ב

ולכאורה נ' ראיה נגד הח"צ מלשון הרי"ף פרק ע"פ גבי יין צמוקים וכיון דאם הביא כשר אנן אפילו לכתחלה מברכין עליה. והרי יין צמוקים כה"ג אף אם הביא פסול להח"צ. אלא מזה משמע לכאורה דלא כהח"צ. שוב ראיתי בשע"ת שבשאילת יעב"ץ ח"א סי' ע"ג תמה מזה על אביו הח"צ. מיהו נראה להוכיח כהח"צ ממשנה מפורשת במנחות פרק כל קרבנות הצבור (דף פ"ה ע"ב) אין מביאין מן הגרגרים שנשרו במים כו' ואם הביא פסול. ואף דהתם לענין זיתים י"ל כמ"כ מסתמא לענין ענבים. ובהרמב"ם פ"ו מהל' איסורי מזבח דין י"ד הביא דין זה שהזיתים שנשרו במים אם הביא פסול. ובדין ט' הביא דין יין מהצמוקים שאם הביא כשר. ואם איתא דמיירי כשנשרו הצמוקים במים היה לו לבאר כן ולחלק בין דין זה לדין י"ד גבי זיתים דפסול כה"ג. וא"כ דברי הרי"ף עכצ"ל דהכי פירושו דמביא ראיה דמצד שהיין יוצא מצמוקים אין קפידא כיון דגם בנסכים כה"ג אם הביא כשר אנן אפילו לכתחלה. ואם משום שנשרו במים דבנסכים כה"ג פסול. הרי בהדיא אמרינן ע"ז פ"ו דב"ב (צ"ז ב') אי למעוטי מזוג עלויי עייליה כו' הרי זה עדיף לענין קידוש היום אף דבנסכים כה"ג אם הביא פסול. ומ"מ הלשון דחוק ויותר תימה על תשו' הריב"ש סי' ט' שנשאל אם אומרים קדוש על יין צמוקים והשיב דודאי ברור שאומרים עליו קדוש דגרסינן פרק המוכר פירות (דף צ"ז) כו'. ויין צמוקים נמי אמרינן התם דלגבי מזבח לא יביא ואם הביא כשר וכיון שכן לגבי קדוש מקדשין עליו ואפילו לכתחלה עכ"ל. ומה ראיה היא זו הלא על כרחך התם גבי יין צמוקים דלגבי מזבח כשר. ע"כ מיירי בשלא נשרו במים כנ"ל. והיה לו לבאר זה דאע"ג דהכא נשרו במים מ"מ לגבי קדוש אין נפקותא. ומלשון פשיטותו משמע דיין צמוקים דגבי מנחות זהו דומיא דיין צמוקים שלנו וזה אי אפשר לאמרו כלל. כנ"ל מהמשנה ומטעם שכ' הח"צ דגרע טובא מיין מזוג ועכ"פ לא עדיף מיניה. וע' תשב"ץ ח"ב סי' קס"ח וח"ג סי' רמ"ו. ואין שייך לזה:

קיצור. לכאורה ראיה נגד הח"צ סי' ק"מ מלשון הרי"ף פ' ע"פ וכן השיג עליו יעב"ץ בנו. אמנם נראה ראיה להח"צ ממשנה שלמה במנחות (דפ"ה ע"ב) ומהרמב"ם פ"ו מהל' איסורי מזבח דין י"ד ודין ט'. ודברי הרי"ף יש לבאר באופן שלא יקשה על הח"צ. ויש להקשות על לשון הריב"ש בתשו' סימן ט':