ה

והנה בנד"ז ביין צמוקים שמערבין דבש עם הצמוקים אף שבודאי הדבש הוא מיעוטא נגד הצמוקים. עכ"ז אינו דומה כלל ליינומלין. דהתם כיון שהיין הוא יין גמור לכך אינו יוצא מתורת יין ע"י תערובות מעט דבש ופלפלין שהם מיעוטא וה"ל יין עיקר. וגם שלא נשתנה לגריעותא. משא"כ הכא שמערבין דבש בשריית הצמוקים עד שלא נעשה יין. הרי י"ל שלולי הדבש לא היה בהמשקה טעם יין גמור. שהרי הצמוקים עיקרן מים. וע"י השרייה והתסיסה ועירוב הדבש ושאר סממנין נעשה המשקה מוטעם כטעם יין ומראה יין. ודילמא הטעם הזה אינו מצד הצמוקים עצמן כ"א מחמת כח הדבש ג"כ. והרי כל מה שמברכין על יין צמוקים בפה"ג זהו מפני דה"ל כיין מזוג שיש בו טעם יין ומראה יין שמברכין עליו בפה"ג (וכמ"ש בירושלמי פרק ערבי פסחים דיין מזוג שיש בו טעם יין ומראה יין יוצאים בו ד' כוסות וכמ"ש בש"ס דילן פ"ו דב"ב (צ"ז ב') וכמש"ל) וא"כ הניחא אם לא היה בו תערובות דבש אז היינו אומרים דטעם יין הוא. משא"כ בזה שמקודם מערבין בו דבש. שפיר י"ל שהטעם אינו מהצמוקים לבד כ"א גם מהדבש וא"כ מאין נדע שזהו טעם יין דצמוקים. ואין לומר דמ"מ כיון שנתערב הדבש בצמוקים והצמוקים הם הרוב נתבטל הדבש לגבי הצמוקים לגמרי. דהא רובא דאורייתא הוא וכמ"ש במשנה ר"פ בתרא דכלאים צמר גמלים וצמר רחלים שטרפן זב"ז אם רוב מן הגמלים מותר. והמרדכי פרק כל שעה סי' תקנ"ה וסי' תקס"ז העיר מזה לענין חמץ שנתבטל בששים קודה"פ דאינו חוזר וניעור בפסח. נראה דזהו בדבר שאין שייך בו נתינת טעם. וכמו באיסור שנתבטל בששים לשלא יאסר עוד במשהו. אבל הכא דבעינן טעם יין. ומאחר שהטעם שבהמשקה בא מתערובות צמוקים ודבש. א"כ אינו טעם יין. וה"ז דומה למה ששנינו בתרומות פ"ה מ"ו ואין המחומץ מחמץ אלא לפי חשבון ע"ש בפי' הרמב"ם והר"ש. שאפילו להקל אמרינן כן. וע' בי"ד ססי' צ"ט לענין חוזר וניעור שכשבא לכלל נותן טעם חוזר וניעור. ובטור ססי' ק"ט גבי ואם בישל התערובות אחר שנתבטל ברוב כו'. הרי להרשב"א חוזר וניעור אף במין במינו. והרא"ש דס"ל שאם נודע התערובות אינו חוזר וניעור ונהפך האיסור להיות היתר זהו מפני דהוא מין במינו שאינו בא לנותן טעם ממש כו' ע"ש. א"כ בנ"ד דה"ל מין בשאינו מינו. וכשמתערב התערובות במים ונמשך ונולד הטעם בהמים משניהם ודאי מחשבין אנו ג"כ הטעם שנמשך בהם מהדבש. וליכא טעם יין. ולכן אף שהדבש מועט מהצמוקים מ"מ מסייעים ליתן טעם וכל שלולי הדבש לא היה מחמת הצמוקים לבד טעם יין כ"א מחמת סיוע הדבש. א"כ הרי אין ע"ז תורת טעם יין מאחר שלולי הדבש לא היה טעם יין. וה"ז דומה למה ששנינו פ"ב דערלה שאור של חולין ושל תרומה שנפלו לתוך עיסה לא בזה כדי לחמץ ולא בזה כדי לחמץ נצטרפו וחמצו כו'. לעולם אינו אוסר עד שיהא בו כדי לחמץ. היינו בשאור של תרומה לבד. וכן מבואר בהרמב"ם פט"ז מהמ"א דין י"ג ודין ט"ז. ועיין ביו"ד ססי' פ"ז בט"ז ס"ק י"ג בשם המרדכי שלא יהא מעט מקיבה הקרושה כו' דה"ל זה וזה גורם כו' מבואר בהדיא דאפילו הרוב היה שאור של תרומה והמיעוט של חולין ונצטרפו וחמצו אינו אוסר. וכ"ד הש"ך שם. והיינו משום דא"כ אין החימוץ בא מהאיסור לבד כ"א גם מסיוע ההיתר אף שהיא מיעוט לגבי השאור של איסור וכמ"כ כאן אף שהדבש הוא מיעוט לגבי הצמוקים עכ"ז אם לא היה כח בהצמוקים לבד ליתן הטעם יין ממש בהמים אלא ע"י סיוע הדבש אין זה חשוב יין צמוקים כלל. וכבר נתבאר שמשום שבנ"ד עירבו הדבש תחלה עם הצמוקים אין לחלק כלל. עכ"ז אם יש צמוקים ג' פונט לשטאף סגי דהא בשיעור זה הי' טעם יין ממש בלי הדבש רק שהדבש משביחו וכמו קונדיטון:

וא"ת קונדיטון נמי מדיוצאין בו לענין ד' כוסות א"כ עכצ"ל שהוא ע"י מזיגה דהא בשתה חי לא יצא ידי חירות וא"כ מאחר שממזגין אותו במים ניחוש שמא לא יש במזיגה זו יין כ"כ שהי' בו טעם יין במזיגה זו בלי צירוף הדבש אע"כ מדל"ח להא ש"מ שהדבש בטל לגבי היין וה"ל ככולו יין. וא"כ ה"נ נימא בנ"ד שהדבש מתבטל לגבי הצמוקין וה"ל כולו צמוקין. אך באמת ז"א דאפי' דקונידטון מיירי ששותהו בלי מזיגה דדוקא ביין שאינו מתוקן ומתובל אמרו שתאו חי לא יצא ידי חירות. אבל בקונדיטון י"ל דדרך שתייתו כך בלי מזיגה ואפי' את"ל שמוזגין אותו אח"כ י"ל כיון דידוע כמה דבש יש בו מוזגין אותו רק כשיעור שגם בלתי הדבש הי' במזיגה זו טעם יין משא"כ בנ"ד כשאין נותנין הצמוקים כשיעור שאף גם בלי הדבש הי' טעם יין לא שייך למימר הכי. ולא שייך כלל לומר שהדבש מתבטל לגבי הצמוקים משני טעמים. הא' שאינו ידוע כמה יוצא מיץ מהצמוקים עד שנשער ברוב והרי הדבש נמחה כולו טעמו ומ[מ]שו בהמים. משא"כ מהצמוקים יוצא רק טעמן ולא ממשן. ועוד דבלא"ה אין שייך כ"כ בזה ביטול ול"ד כלל לביטול איסור בהיתר או היתר באיסור שהרי שניהם מתערבים בהמים ונותנים טעם בהם וא"כ אף שהדבש מועט מן הצמוקים מ"מ מסייע ליתן טעם וכל שלולי הדבש לא היו הצמוקים נותנים טעם יין בהמים הרי אין על המים תורת יין מאחר שלולי הדבש לא הי' בהם טעם כלל והי' מים בעלמא. וה"ז דומה לשאור של חולין ושל תרומה שנפלו לעיסה דקי"ל שכ"ז שאין באיסור כדי לחמץ אינו אוסר וכדתנן במס' ערלה פ"ב ותנן נמי בתמורה אין המחומץ מחמץ אלא לפי חשבון כו'. וה"נ כ"ז שמן הצמוקים עצמן לא הי' כדי נ"ט במים ל"ח יין כלל (וע' בר"ש פ"ב דערלה משנה י"א כוס שמזגו מן האיסור ומן ההיתר וה"נ להא דמיא שמזגו מים בצמוקים ודבש) וע' בבד"ה דק"מ דס"ל דאפי' ביין מזוג בעי' דוקא שיהי' בו רובע יין ממש. וע' במ"ה שם דלא ברירא ליה לחלוק כ"כ לענין בפה"ג. ואע"ג שמשמעות שא"פ אינו כן מ"מ עכ"פ בעינן שיהיה טעם יין ממש. משא"כ כשהטעם בא ע"י זוז"ג מן הצמוקים והדבש (אע"ג שהדבש מיעוטא לגבי מיץ הצמוקים ל"ח יין כיון שלולי הדבש לא הי' נ"ט וע' ביו"ד ססי' פ"ז בט"ז סקי"ג שלא יהא מעט כו' דה"ל זוז"ג כו' הרי דלא מהני מה שהגורם הא' מועט ודו"ק). הלכך אין לברך בפה"ג אא"כ נתנו הצמוקים כשיעור שגם בלעדי דבש היה טעם ממש בהמים. אז י"ל שאין הדבש מזיק כלל ג"כ שהרי נשתנה לעילוי' ע"י הדבש. ואין ללמוד להקל ממ"ש בתשב"ץ ח"א סי' פ"ו גבי יין שנתערב בו שכר של תאנים דכשהרוב יין מברכין בפה"ג ובסי' פ"ז גבי זגין של הצמוקי' שנתנו עליהם תאנים לחזק כח היין הנשאר בזגין דמתחלה ס"ל דאם הרוב הם זגין מברכין על מימיהן בפה"ג ואח"כ כ' שיש להרהר בזה משום שהתאנים עדיין הוא בהם כל כחם והפורצנין לא נשאר בהם רק לחלוחי' עכ"ל והובא ב"י בא"ח סי' ר"ד. ומשמע דבצמוקים עצמן שג"כ כל כחם בהם אין להרהר שאם הצמוקי' הם הרוב מברכין בפה"ג. וא"כ בנ"ד אם הצמוקים הם בודאי הרבה יותר מהדבש משמע לפ"ז דמברכין עליו בפה"ג. אך באמת ל"ד דדוקא בתאנים וצמוקים עצמן שייך לשער ברובא לפי שמשניהם נמשך רק מיץ ולחלוחי' בהמים. משא"כ הדבש דבורי' שהוא עצמו נמחה בהמים א"כ אף ששיעורו פחות מן הצמוקים עצמן מ"מ מי ידעינן כמה נפיק מינייהו עד שנדע שהצמוקים הם הרוב. אלא מיהו אי קשיא הא קשיא על התשב"ץ דאפי' בצמוקים עצמן אע"פ שהן הרוב לגבי התאנים מ"מ הי' צ"ל כ"כ צמוקים שגם בלעדי התאנים הי' מהם טעם יין. וי"ל דאין ה"נ דהוי מדקדק בזה אלא לפי שבזגין בלאה"נ לא מהני לכן לא נחית לזה. מסקנא דמילתא בענין הצמוקים דבעינן שיתנו צמוקים כ"כ שגם בלתי הדבש הי' בהמים טעם ומראה יין. אזי אע"פ שנותנים ג"כ דבש להשביחו מברכין עליו בפה"ג. אלא דעוד יש לדקדק בו דקונדיטון י"ל דדוקא כשיש בו רק שליש דבש לגבי יין הוא דמברכין עליו בפה"ג. וא"כ ה"נ בעינן שיהי' הדבש רק שליש לגבי מיץ היוצא מהצמוקים וזה א"א לשער. ושמא אין זה קפידא דהא בקונדיטון יש ג"כ שליש פלפלין ואפ"ה מברכין בפה"ג אלא שצריך לדקדק שיהי' עכ"פ מועט לגבי מיץ הצמוקים: