ו

ועכ"ז ראיית הרמב"ן לסברא הב' מההיא דפ"ק דמכות שלשה לוגין מים שנפל לתוכן קרטוב יין ומראיהן כמראה היין דהוי כחמרא מזיגא. אינו מובן כלל. דא"כ לדבריו אפילו יש בו חלק אחד משמונה וארבעים יין ומ"ח חלקים מים חשוב חמרא מזיגא לענין ניסוך. דהיינו קורטוב בשלשה לוגין שהם מ"ח קורטוב. וזהו דבר שא"א לאומרו. ועיין תוי"ט פ"ב דמנחות מ"ד שלפי דבריו הקורטוב הוא קטן הרבה יותר אלא דהתו"ח הביא שהרשב"ם בב"ב ד"צ פי' שהוא אחד מט"ז בלוג כנ"ל. אעכצ"ל דהתם רק משום דמראהו כמראה היין אינו פוסל את המקוה. וכמ"ש בטור סי' ר"א. אין שלשה לוגין פוסלין אא"כ יהיו שלמים ומראיהם מים כו' וכמ"ש הב"י שם בשם הרא"ש בהל' מקוואות סי' כ' רבנן בעו חזותא ושיעורא כו' והוא מדברי הראב"ד בבעה"נ שער המים דבעי שיעורא דמיא וחזותא דמיא ואי לית בהו שיעורא וחזותא לא מעלין ולא פוסלין כו'. וכן האריך בזה בחידושי הריטב"א פ"ק דמכות שם. אבל אינו ענין כלל לענין יי"נ דחמרא מזיגא. וכ"ש לענין ברכת בפה"ג. ולכן הרוצה להחמיר כסברא הא' דהרמב"ן ודאי נכון. וע' בשו"ע יו"ד סי' קל"ד ס"ו ובש"ך סי' קכ"ג ס"ק ט"ז. ובשו"ע או"ח סי' ר"ד ססעי' ה' בהג"ה. והמג"א שם ס"ק מ"ז כ' ואע"ג דטעם כעיקר דאורייתא כו' מ"מ לענין יין במים כו' ע"ש. והוא מתשו' מהרי"ל סי' קמ"ב. ועמש"ל סעיף ד' בשם הר"י בן מיגש והש"ס פרק אלו עוברין א"צ לזה. ובזה נסתר ג"כ דברי התוספות שבת בהל' שבת סי' רע"ב סק"ט במ"ש דהא מלתא גופא חידושא היא שיהא יין בטל באחד מששה במים כו' דטעם כעיקר דאורייתא כו' עכ"ל. ובתשו' מהרי"ל הנ"ל ג"כ לא הקיל אא"כ שתו ליה אינשי במקום יין ע"י מזיגה זו כו'. אבל אם לא שתו ליה במקום יין אף שיש בו טעם יין אין מברכין עליו בפה"ג. גם ד' הבכ"ש בב"ב פ"ו אין מוכרחים דמגרוגרות אין ראיה כלל דהתם אוכל הגרוגרות כמו שהן אבל הכא שנסחטים הצמוקים במים אין לשער רק נגד מיץ הצמוקים עצמן. ועי' ביומא פ"ב (ד"פ ע"ב) גבי ציר שע"ג הירק. וא"כ לכאורה י"ל שאין לשער רק ששה פעמים נגד מיץ היוצא מן הצמוקים ולא אפילו ששה פעמים נגד הצמוקים כמו שהן קודם שנשרו במים. אם לא מצד צירוף סברת ה"ר דוראן ומהרי"ט דלעיל ולדמותו לדין העושה עיסה מן החטים ומן האורז כו' וכנ"ל סעיף ה'.ושם כתבתי ג"כ שיש ראיה נגד סברתם מהא דהמתמד כו':

הלכות שבת