח סט"ו. מ"מ הא ודאי דגם מ"ד אין אומן קונה בשבח כלי לא יחלוק עמ"ש ב"ה במשנה פ"ק דשבת (די"ז) דמתירים לתת עורות לעבדן עם השמש כו' בקבולת. וכ"ש מדין שילוח אגרת דהא בשליחא דאגרתא לכ"ע לא אמרינן שקונה בשבח כלי כדגרסינן בגמ' פ"ט דב"ק (דצ"ט ע"א) ומותר לשולחו בקצץ לכ"ע. וע"כ צ"ל דעיקר הטעם בקבלנות הוא משום שכבר פסק עמו על כל המלאכה פיסוק א' ואינו מצווהו לעשות עתה וגם לא נתחייב לעשות בשבת דוקא ולפיכך גם שעושה בשבת ובשליחותו מ"מ אינו שלוחו לשיעשה בשבת דוקא וה"נ כששוכרו להרבה ימים כגון עשרה עד"מ הרי ג"כ כבר פסק עמו על כל הימים פיסוק א' ולא התחייב שיעשה בשבת. וא"כ כשעושה בשבת הנה מה שעושה בזמן זה דוקא זהו אדעתי' דנפשי' ושרי ואין לומר דשאני קבולת דכדידי' דמיא כדאיתא ר"פ שני דמ"ק (די"א ע"ב) כי אומר אני דפי' כדידי' דמי היינו שאין המשכיר מצווהו לעשות ביום זה דוקא כבשכיר יום וגם כבר התחייב לגומרה ושני טעמים אלו הם שייכים נמי בנ"ד שאינו מצווהו לשיעשה בשבת דוקא וגם כבר התחייב לעשות מספר ימים הנ"ל. רק שנשאר חילוק א' בין קבולת לנ"ד דבקבלנות אם הפועל הקבלן חוזר בו ידו על התחתונה ושמין לו מה שעתיד לעשות. משא"כ בשכיר יום אפילו לימים במספר יכול לחזור בו מתי שירצה ואין ידו על התחתונה דהא פועל חוזר בו אפי' בחצי היום וכדפסק רב בפ"ו דב"מ (דע"ז ע"ב) וכ"ה בח"מ סי' של"ג ועי' רש"י שם משום דבקבלנות שקבל לגמור המלאכה עושה לנפשו ולא נק' עבד לעבדים (ועי' ש"ע של רבינו ז"ל הל' שכירות סעי' כ"א וצ"ע). וא"כ בקבולת הוא כדידי' יותר מבנ"ד יש לומר לכאורה דדוקא בקבלנות שרי מה"ט ולא בנ"ד. אך באמת יש לדחות דלאו מה"ט אתינן עלה להיתר דקבלנות. תדע דהא בסי' רמ"ז ס"ג בשכרו לימים דבר קצוב לכל יום מותר לשולחו באגרת ואפי' לפמ"ש רבינו ז"ל בקו"א סי' רמ"ג סק"א. דהתם ה"ט משום דכה"ג מיקרי קבלן משום דהתם קבל עליו כל המלאכה שבודאי לא יחזיר בו באמצע הדרך וכ"כ בש"ע שלו סי' רמ"ז ס"ז וז"ל ואף ששכרו לימים אינו דומה לשכיר יום הואיל וקבל עליו כל מלאכת הולכת האיגרת ה"ז דומה לקבלן עכ"ל. וא"כ י"ל דדוקא התם שרי ולא בשכרו לימים במספר. מ"מ ממ"ש דומה לקבלן דומה דוקא ולא קבלן גמור וכן בקו"א שם כ' שבודאי לא יחזור בו כו' נ"ל דס"ל דאינו קבלן גמור לענין שאם חוזר בו יהי' ידו על התחתונה. והטעם משום דקבלן גמור היינו שאין עבודתו תלוי' בימים כלל וכמ"ש במרדכי פ' האומנין רסי' שמ"ו ב' ר' יואל וז"ל שאינו קורא קבלנות אלא אדם המקבל קמה לקצור הן לזמן מרובה הן לזמן מועט לכשיגמור יתן לו כל שכרו עכ"ל וכ"מ בהגמי"י פ"ט מה' שכירות אות ה' וז"ל אם שכרוהו ללמוד כל הספר או חציו ולא קבעו לו זמן ויכול להתבטל כשירצה אז ודאי חשוב כקבלן עכ"ל. אלמא דשכרוהו ללמוד כל הספר לחוד לא מהני להיות קבלן אא"כ אינו תלוי בזמן ג"כ דהיינו שבין שיגמור לזמן מרובה ובין שיגמור לזמן מועט יתן לו כל שכרו בשוה אז נק' קבלן והיינו כמ"ש המרדכי ומשמע דכל ששכרו מתרבה לפי הימים אינו נק' קבלן. מיהו ראי' זו יש לדחות דהגמי"י לא אתא אלא לאפוקי אם קבעו לו זמן מיוחד לומר שימים אלו דוקא ילמוד כגון ימות הקיץ או ימות החורף דוקא כנהוג במדינות אלו שאין המלמד יכול לבטלם וללמוד אח"כ תחתיהם משום דהביטול הוי פסידא דלא הדר בכה"ג הוא דנק' פועל ולא קבלן. משא"כ אם יש לו רשות ללמוד באיזו יום שירצה אעפ"י ששכרו לפי חשבון הימים י"ל דנק' קבלן מאחר שקבל עליו לגמור ללמוד הספר או חציו וכדין הולכת האגרת שבסי' רמ"ז ס"ג הנ"ל:

קיצור. שאין לומר דטעמא דקבלנות הוא משום דאומן קונה בשבח כלי. דהא גם מ"ד אין אומן קונה בשבח כלי מתיר בשבת בקבלנות. ואם משום בקבלנות כשהקבלן חוזר בו ידו על התחתונה משא"כ בשכיר יום. י"ל זה אין נפקותא דהא הכא גבי שבת נק' קבלן לענין אגרת אף ששכרו לפי הימים ובכה"ג י"ל דאין ידו על התחתונה: